לאחרונה, אנו קוראים לא מעט כתבות הממליצות לציבור הרחב להיות זהירים ולחתום על הסכמי ממון בטרם נישואיהם (או בטרם מיסוד הזוגיות כידועים בציבור, בציבור הכללי). הסכמים אלו מסדירים את גורל הנכסים שבני הזוג צוברים במשותף מיום נישואיהם, אך לרוב מטרתם המרכזית היא להגדיר מה יהיה גורל "הנכסים הפרטיים" שהיו לכל אחד מהם טרם הנישואין, או נכסים במתנה או בירושה שמגיעים במהלך הנישואין.

הסכמי הממון הפכו להיות גם חלק מהשיח בקרב הציבור הדתי והחרדי, כשזוגות מהמגזר מצטרפים ועורכים הסכם קודם הנישואין להסדרת יחסי הממון. בשיחה עם הרב ד"ר עו"ד יצחק כהן, מומחה לדיני המשפחה וירושה, ומנהל אקדמי של הפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו, קמפוס ירושלים, בקשנו לבדוק מהם הפרמטרים החשובים בהסכם, מהו מעמדו החוקי, על הפן ההלכתי ועוד קושיות. לפניכם כתבה ראשונה בנושא.

האם המחוקק לא דאג להסדיר בחקיקה שנכס שבן הזוג בא איתו לפני הנישואין יישאר רק שלו בעת הגירושין?

"המחוקק היה מוטרד מעניין זה לא פחות מבני הזוג עצמם. ואכן בחוק יחסי ממון נקבע כי נכס 'פרטי' לא יהיה חלק מאיזון המשאבים בין בני הזוג, כלומר לא יהיה חלק מהרכוש המשותף, וכל אחד מבני הזוג יישאר עם נכסיו. לעומת זאת, נכסים שנצברו בידי בני הזוג מיום נישואיהם יתחלקו שווה בשווה, גם אם רשומים הם רק על שם אחד מבני הזוג.

כלומר, נניח שהבעל רכש מכונית במהלך הנישואין והיא נרשמה על שמו. בשעת פירוק הנישואין, חלילה, האישה זכאית למחצית שוויה של המכונית על פי הדין הישראלי (ולא על פי הדין העברי, ש.ה.). הבעיה שחוק זה הפך לאות מתה מיד עם לידתו. כלומר, החוק איבד את האפקטיביות שלו, מכיוון שההפעלה של החוק, ואיתה חלוקת הרכוש השיוויונית, תלויה בגירושין. באין גירושין אין חלוקת רכוש. הואיל וגירושין תלויים בהסכמת בני הזוג, הרי שאם בן זוג אחד מסרב להתגרש הוא מונע בכך גם את חלוקת הרכוש כחוק."

כיצד ייתכן כי המחוקק העצים את כוחו של הבעל שמלבד היכולת להפוך את אשתו לעגונה הוא גם יכול למנוע ממנה את הרכוש שצברו יחד במהלך נישואיהם?

"שאלה טובה, למען האמת, מי שגרם לכך הוא הלובי הדתי בכנסת בזמן חקיקת החוק. הלובי הדתי חשש שמא בני זוג נשואים יחלקו את כל הרכוש ביניהם (גירושין כלכליים) ולאחר מכן לא יילחמו מספיק בשביל להתגרש גירושין דתיים אחר שממילא העניין הכלכלי סודר. בשל הבעיה ההלכתית של זוגות החיים בנפרד ללא גט דאג הלובי הדתי להכניס שינוי בחוק הקושר את חלוקת הרכוש לגט. כך בן הזוג שהנכסים לא רשומים על שמו, לרוב זו האישה, תעשה מאמץ לקבל את הגט מבעלה, גם במחיר ויתור על חלק מהרכוש המגיע לה. ללא הוויתור היא לא תהיה זכאית לדבר."

אז כיצד מתגברים על כך?

"בית המשפט העליון קבע בשורה של פסיקות כי אמנם החוק לא אפקטיבי אך אפשר לחלק רכוש בין בני הזוג באמצעות הגמשה של דיני הקניין ודיני המתנה. כלומר, אנו רואים את בני הזוג כאילו ביצעו עסקת מתנה או עסקת מכר ביניהם. כך למשל, דירה שנצברה במאמץ כלכלי משותף תהיה שייכת לשניהם אף אם היא רשומה על שם אחד מהם, והיא תחולק שווה בשווה אף ללא גט."

נשמע פתרון מצויין, אם כך, היכן הבעיה?

"הבעיה היא שפסיקת בתי המשפט החילה את ההגמשה הזו לא רק על נכסים שנצברו במשותף, אלא גם על נכסים שאחד מבני הזוג הביא לפני הנישואין. כלומר, לעיתים בתי המשפט אמרו קבעו שלאחר שנות נישואין רבות יש לראות את בן הזוג, בעל הנכס הפרטי, כמי שהקנה אותו או נתנו במתנה לבן זוגו. זאת, אף אם בני הזוג לא דיברו על כך מעולם.

