״על אבא לא שואלים שאלות״ – או שכן | איזה שיר מבטא אמונה גדולה יותר?

השיר הזה תקוע לי בראש, ובפעם הראשונה אין לי בעיה עם זה כי זה באמת שיר נהדר, הוא פשוט פשוט וטוב, וזה לא פשוט להיות פשוט.

אבל אני לא פה לדבר על השיר אלא על המחשבות שבאו לי איתו:

שבמקום לשיר ״על אבא לא שואלים שאלות״, אולי הגיע הזמן לשיר ״תספר לו מה שכואב לך, תדבר איתו״. ואם לפעמים יוצא לנו גם ״מה אתה רוצה ממני״ – אולי זה לא כזה נורא, כי בסוף יהיה לנו ״עוד יותר טוב ועוד טוב״. אולי נסחפתי עם האחרון (אני יכול להמשיך אבל אני אתאפק),אבל בעצם אני רק רוצה להגיד: זה בסדר לשאול שאלות על אבא – גם אם הן קשות. 

פרשת וירא: האם מותר לאכול עם בשר מאכל שהתבשל בכלי חלבי?

יגאל גרוס|15:16

פרשת וירא: אמונה תחת לחץ | פרשנות פסיכולוגית לפרשה

יוסי עבדו|15:16

על אבא שואלים שאלות.

גם אברהם אבינו עשה את זה. בפרשת השבוע הוא שואל את אלוקים שאלה שבמבט ראשון נשמעת חצופה, מראה על חוסר אמונה ומטילה ספק בכל מה שידענו על שכר ועונש – בעצם, אותן תגובות שאפשר לשמוע כשמישהו שואל איפה אלוקים היה בשואה, איפה הוא היה בשביעי באוקטובר.

אברהם שואל ״האף תספה צדיק עם רשע״?

זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שמישהו מדבר ככה לאלוקים, מעביר ביקורת על הצדק שלו, על הדרך שלו להעניש ולבחון בני אדם.

ולא רק שהוא מעז לשאול – הוא גם מעביר ביקורת: ״חלילה לך! השופט כל הארץ לא יעשה משפט?״. אברהם מוכיח את אלוקים ועוד אומר לו ״חלילה״, איך הוא מעז??

תדמיינו את יאיר גולן מתראיין לערוץ 12 ואומר את זה, איך היינו מגיבים. מה היו עושים לו בפטריוטים.

בדתות אחרות, האל הוא מושג של כוח.

אל כזה אינך שואל, אינך מערער. אתה מציית.

אבל אברהם מלמד אותנו משהו אחר לגמרי:

שיח עם אלוקים הוא לא שיח של פחד, אלא של קרבה.

רק בן יכול לדבר כך אל אביו.

״חלילה לך! השופט כל הארץ לא יעשה משפט?״ –

זה לא מרד. זו אינטימיות.

היכולת לומר לאלוקים ״חלילה לך״

נולדת רק אצל מי שמאמין בצדק האלוקי עד כדי כך, שהוא אינו יכול לשאת עוול בשם האמונה.

ואלוקים לא באמת נותן לו תשובה, הוא לא מסביר לו את הצדק האלוקי הוא עונה לאברהם רק על הבקשה שלו לחון את סדום אם יימצאו שם צדיקים, אבל השאלה ״האף תספה צדיק עם רשע״ נותרה ללא מענה.

והאמת שככה זה.

הדיאלוג הזה מלמד אותנו משהו, על אבא כן שואלים שאלות, אבא רוצה את השאלות.

וזה מלמד אותנו עוד משהו אבא לא חייב לנו תשובות.

הוא מקשיב לך תלך איתו, אז תדבר איתו.

כשאנחנו שואלים איפה היה אלוקים בשואה,

או איפה הוא היה בשביעי באוקטובר –

אנחנו ממשיכים את דרכו של אברהם.

אנחנו לא מתרחקים מהאמונה,

אנחנו נכנסים אליה עמוק יותר.

כי רק ילד שמאמין שאביו שומע אותו –

מעז לשאול אותו שאלות קשות.

האמונה היהודית מעולם לא הייתה אמונה ששותקת. היא אמונה שמדברת, שואלת, מתווכחת, מבקשת להבין. השאלות אינן הסדק שבאמונה – הן הנשימה שלה.

ואלוקים, כך נראה,

מעדיף ילד ששואל מתוך כאב

על פני ילד ששותק מתוך ייאוש.

תספר לו מה שכואב לך.

תדבר איתו.