דף ד
*מנחת חוטא וקנאות. *מנחת העומר. *הבא להתיר. *מחוסר זמן.
א. מנין שמנחת חוטא ומנחת קנאות שנקמצו שלא לשמן פסולים 1. להו"א מנחת חוטא נקראת חטאת וקנאות אתיא מחוטא בגז"ש עוון, וקשיא דה"נ נילף בבהמת אשם, אלא הגז"ש אתיא רק לגבי זה שהמותר נדבה. 2. במנחות חוטא וקנאות נאמר היא, ובאשם נכתב הוא רק לאחר הקטרת האימורין, ואתי למימר שאם ניתק לרעיה ושחטו סתם כשר לשם עולה.
ב. דין מנחת העומר שקמצה שלא לשמה 1. לרב פסולה הואיל ובאה להתיר ולא התירה. 2. לרשב"ל כשירה אך שייריה מותרים באכילה רק אחרי שיותרו ע"י מנחת העומר אחרת. 3. לרבא כשירה ושייריה נאכלין ואינה צריכה מנחת העומר להתירה, כיון שאין מחשבה מועלת במנחת העומר משום דחידוש הוא.
ג. הקושיות לרב שפוסל בשלא לשמה כשבא להתיר או להכשיר 1. לא הוזכר במשנה דכל המנחות כשירות שלא לשמן, מכיון דהוי מנחה הבאה בצבור בגלל זבח וקבוע לה זמן. 2. רב פוסל גם באשם נזיר ומצורע ששחטן שלא לשמן, ולא הוזכר במשנה דכל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרין, משום דאיכא אשמות שבאים לכפרה וכשירות בשלא לשמן. 3. הקרבנות שבאים לכפרה אינם נפסלין אף שלא כיפרו, כיון שמצינו דיש מכפרים הבאים לאחר מיתה אבל לא מצינו כן בהכשר קבוע, ונזיר חשיב הכשר שאינו קבוע. 4. אשם מצורע שנשחט שלא לשמו כשר ולא עלה לבעלים, תיובתא על רב שפוסלו לגמרי.
ד. לריש לקיש מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה, אבל שייריה אסורים באכילה מדין חדש עד שתבא בכשרות מנחת העומר ותתירנה. ומקשינן 1. ילפינן ממשקה ישראל שבעינן מן המותר לישראל, ותירץ להו"א דאין מחוסר זמן לבו ביום, ולמסקנא דקסבר דאף בזמן ביהמ"ק האיר המזרח מתיר חדש באכילה. 2. לפי מה דאמרינן להו"א דקסבר ר"ל דאין מחוסר זמן לבו ביום קשיא דאשכחן אף במנחות דהותרו מכלל איסורן בקדש, ודחי דלא נחשב איסור. 3. הקדים במתנות המצורע צריך לחזור ולתת ולא אמרינן אין מחוסר זמן לבו ביום, משום שבהלכות מצורע נאמר הויה. 4. למסקנא מוכחינן מהדין שאם במצורע הקדים חטאתו לאשמו ש"מ תיובתא לדין שאין מחוסר זמן לבו ביום, ואין לתרץ שנאמר הויה במצורע משום דשחיטה לאו עבודה היא.
שאלות לחזרה ושינון
א. מנין לפסול שלא לשמה במנחות חוטא וקנאות (2)
ב. דין מנחת העומר שקמצה שלא לשמה (3)
ג. הקושיות על רב שפוסל שלא לשמה היכן שבא להתיר (4)
ד. הקושיות לר"ל דאוסר שיירי מנחת העומר שנקמצה שלא לשמה (4)