כך שאם בן זוג מעוניין לשמור על נכסיו הפרטיים ליום סגריר, או אם הוריו מציידים אותו בנכס לקראת נישואיו, ומעוניינים שהנכס יישאר רק שלו במקרה של גירושין חלילה, יש צורך לחתום מראש על הסכם ממון. אני חייב לציין כי החוק תוקן מאז וניתן לחלק כיום רכוש גם ללא גירושין (גירושין כלכליים ללא גירושין דתיים, ש.ה.) אך הפסיקה הנ"ל, שבזמנו הצילה את החוק, לא חדלה עד היום."

איך חתימה על הסכמי ממון מעורבת באי נעימות וקושי רגשי רב?

"נכון, ואכן בית המשפט מציין שוב ושוב כי בני זוג נמנעים מלערוך הסכמי ממון לאור הקושי הרגשי הכרוך בכך. מה גם שהסכם ממון לא נחתם בין בני הזוג בלבד, אלא יש לאשרו בפני גורם שלישי. לפני הנישואין, אפשר לחתום בפני נוטריון או רשם הנישואין, ואחרי נישואין צריך לקבל את אישורו של בית המשפט או בית הדין הרבני. השופט אמור לבחון כי ההסכם נעשה מרצון חופשי אחר שבני הזוג הבינו את משמעותו ותוצאותיו.

גם הליך זה יכול להתברר כלא פשוט לבני זוג שרק כעת ממסדים את נישואיהם וכבר נדרשים להסדיר את "הגירושין" ביניהם. ואכן, באחד מפסקי הדין מציין בית המשפט כי בכל מאות הסכמי הממון שהובאו בפניו לאישור רובם ככולם נחתמו לא כדי להסדיר את היחסים באמת כי אם מכוח מניע זר, למשל: הברחת נכסים, בגידה ופיצוי של מפר האמונים (ל"ע), ונישואין שניים."

נישואים שניים הם אכן מניע לחתימה על הסכם ממון. בשיחה עם מירי גוזלן, מורה ומחנכת בבית ספר דתי באילת, ביקשנו לשמוע כיצד ומדוע גיבשה עם בעלה את ההחלטה לחתום על הסכם ממון.

"הגעתי רווקה למערכת נישואים עם גרוש פלוס שלושה, עם תשלומי מזונות גבוהים והתחייבויות שונות והמטרה שלי היתה להגן על עצמי מבחינה כלכלית. אני העליתי את הרעיון, יוסי, בעלי לעתיד,הבין אותי, התייעץ עם עו"ד, ולא היתה לו שום בעיה עם זה. ההסכם שעורכת הדין שלי ניסחה היה מנוסח רק לטובת "בת הזוג", כלומר לטובתי. אבל עדכנו את הכל והפכנו את ההסכם להדדי כלפי שני בני הזוג.זה היה נוח יותר ולא היה צריך להתנגח, כי זה בא ממקום של הבנה."

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ראית כבר פירות לכך שיש ביניכם בהסכם הממון?

"בהחלט!" היא אומרת בנחרצות ומסבירה: "גרושתו של יוסי תבעה מיד לאחר נישואינו הגדלת המזונות, בעקבות הגדלת ההכנסה, אבל בית המשפט ראה שיש הפרדה בחשבונות ואין השפעה של ההכנסה שלי על הכנסתו, ולכן דחה את בקשתה. יצא שהקדמנו רפואה למכה."

יש לך טיפים לזוגות שמעוניינים לערוך הסכם?

"זה מאוד אינדיבידואלי ולא מתאים לכל אחד. זה לא רלוונטי לדעתי לזוג צעיר שבונה את החיים מגיל 18 ביחד ובשיתוף. הסכם מתאים לזוגות בפרק ב', או רווקים מבוגרים יותר שכל אחד מגיע עם עצמאות כלכלית, חסכונות או אפילו דירה, ומעונייןלהגן על כך, ולמנוע מחלוקות עתידיות. עדיף תמיד שהכל יהיה מובן מראש. בתיאוריה, יש צורך לעדכן כל שנה מתנות או נכסים שנצברו ולמי הם שייכים, בפועל לא מתעסקים עם זה ביום יום בכלל. ברוך השם חיים בהרמוניה וההסכם שמור במגירה, חוץ מהפעם שזה סייע לשנינו בדחיית התביעה להגדלת המזונות."

מה מעמדו של הסכם ממון על פי ההלכה? מה ההבדל בינו לבין הסכם קדם נישואין? מהו המניע הנוסף לעריכת הסכם בנישואים שניים? האם חלוקת הרכוש תהיה כמתואר כאן גם במקרה שבני הזוג מתגרשים בבית הדין הרבני? על אלו ועוד בכתבה הבאה בנושא.

‏רב ד"ר עו"ד יצחק כהן מומחה לדיני ימשפחה וירושה ומנהל אקדמי של הפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו, קמפוס ירושלים.

#אין באמור כדי להחליף ייעוץ משפטי ספציפי בכל מקרה לגופו#

]]>