אאא

אלול, תחילת הזמן בישיבות ובתלמודי התורה, רגע לפני שגם הבנות גם מצטרפות והחופש הגדול נגמר, וזו הזדמנות לדבר על מוסדות חינוך מוצלחים.

קשה לדרג ולתת קריטריונים, והיעדים של המוסדות שונים ומגוונים. ובכל זאת, יש יסוד אחד, שלדעתי ככל שהמוסד, וצוות המורים הפנימו אותו כך המוסד באמת יצליח יותר. מוסד שלא חי כך, לא הייתי רוצה שהבן שלי ילמד שם. לא מדובר בהספקים או ביעדים. זה יעד בסיסי ויסודי שבלעדיו אין כלום...  

למעשה זה יסוד יהודי פשוט. צריך לזכור שכל אחד במקורו הוא טוב גמור, נשמה טהורה. זה העיקר וזה המהות. גם אם יש הרבה לכלוך ואבק דרכים מבחוץ, אין בכוחו לגרוע ולהפחית מהיהלום המנצנץ שנמצא שם בתוכנו. מעשינו הרעים אינם מעידים על מהותינו הפנימית. וגם ילדינו, למרות גילם המאתגר ומעשיהם הבלתי ראויים, לא באמת כאלה. יש בהם גם טוב, שזה באמת מהותם, והם זקוקים לאמון שלנו בהם, למרות שהם כל כך מנסים להעמיד פנים כאילו הם לא. ואם נצליח באמת להבין ולהתחבר לזה, כך גם הנקודה תצליח להאיר בהם יותר, ככל שנצליח יותר לדון אותם לכף זכות.

כאשר ניגשים למלאכת חינוך, צריך לשים את היסוד הזה מול העיניים. אין ילד רע, יש ילד שרע לו. וגם אם הוא כרגע לא מתנהג כראוי, צריך לדון לכף זכות, להבין שכנראה משהו גרם לזה, לחקור מה, להתמודד עם זה. אבל תמיד לזכור שהילד הוא טוב.

למאמרים נוספים בעניני חינוך למתמודדים במדור חדש באתר 'חנוך לנוער'

יש אינספור סיפורים על מורים שמסיבה כלשהי האמינו בצורה לא מוצדקת בתלמיד, ובכך יצרו מציאות, יצרו לו נעליים גדולות שהוא נכנס אליהן. יש לצערנו גם המון סיפורים הפוכים. יש כח מציאותי באמון של המורה ביכולת ביכולת של הילד לשמוע ולקבל, לרצות לקבל, ללמוד ולהשתדרג.

למעשה, זו מצוה מן התורה. מצות לימוד זכות על חברינו נלמדת מהפסוק: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ". רבי משה קורדוברו זצ"ל, הרמ"ק (בספר אור יקר, נח, שער א', י"ח) מסביר באופן קבלי מה בדיוק קורה בשמים כאשר כאן בארץ מישהו דן כך לכף זכות. וז"ל:

"ירצה לכף זכות – ירד על איש פלוני כך וכך טובות וכך וכך תוספת קדושה חלף עבודתו אשר עבד במצוות אלו. וכף חובה אומר, ירד על איש פלוני כך וכך טומאה וגזירות קשות ורעות חלף העבירות שעבר. ובהיות כף זכות מכרעת, יורד הקדושה ומתפשט עליו למטה, ואותם הגזירות ורוח הטומאה מסתלק מעליו והיינו 'נשוי פשע' " - עכ"ל.

זה חידוש גדול. כתוב כאן שכאשר אנו דנים אדם לכף זכות, מחפשים בו נקודה טובה, אז באמת הוא נידון לכף זכות. גם בחסידוּת מאד האריכו בענין הזה. כולנו תלמידי הרבי מברדיטשוב בענין זה, שלימד אותנו כמה חשוב להתלמד ולהתחזק ללמד זכות על עם ישראל. כולנו תלמידי הנֹעם אלימלך, שלימד אותנו להתפלל על זה: 'אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלות חבירנו'. ובעיקר, רבי נחמן מברסלב (בליקוטי מוהר"ן, תורה רפ"ב, הידועה בכינוי: "תורת אזמרה"), מאריך ביסוד הזה מאד, וכלשונו:

'על ידי זה שמוצא בו איזה מעט טוב ששם אינו רשע, ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה את הרשע באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה על ידי זה', עכ"ל.

עצם ההתבוננות מתוך מטרה לחפש את הטוב יוצרת מציאות של טוב. וכמו שאומר הפסוק (תהילים ל"ז י'): "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ". ההתבוננות על מעט הטוב שעדיין יש ברשע מעלה אותו לכף זכות ומעלימה ממנו את הרע. בכל אדם ובכל מצב יש משהו של טוב, והסוד הוא להתמקד בו, להיות מודע אליו, להעצים אותו, לגדל אותו ולחזק אותו. ובכך להפוך אותו למציאות.

כמו שאיסור לשון הרע נאסר עוד לפני ה'חפץ חיים', ו'מוסר' היה מרכז העבודה עוד לפני הגר"י סלנטר, כך גם ענין זה היה יסוד גדול ועצום מאז ומתמיד, כך גם במקרה הזה של תורת לימוד הזכות על עצמו ועל אחרים. היסוד הזה קיבל בזמננו הרבה לבושים: גם בדברי תורה, וגם בדברי חוקרי הנפש, שהולכים ומגלים שזה סוד ההצלחה בחינוך.

