גמרת לבער את החמץ? הכול כבר מוכן? יש עוד חמץ מסוג אחר שאולי שכחנו לבער... וזוהי ההחמצה שמרומזת במילה חמץ.מחשבות של החמצה, כגון: אִילוּ הייתי ממהרת - הייתי מספיקה את האוטובוס, אם הייתי מבררת יותר על הפלאפון לא הייתי נופלת עם מכשיר שנמצא בתיקון יותר מאשר בשימוש... וכן הלאה - אלו הן מחשבות שהן בגדר החמץ שבלב - ומקורן מהיצר הרע.

בהגדה של פסח אומרים לַבֵּן הרשע: "אילו היה שם לא היה נגאל"

מפרשים צדיקים: מי שאומר אִילוּ – אילו הייתי... אילו עשיתי... מבטא בזה חוסר אמונה, ולכן אם היה במצרים – לא היה זוכה להיגאל משם. אנשים סוברים שכל מה שקורה איתם הוא משמים, אך פעולות שהם עשו, או החלטות שהם קיבלו הם מכוח הבחירה שלהם. וזוהי טעות!

אכן לאדם יש כוח הבחירה, כי כך יסד ה' את העולם בצורה שהאדם בוחר, אך גם בחירותיו של האדם הם בידי ה', וה' יודע מראש מה יחליט האדם, ואדם לא מחליט לעשות דבר שלא כתוב כך משמים. אז כל מה שהחלטנו, עשינו או לא עשינו זה גם משמים, ולכן מחשבות ה'אילו' הן אפיקורסות.

וכך אמר האדמו"ר רבי ישראל מסטאלין-קרלין בשפת היידיש: "וואלט איך, זאלט איך, זאגט א אפיקורס" ('אילו הייתי' – כך אומר האפיקורס). אדם מאמין יודע שהדבר שקרה זה לא בגלל שהוא עשה או לא עשה משהו, אלא כי כך נכתב בשמים וכך היה לטובתו, ולפעמים כדי שילמד לקח וישנה דבר מה, או במקום משהו גרוע יותר, מה שבטוח מה שקרה – זהו הדבר הכי נכון וטוב לו.

לכן אם איחרת לאוטובוס זה לא בגלל שלא מיהרת מספיק, ואם היית ממהרת יותר היית מספיקה, אלא כי כך היה משמים, וכך מסופר על רבי יוחנן מטולנא זצ"ל שכשאיחר את האוטובוס אמר: "הקדמתי לאוטובוס הבא" כי הבין שהאוטובוס הבא הוא האוטובוס עליו היה צריך לעלות.

הנסיונות בדורנו כה קשים – כך אני אוהבת לומר לנשים ולעצמי שחבל שנוסיף צער על צער, ע"י מחשבות מצערות ומיותרות של 'אילו' שהן לפעמים הורסות יותר מהנסיון עצמו. ניסית לעשות את המקסימום למען חינוך ילדייך? עשית כפי יכולתך כדי למצוא עבודה מתאימה? שמת לב במהלך הדרך שאולי היית קשה מדי עם הילד או שמקום העבודה בעצם הזיק לך כי היה על חשבון הבית? ודאי הגעת לתובנות, ללמוד לקחים ולשנות את שצריך, אך לא להישאר תקועים ב'למה' ו'אילו'.

דיינו! די לנו לחשוב כך!

זה קרה כי כך היה כתוב בשמים, ורק כך למדנו והשתנינו, הכול מכוון לסיבות מדויקות. כמובן שחובה לעשות חשבון נפש כל יום בצורה מאוזנת, כדי לא להגיע למדי טעויות ושינויים בעקבות טעויות, אך ברגע שעשינו מה שיכולנו, ולא מיד קלטנו את הטעויות, אל לנו לאכול את הלב במחשבות החמצה של 'אילו' כי זוהי אפיקורסות, וכאמור חבל להוסיף צער על צער.

לא סתם בהגדה של פסח כתוב: "מתחילה עובדי עבודה זרה" – ואומרים על כך צדיקים: מי שחושב על מתחילה מה שהיה וקרא קודם – הוא עובד עבודה זרה, צריך להסתכל מה מעכשיו והלאה. לאחר שהבנו כל זאת, כבר לא חמוץ לנו, כי הבנו שתחושת ההחמצה היא חמץ, ובשריפת החמץ נשרוף כולנו את ההחמצה ויהפוך החמוץ למתוק.

ולא נוכל בלי שתי מילים על סגוליות הלילה הגדול שלפנינו ליל הסדר. עליו אומר החיד"א שבליל פסח בחצות הלילה שבעת הרקיעים פתוחים, ננצל זאת לתפילה ולהתעלות. בכניסת החג הקדוש, ננצל את זמן הדלקת הנרות לתפילה לגאולה ולבקשה שיראנו ה' ניסים כפי שהראנו ביציאת מצרים.

יהי רצון שנזכה כולנו לגאולה כפי שאומר המאור עיניים: שכל שנה בפסח יש לכל אחד גאולה פרטית רוחנית. ונהפוך כולנו לבני חורין, המשוחררים מתחושות החמצה ומחשבות ה'אילו' המעיקות.

]]>