אאא

בני נוער ומבוגרים רבים חשים בימי בין המצרים ובעיקר בתשעה באב, נתק ממהותו של היום. אצל רבים היום נתפס כיום דיכאוני, בו בזמן שאין קשר בין מהות חורבן הבית למצב דיכאון. עבודת היום הזה היא גדולה ורב שנתית, היא עצומה שיכולה להפוך את המבט על החיים ועל לוח השנה היהודי.

זכורני שיח בהיותי ילד, היה זה רגעים בודדים טרם עלייתנו לאוטובוס מירושלים לטבריה לנופש בימי בין הזמנים. אחי פנה אליי ושאלני אתה באמת רוצה שיבוא המשיח? עניתי לו בחיוב ולא הבינותי איזו רוח גאולה נחה עליו בתחנה המרכזית בדווקא, והוא הוסיף לשאול האם אני באמת ממש ממש רוצה את המשיח? באיזשהו שלב שאלתי אותו מה הוא רוצה ממני, ואז הוא ענה: אם המשיח יבוא עכשיו אז הטיול יתבטל... אתה בטוח רוצה שהוא יבוא?! האמת שזה קצת בלבל אותי...

השיח הזה נכון לגבי כל אחד מאיתנו, ואולי דווקא ברגעים שכאלו, יום חתונה של בן/אח וכדומה, לפני נופש, וכו' האם אנו רוצים גם אז את המשיח? בכנות! אז למה זה כך?? למה סבא וסבתא שלי בתשעה באב היו אבלים באמת ואני רחוק מזה מאוד, והילד שלי עוד יותר רחוק ממני!

על מנת לחוש את החיסרון של בית השכינה בעולם הזה, לא נצליח להגיע לזה בצום תשעה באב, לא נצלח צלילה לעומקו של יום ורק מעבודה באותו היום. תשעה באב הוא מעין מד חום שמעיד על מצב הגוף, על אף שהמד חום הוא בפה, אין הפה חולני במקרה של חום, אלא יש חולי בגוף שדרך הפה ניתן לבדוק את הסימפטומים שלו. כאשר אנו חוגגים את מועדי השנה כולה, חייב להיות שבכל חג חסר לנו את מקום המקדש על מנת להגיע לתכליתו של אותו היום. כאשר יהודי חוגג את פסח והוא שמח וטוב לבב עם המצוות והיין והוא מסב כבן חורין, הוא חייב לחוש כל הזמן שהשמחה לא בשלמותה כי חסר לנו את המקדש. מי שטוב לו בפסח בלי המקדש הוא אותו יהודי שלא ירגיש חיבור בתשעה באב ולא יכאב את החורבן. אבל יהודי שבכל חג שמח כמצוות התורה, אך בד בבד חש את החוסר הגדול של הקרבת הקורבנות בעבודת היום, בתשעה באב המד חום שלו יוכיח על המתרחש בנפש שלו כל השנה כולה. עד כמה הגעגוע שלו לירושלים השלמה, וכך העבודה היא בכל שבת ושבת ובכל תפילה ויום שנתחבר לחוסר בגדולת היום בגלל העדר המקדש.

לחוש את האבל של תשעה באב לא מספיק להגיע לתאריך לפי הלוח ולנהוג אבלות לפי ההלכה, זה לא יביא לנו את תחושת החיסרון, אבל מי שלאורך שנה כולה יוצר געגוע ותחושת חוסר בעיקר חיינו, הוא יזכה להתאבל ביום הזה.

מה שהתחולל בבית המקדש כפי שמופיע בתלמוד ובמדרשים הוא עולם פלאי משופע בניסים ובמציאות שאין לה הגדרה. רק על ידי דמיון פורה נצליח להבין ולו במקצת את מה התחולל בהיות ההיכל בתפארתו. ביום הזה, בתשעה באב אנו מצווים לחלום, ולחלום הרבה, על המקדש ועל מה שאין לנו והפסדנו. החיבור על ידי כוח המחשבה להיסטוריה שלנו, יוליד תחושה של חיבור וגעגוע ובעיקר יחזק לנו את האמונה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בפרשת השבוע אנו מוצאים את צוואתו של משה לעם ישראל, אך לא רק אותה, ישנו נדבך נוסף וחשוב למקום אמירתם של הדברים ובמיוחד שהתורה דואגת להגיד לנו היכן בדיוק במדבר זה נאמר וכדברי הרש"ר הירש דברים פרק א פסוק א :  "אתר זה שבמדבר לא היה ניכר בשום סימן מובהק משלו; משום כך הרי זה מובן שהתורה מוסרת לנו את מיקומו ואת גבולותיו של אתר זה כדי להזכיר אותו לדורות הבאים. הן משה רבינו נפטר לעולמו, ובמותו לא השאיר אחריו לא מצבת זיכרון ולא עמוד של כבוד ולא שום מזכרת ארצית; אפילו קברו לא יזכיר אותו לדורות; כל מהותו הגופנית של משה רבינו נסתלקה בשעת מותו. רק המקום ששמע את דברו האחרון לעמו נמסר לזיכרון בכל הדיוק האפשרי; וכאשר יבוא לשם נין ונכד של דור המדבר, הוא יקלוט במקום זה את הד דברו של משה, וכך יתעורר לבו ללכת אחריו בנאמנות ולהמשיך את מפעלו בקרב עמו:" עכ"ל.

לדברי הרב הירש התורה הדגישה לנו היכן הדברים נאמרו על מנת שנוכל בבא הזמן להפעיל את כוח הדמיון בשילוב הנתונים הגיאוגרפיים שהתורה משרטטת לנו ובשילוב הדברים הללו נקלוט את הד דברו של שמה וכך יתעורר לבו ללכת אחריו בנאמנות ולהמשיך את מפעלו בקרב עמו.

על מנת להגיע למהות היום העבודה היא שנתית לאורך השנה ובמועדי השנה, אבל גם מי שלא מצליח כל השנה יוכל להגיע לתכלית הפסד היום על ידי התבוננות וכוח הדמיון בו ביום, כאשר העבודה הזו תעשה בהרכב משפחתי עם בני הבית בדרך לימוד חווייתית אזי היום הזה יכול להפך מיום חסר מעש, ליום מרומם שיכול להשפיע על כל השנה כולה.

בהגדה של פסח אנו מייחלים שנזכה שהקב"ה יביא אותנו לרגלים אחרים, והסביר סבי מרן הגרש"ז אוירבעך זצ"ל שהכוונה לימי הצומות שיהפכו לששון ולשמחה, כמאמר הפסוק בזכריה: "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו"- אלו הם הרגלים האחרים! ומה יהיה מהות השמחה של אותם "מועדים אחרים" מהותם יהיה לאלו שהתפללו וייחלו להגיע אליהם, הם יזכו לשמוח במהות של הרגלים האחרים, נמצא איפה שישנו חיבור ישיר בין מועדי השנה כולה ותשעה באב עכשיו למהות המועדים שיבואו לאחר הגאולה העתידה.

 

הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי ברקאי- חיספין