כשמדברים על חנוכה, כמעט תמיד מתחילים מנס פך השמן. שמן ליום אחד שהספיק לשמונה ימים. נס גדול היה פה, וזה הסיפור שכולנו מכירים מילדות. אבל אם עוצרים רגע לחשוב, עולה שאלה פשוטה: הרי בבית המקדש התרחשו ניסים רבים, גדולים ומרשימים הרבה יותר. חז״ל מונים ניסים קבועים שהיו חלק מהשגרה: אש שירדה מן השמים, לחם הפנים שנשאר טרי, כמות אדירה של אנשים שנכנסת למקדש ולא צפוף להם ועוד ועוד... ניסים מתמשכים, גלויים, שאף אחד לא יכול היה לפספס.
ואף על פי כן, אף אחד מהם לא הפך לחג. אף אחד מהם לא קיבל שמונה ימים של הלל והודאה. דווקא פך שמן קטן, נס חד־פעמי, הפך למרכז של חנוכה. למה? מה מיוחד כ"כ בפך הקטן הזה? מה אנחנו באמת חוגגים בימים האלה?
השאלה הזו מתעצמת כשיודעים פרט הלכתי חשוב. החשמונאים לא היו חייבים לחפש שמן טהור. ההלכה קובעת שבמצב של אונס בציבור, אפשר להדליק גם בשמן טמא. בית המקדש היה מחולל, העבודה נפסקה, המצב כולו היה של שעת דחק. החשמונאים יכלו לומר: בואו נדליק עכשיו במה שיש, ואת התיקונים נעשה אחר כך.
אבל הם לא עשו כך. הם חיפשו שמן טהור. גם אם ימצאו רק פך אחד. גם אם זה יספיק ליום אחד בלבד. הם רצו שההתחלה תהיה נכונה. אולי לא מושלמת, אולי לא אידיאלית, אבל נאמנה למהות של עבודת המקדש. התחלה טהורה.
בנקודה הזו מתברר שנס פך השמן נעשה כתגובה לבחירה של החשמונאים. הבחירה לא להסתפק במינימום הנדרש, אלא לנסות לעשות את המצווה כפי שראוי להיעשות. לא מתוך הקפדה טכנית, אלא מתוך רצון לשמור את הטעם הפנימי של הדברים.
את הרעיון הזה ניתן למצוא גם בפרשת השבוע. כשיוסף פוגש את אחיו במצרים, הוא לא מסתפק בבדיקות חיצוניות. הוא יודע שהם יחזרו. הוא יודע שאין להם ברירה. מה שהוא מבקש לבדוק זה משהו אחר לגמרי: האם הם השתנו. האם הם ילחמו על אח שלהם בכל מחיר. האם הם לא יוותרו שוב כשיהיה קשה. ורק כאשר יהודה ניגש אליו, ומוכן לשלם מחיר אישי כדי להציל את בנימין, יוסף מבין שהתהליך התשובה שלהם הושלם.
כך גם בחנוכה. היוונים לא ניסו להשמיד את עם ישראל בגוף. הם ניסו לרוקן את החיים היהודיים מתוכן. להשאיר מצוות בלי נשמה, חכמה בלי קדושה, עבודה טכנית בלי חיבור. מול זה יצאו החשמונאים למאבק. לא רק על "חופש הדת", אלא על השאלה איך נראית עבודת ה’ באמת.
נס פך השמן מנציח את האמרה הזו של החשמונאים: אנחנו לא מוותרים על המהות, גם אם זה לא נוח, גם אם זה נראה לא מעשי, גם אם זה יחזיק רק יום אחד. הקב״ה השיב להם באור שנמשך שמונה ימים. אור שמסמל מדרגה שמעבר לחשבון הקר, מעבר לטבע, מעבר לפתרון המהיר.
לכן חנוכה הוא לא חג של עוצמה, אלא של כוונה. של בחירה לעשות את הדבר הנכון, גם אם הוא נראה לא הגיוני.
חג שמח
0 תגובות