מלחמות הפשקווילים: "אל תגידו לציבור מה לעשות"
את הדיון פתח שוקי סלומון כשהוא סוער בעקבות פשקווילים שהופצו ברחבי הערים החרדיות – בני ברק, ירושלים, בית שמש וקריית ספר. הפשקווילים יצאו בתוקף נגד סרטים מבוקרים המוקרנים בחול המועד ונגד ערבי שירה וקונצרטים, אפילו כאלה המתקיימים בהפרדה מלאה.
"מי חתום על זה? 'הורים ומחנכים דואגים' – אפילו לא רבנים!" זעם שוקי. "בן אדם עם עשרה ילדים בבית של 3-4 חדרים, מה רוצים – לחנוק אותם? הילדים צריכים לשבת בבית ולא לעשות כלום בחג? הם יודעים תמיד להגיד מה לא, אבל אף פעם לא מה כן. אילו היה חתום על זה רב, הייתי בולע ושותק. אבל מי סמך אתכם להחליט בשביל כולם?"
משה מנס ניסה להרגיע את הרוחות והציג את מורכבות הנושא: "אנחנו חייבים תרבות חרדית איכותית, אבל איפה נעצר הגבול? כשמשהו מתחיל כ'מבוקר', מחר זה עשוי להתדרדר. השאלה היא איך שומרים על הגדרות."
פטישים ב-2:00 בלילה וחניות תפוסות: איפה ה"ונשמרתם"?
מכאן עברו השניים למטרד המוכר לכל תושב בשכונות החרדיות – בניית הסוכות במוצאי יום הכיפורים.
מנס קבל על הרעש והפגיעה בנכסי הכלל: "הדבר הראשון שעושים שנייה אחרי מחילת עוונות זה להפריע לשכנים עם פטישים וקונגו ב-2:00 בלילה! שלא לדבר על סוכות שנבנות על תחנות אוטובוס, חוסמות מדרכות ומסכנות חיים כשמעלים קרשים לקומה שישית. הלוואי והיו מהדרים ב'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' ובזהירות מנזק לציבור כמו שהם מהדרים בסוכה."
שוקי, מנגד, החזיר בגישה סנגורית מעט יותר: "בבני ברק זה חלק מאווירת החג והילדות. אנשים מורחבים בונים סוכות גדולות כי המשפחות גדלו. כמו שרבי לוי יצחק מברדיטשוב היה אומר: 'ראה ריבונו של עולם כמה עמך ישראל אוהבים את המצווה'."
ראיון: איך שומרים על התשובה כשהילד שופך שוקו בסוכה?
בהמשך התוכנית אירחו המגישים את הרב נתנאל שרון, רב קהילת 'מקדש' בירושלים וממרביצי התורה בישיבת 'משמרת', לשיחה על המעבר החד מימי הדין אל ימי השמחה.
"הטעות הגדולה היא לחשוב שהתשובה מסתיימת ביום כיפור," הסביר הרב שרון. "מערכת התשובה נמשכת עד הושענא רבה. סוכות הוא למעשה ה'פיק' של התשובה – תשובה מאהבה, שבה הזדונות הופכים לזכויות. הכי קל לעבוד את ה' בנעילה כשאנחנו עטופים בטלית, אבל החוכמה האמיתית היא להגיע לסוכה, וכשהילד שופך עליך שוקו – להמשיך לעבוד את ה' בשמחה ובסבלנות."
אתרוג ב-$2000 או שלום בית?
כשנשאל הרב על התופעה של אברכים החוסכים כל השנה או נכנסים לחובות כדי לרכוש אתרוג באלפי דולרים, השיב בחדות:
"כל היהדות בנויה על איזונים. אסור להיות מדקדק בהידור אחד ומזלזל בדבר אחר. אתרוג הוא לא מותג אופנה – יש אתרוגים מהודרים ומקסימים ב-100 או 150 שקלים. ראיתי פעם בחור שקנה שבעה אתרוגים בשביל לצאת ידי כל החומרות, ושאלתי אותו: 'לאשתך קנית שבע שמלות לחג?'. צריך לדעת לאזן בין הידור המצווה לבין שלום הבית והצרכים של המשפחה."
פנינת הדף היומי: למה דבש דבורים מותר באכילה?
את הפרק חתם הרב אסף רצון עם פנינה הלכתית מרתקת מתוך מסכת בכורות (דף ה'):
המשנית במסכת בכורות קובעת את הכלל "היוצא מן הטמא – טמא, והיוצא מן הטהור – טהור" (ולכן חלב בהמה טמאה אסור). לאור כלל זה, עולה השאלה הידועה: כיצד מותר לאכול דבש דבורים, הרי הדבורה היא שרץ טמא?
הרב רצון הציג את שתי הדעות בגמרא:
- תנא קמא: הדבורה אינה מייצרת את הדבש מגופה אלא רק שואבת את צוף הפרחים, מאחסנת אותו ופולטת אותו. כיוון שזהו חומר חיצוני ולא הפרשה מגופה – אין עליו דין "היוצא מן הטמא".
- רבי יעקב: מעיקר הדין הדבש היה אמור להיות אסור, אך התורה גילתה בריבוי פסוק מיוחד ("אך את זה תאכלו") שרק השרץ עצמו אסור, ואילו הדבש מותר.
להלכה: פסק הרמב"ם כתנא קמא, שהיתר הדבש נובע מהגדרתו המציאותית כחומר חיצוני שהדבורה משמשת לו רק כמעבר.
4 תגובות