אולי אפתיע אתכם אם אקבע חד משמעית שגודלנו בנות נקבע לפי מידת הקוטן שלנו/ באטום טמונה האנרגיה הגדולה ביותר שבבריאה .ומהו האטום? החלקיק הקטן היותר של החומר. אקסיומה לפניכן, דוקא בצמצום והקטנת האני, האגו עד למצב של התאינות שם מתגלית העוצמה האמיתית והגודל שלנו.

זו אכן אמירה מסוכנת בעידן שלנו כשאנחנו שקועות עד צוואר בהעצמה אישית ובעיקר נשית. עוד רגע תאשמנה אותי בהדרת נשים... אבל אני לא חוזרת בי מהקביעה. כי כיהודי באנו לעולם הזה לא כדי להגדיל את עצמנו ועצמיותנו ולא על מנת שכוחנו ועוצם ידינו יעשו לנו חיל רב, בין אם זה מתבטא בעדות מעריצים או ערמות מזומנים או משרה נחשקת, בית מפואר, רכב שרד או חופשות ספא מפנקות.

באנו לכאן כדי להגדיל את שם השם בעולם. אבל כשאנחנו עסוקות במקום זה בגידול של עצמנו ובהעצמתנו האישית לצערי אנחנו לא משאירות הרבה מקום לריבונו של עולם. העולם כל כך מלא עם עצמנו ואנו כה מלאות עוצמה. גם מגדלות ילדים, גם לומדות הכל בכל מכל כל, גם עובדות משרה פלוס, גם מנהלות את הבתים שלנו ואת הבעלים שלנו, רצות מקורס העצמה לקורס האדרה לקורס מימוש אישי ולא מבינות למה בסוף מרב קורסים אנחנו בעצמנו קורסות. הבית שלנו קורס , הזוגיות נפגעת ,הילדים משלמים מחיר .את נורא מצליחה אז למה נשאר לך טעם של כישלון בפה?

אז אולי מספיק עם הבלוף? אולי הגיע הזמן להבין את המשמעות האמיתית של העוצמה הנשית שלנו? כי התרגום של עוצמה והצלחה כהשגת נכסים חומריים בלבד או צבירת סיפוקים פיזיים ורגשיים רק במישור הגשמי נועדה מראש לכישלון. לכן זה לא עובד במציאות עם כל התורות החברתיות הישנות ו/או החדישות והמעודכנות ביותר.

את לא צריכה להיות אשפית פיננסית כדי לעשות את החשבון המתמטי הפשוט וההגיוני הבא. שלמה המלך החכם מכל אדם כבר קבע ש"אוהב כסף לא ישבע כסף" ועל כך אמרו חז"ל "יש לו מנה (נ' בסגול והפרוש מאה) רוצה מאתיים. "זאת אומרת שהיחס המתמטי בין השאיפה להישג הוא תמיד כפול ..כמה שתשיגי יותר, לעולם יהיה זה רק החצי ממה שאת שואפת לו".

לכן "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו", הנפש הבהמית שבנו ,עובדת על מנגנון שלעולם לא ישבע! כל הישג וכל הצלחה יציב רף חדש שוב ושוב ושוב. זאת אומרת שכל הצלחה חיצונית מביאה תחושת כישלון. והמצליחנות מתחלפת בריקנות . זאת צורת הגדילה של המן." וכל זה איננו שווה לי." מאחורי כל פיסגה מתגלה פיסגה חדשה בלתי מושגת. במשחק המזויף הזה של השגיות ומצליחנות אתה מועד לכישלון כי גם כשאתה מצליח אתה נכשל, המנגנון המובנה הזה הוא מרשם בטוח להתרסקות וקריסת כל המערכות.

