יש הרבה אסתי ויינשטיין שמסתובבים סביבנו. אנשים מתים בנפשם שרק מות גופם נותן תוקף למוות שמתו עוד בחייהם,
אסתי אפשר לחוש את אנרגיית אהבה שלך גם ממרחקים, אולי מפני שאני מבינה שאת אסתי יקרה את לא רק אישה שהכאב הכריע אותה, את מציאות של אנשים רבים שמתהלכים סביבנו מתים.
אנשים שהחברה לא מוכנה להתמודד איתם, אז היא קורה להם 'חולי נפש' מה שמוכיח עד כמה המציאות קשה עוד יותר,
כל בר דעת מבין שנסיבות חיים מסוימות וטראומות שונות מעבירין את האדם על דעתו ומכהים את צבעי נשמתו. יש מסביבנו נערים ונערות שנפגעים מינית והחברה שותקת, וכאשר אותם נערים בורחים מאותה חברה ששתקה מול זעקות השבר שלהם, מיד מגדירים אותם 'כחולי נפש' וכך פותרים עצמם מכל אחריות, או להיפך, זעם ושנאה כלי 'החרדי', 'השחור', ההכללה היא טרור בפני עצמו. ולנו אין שום זכות לשפוט שום אדם מלבד לתמוך בוו ולקבל אותו מעצם היותו אדם קודמת לכל..
הרי סרטן בנפש לא רואים, לא רק שלא רואים, גם מאכילים אותו בכל מני בוז ולעג לאותם אנשים. בעוד שחולי סרטן בגוף מקבלים מעט חמלה והבנה. אנשים מהסוג של אסתי ויינשטיין לא רק שלא זוכים לחמלה, אלא מותירים את האדם להילחם לבדו מול הסרטן שקורע את נשמתם לגזרים.
לצערי, כמעט כמו תמיד אנשים מתאחדים יחדיו דווקא סביב אסונות, אך אולי הפעם יהיו כמה משפחות שיאזרו אומץ ויתאחדו, לא בשל אסון מסיבה כזו או אחרת, אלא התאחדות ממקום של חמלה ואהבה, לא פלא שנגעת בליבם של רבים - גם אם הם חלוקים בדעותיהם, לכאן ולכאן.
אנשים ממקומות שונים בעולם, שמעולם לא הכירו אחד את השני מצאו עצמם מדברים ועושים חשבון נפש! עכשיו בלכתך האחרונה אני מלווה אותך מעבר האוקינוס, במקום שאת נמצאת בו כרגע אין גבולות, וכמו באהבה אסתי יקרה עכשיו שאת עולה השמימה חלק ממני הולך עימך אבל לחלק שבי שכן נישאר כאן ולכל בית ישראל.
אולי נעשה טובה לעצמנו כחברה, ונתבונן מסביבנו כדי לראות אם יש בנינו עוד אסתי, וכן אסתי זה יכול להיות גם הוא, יכול להיות השכן שלנו החבר שלנו עם כיפה, בלי כיפה עם סיבות שונות שהביאו אותו או אותה לתחושה שהכאב שלהם הוא גדול מנשוא ואינם יכולים עוד ‏לשאת אותו, אז בוא ניהיה שם לחבק לאהוב ולשאת בנטל המלחמה - מלחמת כאב הנפש, והמלחמה על עיקרון ה‏אהבה.
]]>
