דף נו
1. גודל העזרה. 2. פסול הדם בשקיעה. 3. אור לשלישי בשלמים.
א. אמרינן שהעזרה הויא באורך קפ"ז ורוחב קל"ה, לגבי אכילת קק"ד שחיטת קק"ל וחיוב טומאה. והשמועות 1. אתי למעוטי להו"א חלונות ועובי החומה ודחי שהם כלפנים, ולמסקנא לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש. 2. הלשכות תוכן קודש, רק מדרבנן. 3. הכהנים אוכלים בהם קק"ד ושיירי מנחה, דחי דאכילה שאני משום דהתורה ריבתה חצירות הרבה לאכילה. 4. חייבים משום טומאה, תני אין חייבין דומיא דאין שוחטין אף במכוון כנגד הפתח. 5. הפשפשין בבית החליפות להכשיר את כל העזרה לאכילת קק"ד ולשחיטה, סמי אכילה. 6. במלואים נאמר שיאכלו את הבשר פתח אהל מועד, ודחי קדשי שעה שאני.
ב. אמרינן דדם נפסל בשקיעת החמה שנאמר ביום הקריבו את זבחו יאכל, ומקשינן 1. מיבעי ליה לגופיה, הדיוק מלשון הקריבו. 2. דלמא הקרבן נאכל יומיים לאחר זריקת הדם, ודחי מזבחו דקאי על יום הזביחה.
ג. דין אור ליום שלישי בשלמים 1. המחשב לאכול לאור שלישי, לחזקיה כשר כיון דלא אינתיק לשריפה, ולר"י פסול משום שנדחה מאכילה. 2. וכן פליגי בדין האוכל לאור שלישי. 3. אין נאכלין לאור שלישי, אף דאיכא למילף מזבחים הנאכלין ליום אחד שיש לילה אחריהן, ת"ל והנותר עד יום לומר שנאכל בעוד יום. 4. נשרף רק ביום השלישי, אף דאיכא למילף מהנאכלין ליום אחד שנשרפין תיכף לגמר אכילתן, ת"ל שישרף ביום השלישי ולא בלילה.
שאלות לחזרה ושינון
דף נו
א. גודל העזרה, והשמועות בדיניה (6)
ב. מנין שהדם נפסל בשקיעת החמה, והקושיות (2)
ג. דין אור ליום שלישי בשלמים (4)
דף נז
1. הדמים בבכור. 2. האכילה. 3. הימנו ודבר אחר. 4. אכילת הפסח.
א. מנין לדיני מתן הדמים בבכור מעשר ופסח 1. ניתן בזריקה, כריה"ג דיליף שנאמר בבכור חלבם ודמם דאתי למעשר ופסח שכולם טעונים מתן דמים ואימורין למזבח. 2. כנגד היסוד, אתיא בגז"ש זריקה מעולה. 3. א"צ שתים שהן ארבע, דנאמר סביב בעולה חטאת ואשם ואין מלמדין.
ב. מנין שבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד 1. רבי טרפון קאמר דילפינן משלמים דהוי קק"ל וריה"ג שאלו דנילף מחטאת ואשם שהן מתנה לכהן ונאכלין ליום ולילה. 2. דמי לשלמים שאינם באים על חטא, ודחי דדמי לחטאת שאינם באים בנדר ונדבה. 3. לר"ע נאמר ובשרם יהיה לך להקישן לחזה ושוק של שלמים, ודחהו נקיש לחזה ושוק של תודה, ולרי"ש ילפינן משלמים משום דחזה ושוק שבתודה ילפינן משלמים בהיקש ואינה יכולה לחזור וללמד על בכור בהיקש. 4. לר"ע ילפינן מיתורא דיהיה לך, דאתי להוסיף הויה אחרת בבכור.
ג. ר"ע ורי"ש נחלקו האם דבר הנלמד הימנו ודבר אחר חשיב היקש לענין שאינו מלמד בהיקש או לא, והשמועות 1. מנין דבכור נאכל לשני ימים ולילה, לרי"ש מחזה ושוק של שלמים ולר"ע מלך יהיה. 2. בכור בעל מום מתנה לכהן, לרי"ש מלך יהיה ולר"ע מבשרם, ולרי"ש אתי לבכור שור כשב ועז. 3. בהזאות בין הבדים ביוה"כ פר ושעיר ילפי מהדדי ואח"כ הוקשו להיכל, ולר"ע מקומות אתקוש או דגמר בחד זימנא חוץ מפנים גם לדברים המפורשים. 4. תודה ילפא משתי הלחם שכל חלת חמץ היא של עשרון ומלמדת על שיעור העשרונים בחלות המצה, ולר"ע ילפינן מיתורא דתביאו.
ד. זמן אכילת הפסח בלילה 1. לראב"ע עד חצות דיליף בגז"ש לילה ממכת בכורות, ומשנתינו דאינו נאכל אלא עד חצות אתיא כוותיה. 2. לר"ע עד הבוקר דהוי שעת חפזון ובלילה אתי למעוטי מבעוד יום. ואין לומר דעד חצות אתיא כוותיה ומדין להרחיק מן העבירה, דמלשון אלא עד חצות משמע דהוי מדאורייתא.
הדרן עלך פרק חמישי דזבחים!
שאלות לחזרה ושינון
דף נז
א. מנין לדיני הדמים בבכור מעשר ופסח (3)
ב. מנין שבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד (4)
ג. המח' בלימוד הימנו ודבר אחר לגבי היקש, והשמועות (4)
ד. זמן אכילת הפסח בלילה (2)