החינוך בראי הפרשה

מתנהגים בחינוך טהור או נופלים בגאווה?

איש חינוך החושד שנער מדבר אליו בחוצפה, יצייר לעצמו את מעמדם של יהושע ומשה ויחשוב האם חוצפת התלמיד גדולה ממה שחש יהושע ורק אז יחליט כיצד להגיב (פרשת השבוע)

(צילום: שאטרסטוק)

מעמדות בחיי החברה הינו נושא שתפס ביטוי כבר מאז ימי קין והבל, כאשר קין חש שקורבנו של הבל התרצה יותר הוא קם ורוצח את אחיו היחיד והאדם הנוסף בעולם בדם קר. הרבה הסברים נכתבו איך ולמה קין עשה זאת, אך התפיסה הפשוטה היא הקנאה של קין בהבל שלא נתנה לו מנוחה והוציאה אותו ממנוחת נפשו, אלפי שנים לאחר מכן יכתבו חז"ל במשנה באבות "הקנאה התאווה והכבוד מוצאים את האדם מן העולם"- כפשוטו, המקום של הקנאה הוא מקום מסוכן ביותר, אנשים חכמים ביותר יראים ושלמים גרמו בהיסטוריה לחורבנות של ממש בגלל הקנאה.

ננסה לדמיין לעצמינו רב ראשי ראשון לציון ששנים מתלמידיו החליטו יום בהיר להתחיל ללכת עם גלימה ומצנפת ולהתנהג כראשלצי"ם לכל דבר, שכרו לעצמם לשכות, נהגים ועוזרים, והם נוהגים שררה בעצמם, היה ברור לנו שמדין כבוד התורה צריך לכלוא אותם ולנדותם וכו' – כך חשב גם יהושע בן נון בהיותו נער המשרת את משה רבינו- : (במדבר פרק יא פסוק כו) וַיִּשָּׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֣ים׀ בַּֽמַּחֲנֶ֡ה שֵׁ֣ם הָאֶחָ֣ד׀ אֶלְדָּ֡ד וְשֵׁם֩ הַשֵּׁנִ֨י מֵידָ֜ד וַתָּ֧נַח עֲלֵהֶ֣ם הָר֗וּחַ וְהֵ֙מָּה֙ בַּכְּתֻבִ֔ים וְלֹ֥א יָצְא֖וּ הָאֹ֑הֱלָה וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ בַּֽמַּחֲנֶֽה: וַיָּ֣רָץ הַנַּ֔עַר וַיַּגֵּ֥ד לְמֹשֶׁ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֶלְדָּ֣ד וּמֵידָ֔ד מִֽתְנַבְּאִ֖ים בַּֽמַּחֲנֶֽה: וַיַּ֜עַן יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֛ה מִבְּחֻרָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנִ֥י מֹשֶׁ֖ה כְּלָאֵֽם:

אך תשובתו של משה רבינו מפתיע במיוחד לא רק שמשה לא מסכים עם יהושע הוא מוכיחו וגוער בו -: וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה הַֽמְקַנֵּ֥א אַתָּ֖ה לִ֑י וּמִ֨י יִתֵּ֜ן כָּל־עַ֤ם ה' נְבִיאִ֔ים כִּי־יִתֵּ֧ן ה' אֶת־רוּח֖וֹ עֲלֵיהֶֽם:

טרם הניסיון בהבנת דברי משה רבינו, שומה עלינו לדעת כי על אף היותו של משה רבינו עניו שעל פני האדמה אין מקום לענווה כאשר הדבר מאיים על מקומו של משה רבינו כמנהיג המוביל את עם ישראל, בהירות עליונותו של משה כמנהיג יחיד הייתה בהיותם במדבר חובת השעה, כל קריאת תגר על מציאות זוהי סכנה לעם כולו, אשר על כן חובה עלינו לדעת שמשה לא מוחה ביהושע תלמידו מתוקף היותו עניו, עניו איננו ביטול עצמאות האיש, וודאי לא במקום הנזקק כל כך להנהגה ברורה כמדבר...

