אשת השראת השבוע:

"התיאטרון הביא אותי לליצנות רפואית: נמאס לראות גם חולים וגם עצובים"

"כשהציעו לי להיות ליצנית מיד התנגדתי. לא חשבתי שאוכל לחייך ליד מיטת חולים סופניים", אח"כ היא למדה לזהות ולא להזדהות, כי אז היא תבכה יחד איתם ולא בשבילם. נחמה פרל היא שחקנית תיאטרון שובה לב שהספיקה לרפא מאות חולים מהעצב בבית חולים, כשילד אחד ביקש שתתחלף באבא ואמא ותלווה לניתוח, היא הבינה שזה הייעוד. בראיון עמוק ומרפא (בריאות)

ריבה רפפורט | כיכר השבת |
סלפי ליצנית וילדה חולה יפה, צילום: באדיבות המצלם (צילום אישי)

"את נכנסת איתי לניתוח":

הילד החולה עם השפתיים היבשות הסתכל עליי, ולא רצה שאבא או אמא יעשו אתזה. נו ברור נתתי לו קצת שליטה בתוך כל החור השחור הזה - הוא לא יכול לאכול מה שרוצה, לשחק מתי שרוצה או ללבוש את הפיג'מה של מיקי מאוס. כולם מעליו ואני? מחזירה לו שליטה. צוחקת איתו בדרר שלו ומשחקת במשחק שהוא בחר: ליצנות רפואית, לא כולם יודעים - היא רפואה לכל דבר".

נחמה פרל נשמע שם של עוד מורה בבית יעקב. מסתבר שהיא לא דתייה ולא הייתה אבל היא אוהבת כלכך לשמח את החרדים, היא מגיעה לבית חולים כמה פעמים בשבוע ומצחיקה את כל העם. מזיעה ויורקת דם לפעמים כי זה כלכך קשה. לשאול מאיפה זה בא לה? היא בכלל לא תכננה ואפילו פחדה מזה, אבל איך שאומרים גדולי הרבנים "אם לא תממש את המיומנויות הטובות שלך תחשב כחוטא".

אשת השבוע בכיכר השבת

השבוע בחרתי את נחמה פרל כי על נשים כמוה התורה עומדת, הנה מה שהיא עושה בכמה מילים:

"צריך להיות פרפרמרים כדי להצטרף לליצנות רפואית" (באדיבות המצלם)

"רק המוות, הוא לבדו מקל על סבלה של טבי", משפט מהמחזה על מחלת ההדיפוס שנתתי עליה פריפורם

נחמה מספרת, זה התחיל בתיאטרון פסיק - מגיל 3 רציתי לשיר, לרקוד ולשחק כמו דיווה. ואז אחרי ששרתי מישהו אמר לי שאין לי את זה בכלל. את יודעת איך זה שמבוגרים יורקים מילה ומכווצים אותך. בבתי ספר תמיד יש במה לחוגי משחק ותאטרון ושם התפתחתי, למדתי בתיאטרון פסיק הירושלמי וקבעתי שם בית. משם צללתי לעולם הרפואה - אמרתי כבר שליצנות רפואית היא רפואה לכל דבר?

נחמה מופיעה בתאטרון פסיק, מחזה "הדיפוס" (באדיבות המצלם)

"את באה לעבוד ב'רופאי החלום'? מחפשים שם ליצנית", פתאום חברה מהתאטרון הציעה ומיד אמרתי לה לא. כי פחדתי שאני לא אוכל להכיל את הקושי. ואחייך ליד מיטות חולים סופנית - אפשר בכלל?"

היא מזהה קושי ולא מזדהה, כדי לא להצטרך לחולי (באדיבות המצלם)

אי אפשר. אז איך את עושה את זה?

"לא הייתי סולחת לעצמי אם לא הייתי נכנסת לתפקיד הזה, הוא כלכך אני. לקחתי על עצמי צ'אלנג' להיות מזהה ולא מזדהה - כי אי אפשר אחרת. כשאתה מזדהה עם חולה אתה נהיה חולה איתו ושתיכם אכלתם אותה. אבל כשאתה מזהה מה יש לו ונמצא עדין במקום הבטוח שלך - אפשר לתת המון, זה מטורף".

ליצנים רפואיים - מה צריך בשביל להיות אחד כזה?

קודם כל אתה צריך להיות פרפורמר, זה המון הומור, הצגה, מקצינים את השמחה כדי להעיף את הבאסה. ל'רופאי החלום' באים רק חבר'ה פרפורמרים שהתעסקו במשחק או אומנות אחרת. חוץ מזה יש לנו המון קורסי הכשרה בתחום שלנו המקצועי האומנותי וגם לא מעט בתחום הרפואי - בתחום הפסיכולוגיה, התמודדות עם מחלות קשות ומוות, זה מרפד אותנו לתפקיד".

נו אז אפשר לומר שאת מבסוטה מהעבודה שלך?

"אין מה לומר זה קשה בטירוף אבל זה מה שהעולם צריך באמת, ולי יש את הכלים לתת. אז אני לא אעשה את זה?מעבר לזה יש לי סיפוק ענק ואני מצליחה. הילדים מחייכים וההורים מבסוטים - מה אני צריכה יותר."

נשמע שאת עובדת רק עם ילדים, לא היו מבוגרים בהיסטוריה המקצועית שלך?

"אני נורא אוהבת לעבוד עם מבוגרים דווקא. העבודה הראשונה שלי בתור ליצנית רפואית הייתה במחלקה סיעודית, איך שאומרים בתחנה האחרונה לפני הסוף. ואיכשהו משם התגלגלתי לבית חולים הר הצופים ואני עובדת עם כל הגילאים. אבל מה לעשות שילדים אוהבים ליצנים בטירוף. אז זו הכתובת שהמונית מגיעה אליה הכי הרבה"

כאחת שכלכך רגישה לחולים ומטפלת בהם יום יום יש לך טיפ?

"בשפע. אל תשפטו חולים פשוט תאהבו אותם ותתנו להם כל מה שהוא בית. כי הבית שיש לכם - חסר להם"

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

Mame לאישה הדתית