כאשר משנים את הפוקוס, ומנסים לראות מעבר ללכלוך החיצוני, לחפש אחר הנקודות הטובות, שהן האמיתיות והמהותיות בנו, אז מגבירים את כח המגנט המופלא הזה, ויוצרים מציאות רוחנית מופלאה של "עוֹד", עוד נקודה, "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ - וְאֵינֶנּוּ", החיפוש אחר ה"עוֹד מעט", ההתבוננות הזאת גורמת לאותו "רָשָׁע" להיעלם. זו לא 'עוד' עצה נחמדה לחיים טובים, אלא זהו דיבור אלוקי של מצוה בעלת כח סגולי, כמו כל מצוה. לעמול לעשות חיפוש מתמיד אחרי נקודות טובות.

העצה לחפש ולבקש ולמצוא נקודה טובה היא עצה נפלאה, וכשמצליחים להתמיד בה, היא מורגשת ופועלת אצל הנער גם באופן ממשי (ולא רק באופן רוחני). ובכל זאת, יש עצות לגרום לנער להרגיש שאנו רואים את הטוב שבו.

יש בדרך הזו, של חיפוש הטוב, גם מצות עשה מהתורה, כמו שנאמר: "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו". על הקב"ה נאמר (במדבר כ"ג כ"א): "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב", הקב"ה לא מביט על חסרונותינו. להיפך. הוא מביט בנו דרך עדשה כפולה, מולטיפוקלית, שרואה אותנו לא רק בהווה, אלא גם זוכר לנו חסד נעורינו, וגם מאמין בנו שעוד יהיה טוב, ורואה את זה מול עיניו.

וכך גם על האדם ללכת בדרכי הקב"ה, להימנע מלחפש אוון ופגמים בחבירו, בעין רעה, כתלמידי בלעם הרשע, שמסתכלים ב"אֶפֶס קָצֵהוּ", אלא אדרבא, כל יהודי מחויב להביט על הטוב שבחבירו, ואפילו בטוב שבבניו ובנותיו, כמנהג תלמידי אברהם אבינו ע"ה, שרואים בעין טובה בהתיחסם לזולת, גם אם זה מחייב להרחיב את התמונה, לראות הקשר רחב, כחלק מהתקדמות של תהליך או בדרכים יצירתיות אחרות. להביט בילדים לא רק על פי מצבם הנוכחי אלא עם מבט מפוצל של אמונה שעוד יהיה טוב. זה חייב ללוות אותנו, כמו גם זכרון חסדי העבר. אבל ה'מסך המפוצל הזה' עוד יתן לנו את הכח להתעלם ממעשיו בהווה, ולהתמלא רחמים ואמון, כדי שנוכל לשנות גישה שתוביל ותקדם את השינוי הזה.

למאמרים נוספים בעניני חינוך למתמודדים במדור חדש באתר 'חנוך לנוער'

במסכת אבות נאמר (פ"ד משנה כ"ו): 'אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו'. הבן איש חי (בפרשת אמור) פירש שעיקר מעלת האדם אינה הגוף, הקנקן, אלא בנשמתו ושורשו, ובזה קשה להבחין. ואצל אותם נערים זה אפילו קשה במיוחד. "אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ (שיר השירים א' ו'). אל תסכלו על העבירות שבי. זה לא מכבד, גם אנחנו לא היינו רוצים שאנשים גדולים יראו את המעידות שלנו. וכשמהלך הכולל הוא של בניה וחיבור, לפעמים ממש נצרך ומחויב להתעלם מהמעידות הרבות שבדרך. הבעל שם טוב אף צירף בזה את דברי חז"ל (ר"ה דף כ"ג) שמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה (מובא בקונטרס החינוך של הנתיבות שלום). כל מקום שהחמה מסתכלת היא רואה אור. כך גם הורה ומחנך, צריך שלא להתבונן בחלק החשוך.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ובדרך, מעבר להרבה עבודה פנימית, צריך גם לחשוב על איך מצליחים לשקף אותה לנער. צריך להחמיא. צריך לחייך. צריך לעודד. לבלות זמן ביחד. לתת לו להרגיש טוב. למצוא דרכים לומר לו כמה הוא מוצלח. לעודד את רוחו. לצחוק ביחד. לעשות כיף משותף. להוכיח לו שמאמינים בו. לתת לו יעדים שימחישו לו את הטוב שבו. והחשוב מכל, להוכיח לו שמקבלים אותו.

כאשר מוסד חינוכי מאמין בילד, הילד גדל בצורה בריאה. נכון, צריך הספק, וצריך לחבר, וצריך לעודד סקרנות, וצריך הרבה דברים. אבל בלי האמון הבסיסי בטוב שבילד, כל שאר הדברים יכולים להפוך לבומרנג שרק משניא וממאיס, חלילה.

יעזרנו ה' לרכוש את ארגז הכלים הנצרך לראות את הטוב בילדנו ובתלמידנו, ולהעצים אותו תמיד.

הרב דן טיומקין, מחבר הספר "בוסר המלאכים"(יראה אור בקרוב) להדרכת הורים לנוער מתבגר, ומעביר סדנאות בתחום.  -  לצפיה בסדנא מצולמת ניתן להיכנס לקישור 

למאמרים נוספים בעניני חינוך למתמודדים

במדור חדש באתר 'חנוך לנוער'