בעיית הבנת הדברים נעוצה אי שם עמוק בעיוות המחשבה שלנו ותפיסת העולם המעוותת שלנו, אנו כבני אדם חוששים לא פעם על מקומנו ומגדרים אותו סביב סביב בגדרות הגנה ובטיחות בצורות שונות, אנו נפחד שאדם נוסף יצליח להצליח במקום שבו אנו מצליחים מעבר לחוסר באמונה והשגחה פרטים שיש במחשבות אלו, הרש"ר הירש מעמיד אותנו על טעותנו דרך הבנת פסוקים אלו, משה רבינו לא חושש על מישרתו הרמה, אדרבא הוא מייחל שיהיו נביאים נוספים בתוך עם ישראל, השאיפה האמתית של כל יהודי צריכה להיות שעומק חכמת התורה תהיה נגישה לכל אדם ולא רק ליחידי סגולה, אדרבא לשאוף לכך שעוד ועוד ידעו את הידיעות שאני יודע ולא לחוש על מקומי ומעמדי בכך שישיגו אחרים את מה שאני השגתי, משה רבינו אומר ליהושע המקנא אתה לי? האם אתה מכניס אלמנטים של קנאה במקום כזה שנאמר בו קנאת סופרים תרבה חכמה, שהקנאה מובילה רק להגדלת כמות ואיכות ציבור לומדי התורה, משה לא מסכים לקנאה הזו, והוא מוכיח על כך את יהושע.

היררכיה היא מערכת מחויבת המציאות בכל מקום בו קיים צוות או קהל הנזקק להנהגה, אך מנהיג או רב שמשתמש במקומו כמנהיג לשמירת מעמדו הוא חוטא אל האמת והופך את תורתו כקרדום לחפור בה, אין הוא איש תורה או איש אמת, אלא איש גאווה ואיש שקר, הבנת עיקרון זה הינו יסודי במיוחד בדורנו כאשר ללא ספק סממן החוצפה של עקבתא דמשיחא ניכר מאוד, ר"מ/ משגיח/ ראש ישיבה, וכל איש חינוך שעומד בסיטואציה בו הוא חושד שהנער שמולו מדבר אליו בחוסר דרך ארץ או בחוצפה, יצייר לעצמו את המעמד של יהושע ומשה בעניין זה ויחשוב האם החוצפה של התלמיד גדולה מהחוצפה שיהושע חש שנעשה כלפי משה ואת תשובתו של משה והמסר העולה מתוכו שאין להשתמש במעמדי כאיש מוביל לקרדום וביצור מעמדי אלא רק להגדלת כבודו של ה' יתברך, ורק אז יחליט איך להגיב.

וכרגיל כה מדויקים הם דבריו של הרש"ר הירש בנושא זה:

"המקנא אתה לי. התבוא לריב את ריבי ולהגן על זכותי? כסבור אתה שאלדד ומידד פגעו בזכותי ועליך לייצג את זכותי? (ראה פי' לעיל ה, יד) הופעת אלדד ומידד בשעת מינוי הזקנים לסנהדרין הראשונה, וכן דברי משה שנאמרו באותה שעה, הם בעלי חשיבות עליונה לכל הבאים אחריהם. כי נתגלה כאן שמינוי הרשות הרוחנית העליונה בישראל לא באה לייסד מונופולין של הרוח, כי הכישרון הרוחני הניתן מאת ה' איננו מותנה בשום משרה ותפקיד, והאחרון בעם ראוי ליטול חלק ברוח ה' - לא פחות מן הראשון במשרה רמה. אולם דברי משה הם מופת נצחי לכל המורים והמנהיגים בישראל המורה להם, כי האידיאל העליון של פעילותם יוגשם כאשר יזכו להיות מיותרים בעם בהגיע העם בכל שכבותיו לאותה מעלה רוחנית, שאין הוא זקוק עוד למורים ולמנהיגים! ואכן הבאים אחרי "הזקנים" האלה ירשו את רוח משה רבם, והם ראו זאת כתפקידם העליון להרביץ תורה בישראל. וכלל גדול מסרו לכל המנהיגים הרוחניים של עמם: "והעמידו תלמידים הרבה" (אבות א, א). כאשר אמר משה: "המקנא אתה לי?!" - הוא שמט את הקרקע מכל מחיצה אפשרית בין "כהני דת" אנשי קודש לבין "הדיוטות" אנשי חול".

הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי ברקאי- חיספין

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר