שאלו פעם יהודי שחזר בתשובה איפה היה הקושי הגדול? הוא השיב שבשבתות הראשונות הדגישו לו בעיקר מה אסור לעשות בשבת וזה היה קושי עצום, רק בשלב מאוחר יותר לימדו אותו מה כן עושים בשבת ואז הוקל לו והמצב הפך מקשה למיוחד.
העיסוק באסור ע"פ ההלכה יותר מהמותר ע"פ ההלכה זו החטאה מהמטרה היהודית האידיאלית, חיפוש חומרות והחמרות איננה רק טעות אישית בחובתי בעולמי אלא זה גורם סיכון ממשי לדור העתיד.
תמיד ובמיוחד בדורינו הגישה צריכה להיות איך כן לחיות טוב ונכון ע"פ התורה ולא איך לא לחיות וליהנות מהחיים כביכול ע"פ התורה, נער שחווה חיפוש של הוריו ומחנכיו אחרי האיסורים יחווה חוויה שלילית ושאינה נכונה מהתורה ומהיהדות, לא נתפלא איפה אם הוא יחפש את הדרך המתירנית וזו כבר תהיה לא בהכרח על פי התורה.
כאשר התורה אומרת לנו אם בחוקתי תלכו היא מצפה ממני להיות פעיל בחוקות התורה, לחיות על פיה, לחוות חיי עולם המותרים כל עוד זה בגבולות שנקבעו ע"פ התורה, הרש"ר הירש על הפסוק אם בחוקתי תלכו מסביר בלשונו החדה את יסוד הדברים: "השאיפה לזכות בנכסים ובהנאות, המספקים את רצון האדם. שלמותו המוסרית של הפרט תלויה בטהרת השאיפה הזאת. חוקות ה' הם גבולות שנקבעו בידי ה'; הם הותוו על - פי טבענו המוסרי ובהתאם לייעודנו המוסרי. במסגרת הגבולות האלה הרי השאיפה לסיפוק היא טהורה ואף מצוה, ואם חרגה מהם, היא השחתה ופשע (ראה פי' בראשית מז, כב). נמצא זה פירוש "אם - בחקתי תלכו": אם תלכו בשאיפותיכם החושניות רק במסגרת הגבולות שהותוו בתורתי".
נער/ילד חייב לחוות את החיבור שלו לקיום התורה והמצוות בדרך החיובית של העשה המותר עם סיפוק, כך לא יחפש לפרוץ גבולות, חוויה הפוכה תוביל לתוצאה הפוכה.
כאשר נכפה על ילד להגיע לתפילה בבית הכנסת התוצאה תהיה הרצון לברוח מבית הכנסת, אבל ילד שיחווה את ההליכה לתפילה כמקום חוויתי של תפילה תורה וציבור הוא יבקש להגיע שוב ושוב למקום החיובי הזה, כך כל הוראה חינוכית כאשר הדגש על החלק הפעיל מתוך שיתוף עם הנאה העומדת בתוך גבולות הצו האלוקי התוצאה תיהיה טובה לאין ערוך.
הנדון איננו כפיה דתית או לא, הנדון הוא חיבור חיובי או לא, ילד שחוזר עם ציון טוב מחכה לתגובה הולמת בהתאם מהוריו וממחנכיו, אבל ילד שעשה מעשה טוב או הגיע להישג טוב (בכל תחום) והוריו ומחנכיו ישארו אדישים לאחר החשיפה להצלחתו הוא איננו ישאף לאותה הצלחה שוב.
שמעתי מכלי ראשון סיפור מצמרר הממחיש נתונים אלו מבחינה עובדתית, לפני 40 שנה פנה נהג אוטובוס עם קוקו ארוך וחזות חילונית, ללבחור ישיבה בעל לבוש ירושלמי, ובשפת האידיש הוא אמר לו כך: אני למדתי בילדותי בעץ חיים, ובשיעור שלי למד מרן הגרש"ז אוירבעך זצוק"ל, אתה יודע למה אני יצאתי נהג אוטובוס והוא יצא גדול הדור, כי כאשר ר' שלמה זלמן היה חוזר לביתו בילדותו עם ציון טוב, אביו הגאון ר' חיים יהודה זצ"ל היה עושה יום חג וסעודה חגיגית עם לחם ובצל, ואילו כאשר אני חזרתי עם ציון טוב זה לא עניין את ההורים שלי (שהיו טרודים למחייתם באותם ימי עניות) אז לא היה לי שום רצון להגיע עם עוד ציון טוב או התנהגות טובה.
התגובה הנכונה והחיבור החיובי מתוך גישה של שימת לב לצרכיו של נפש הילד הוא כלי חיוני ובחירת עתידו וגורלו בין אם בחוקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ל- ואם את חוקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם.
הכותב הינו ראש בית המדרש ברקאי- חיספין