איזה בזבוז של אנרגיות... על זה אנחנו מתפללים הרי שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה, לכאוס, להבל, לשווא, לחולף, למתאייד, לסיפוק שזמנו כה קצוב וקצר. הגיע הזמן בנות לעלות כיתה בבית ספרנו. אם את מאלו שכבר הצליחו בגדול ועדיין מורעבת לעוד או מאלו שמריחות את זה מתקרב, או שאת מאלו שעדיין רחוקות מהקריסה המובטחת, אבל רוצה לחסוך זאת מעצמך, הטי אוזן לשמוע עצה טובה ממי שהצליח בגדול, ובטקס שבו הענק לו פרס עולמי אמר לקהל את המילים הבאות: הלואי וכל אחד היה זוכה בגיל צעיר בתהילה ובעושר מופלג, כדי שיבין ויפנים בעוד מועד שזו אינה התשובה.

אני לא פוסלת העצמה! אני נגד הפרוש המסולף שהענקנו לה. אני נגד תירגום עוצמה נשית להשגיות חומרית, ולאגו נפוח.
כי את גדולה רק כשאת כזאת קטנה. את גדלה אך ורק במידה שאת מקטינה את עצמך ומבטלת את עצמך בפני הקדוש ברוך הוא! הבעיה היא כשאת מחליטה להיות סופרוומן. מצליחנית ברמות על. הכי הכי שיש מגלומנית. אני ואפסי עוד, אם זה מה שאת, או אם זהו היעד שלך אין את והקדוש ברוך הוא דרים בכפיפה אחת.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

תביני אישה ברגע שאת ממלאת את כולך בעצמך, אין מקום לי' ה ואז נשארת רק אש. את "שורפת" את עצמך. אז מה את מתפלאת שאת גמורה, שחוקה, שרופה, מה שמכנים אצלינו באנגלית ברנט אאוט, בובה סמרטוטה? כמה אפשר לרוץ מרתון כשקו הסיום מתרחק בכל פעם שאת לכאורה מגיעה אליו?

אבל אם להבת האש שבך ,ההתלהבות שלך היא מי'ה, ממציאות השם, ואת משקיעה את כל כולך כדי לגדל אותו ואת שמו במקום את עצמך ואת שמך רק אז תהיי אישה שלמה. הגיע הזמן לעשות שידרוג למושג ולהשיג העצמה אמיתית ברוחניות. וכאן כל אחת מכירה את עצמה בבחינת "יודע צדיק נפש בהמתו " ויכולה לקבל על עצמה קבלות טובות להתחזק ברוחניות ולחזק כל מי שברדיוס שלה. עוד פרקי תהילים בחמימות הלב עוד תפילת שחרית לפני שהילדים מתעוררים ועוד ועוד.
שמעו של מרדכי היהודי הולך בכל המדינות, מי לא רוצה פירסום בין לאומי? מי אינו חפץ בתהילת עולם? הנה, מרדכי זכה שיצא לו מוניטין כזה.

ומה המוניטין שלו? אומרים חכמינו שק מכאן ועטרת זהב מכאן, יהודי שמקדש את שם השם שמסתובב עם שק ואפר כדי למחות על הבגידה בהשם. למחות על הנהירה למשתאות הגויים לדרך שלהם לרדיפה אחרי הערכים שלהם והרעיונות ,האידיאלים שלהם , האופנה שלהם , המוזיקה שלהם, תרבות האכול ושתה שלהם... מה זה היה לנו? כל כך התמלאנו עם עצמנו שדחקנו החוצה את הקדוש ברוך הוא, מרדכי נלחם כדי שגם אנשים רגילים כמוני וכמוך יזכרו שיש השם בעולם. ולכן זכה בסוף לעטרת זהב .

בנות בואנה ונחזיר עטרה ליושנה, נזכור למה שרה שנירר הקימה את בית יעקב. כדי למחות נגד הנהירה אחר דרכי הגויים. מה קרה לנו? התמלאנו בעצמנו. כל מחשבותינו סובבות סביב השאלה איך אממש את עצמי? איך אתפרסם? איך אתגדל? איך אתעצם? די, הגיע הזמן להתעורר, העולם הזה אינו אמור להיות מפוקס עליך במקום להרים את האף, נרים עיניים לשמים כל ערב נשאל את עצמנו: מה עשיתי היום בשביל רבונו של עולם? רק כך נחזיר העטרה ליושנה ונזכה להיות אשת חיל עטרת בעלה.

]]>