יואב עמד מול שולחן שבת הערוך לתפארה, ולא הבין מה הוא עושה כאן, הכל התרחש כל כך מהר.... יואב הוא כבן 26, קיבוצניק טיפוסי, בוגר יחידה קרבית מובחרת, איש אדמה וחקלאות, דור שלישי של תושבי קיבוץ צפוני, ודור שלישי שלא יודעים את צור מחצבתם ל"ע.
אין לו מושג מה גרם לו לגשת לאותו חרדי מזוקן נמוך וחייכן ולשאול אותו במי הוא מאמין, ולמה, אבל זה היה דחף פנימי סתם בשום מקום בתחנה המרכזית של עפולה. אולי זה היה אחרי ימים רבים של שנאה תקשורתית לשבת וליהדות, אולי זה היה מתוך שעמום, אבל הוא נגש אליו הצהיר שאין ברצונו להניח תפילין ושאל מה ששאל.
השיחה התפתחה ונגררה זמן רב, הוא היה מהופנט לבן שיחו, שמע על תוכן חדש לחיו, על ההיסטוריה שלו ושל אבותיו, כאשר הם שמו לב לשעה המאוחרת הציע האברך ליואב שהוא ייקח אותו טרמפ. כאשר הרכב עצר ליד ביתו של יואב בקיבוץ, זרק לו האברך באוויר... תרשום את מספר הטלפון שלי ונשמח שתגיע להתארח אצלנו בשבת. כך אחרי שבועיים הוא מצא את עצמו עומד מול שולחן שבת הערוך לתפארה, עם זאטוטים שרבים ליד מי יישב האורח, שעד לפני שעה הם לא הכירו אותו...
שירת "שלום עליכם" וההסבר אודותיה, ואז שירת "אשת חיל" כאשר המשפחה שרה במקהלה ובסלסולים, בהגיעם ל"רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה" הצביעו כל הילדים בהתרגשות על אמה של מלכות, שישבה בשקט בראש השולחן. פה יואב כבר חש לא יציב בכלל, לאחר אכילת הדגים, פנה הוא למארחו: לפי הידוע לי, אתם הדתיים, רואים באשה כסוג של עוזרת בית וזהו! שאחראית על האוכל והניקיון והילדים, איך זה מסתדר עם כל האשת חיל הזה שאמרתם? אצלכם אומרים כל כבודה פנימה... למה לא משחררים אותה ונותנים לה מרחב חיות....".
גם לזה השיב האברך בחיוך ולבביות: לפני כ-130 שנה נפטר בגרמניה אחד מפרשני התורה הנדירים והמיוחדים, הרב שמשון רפאל הירש שהיה רב גרמני, מאבות הנאו-אורתודוקסיה. גדול היה כוחו של רש"ר הירש - לא רק בעצם העובדה שהוא חיפש משמעות לכתובים - אלא גם בטיב המשמעות שהוא ייחס להם. שהרי התורה היא עמוקה מני ים ואין קץ למשמעויות המקופלות ברבדיה השונים. וכל דור וכל אדם קיבל מאת ה' את התורה המיוחדת לו, המתאימה לשורש נשמתו. ושבח גדול הוא לרש"ר הירש, שהיה צדיק שתול בדורו, והוא מצא בתורה את המשמעות המתאימה לתקופתו. הוא ידע את נפש הדור, והבשורה שהוא מסר להם בשם התורה הרחיבה את הדעת והלהיבה את הנפש והאהיבה את התורה על לומדיה ומקיימיה. אותו הרש"ר הירש נוגע בנקודה זו בפרשת השבוע, וכך הוא מסביר בדברים פרק כב פסוק ו בסיום לציווי שלא תלבש אשה כלי מלחמה וכהקדמה למצווה של שילוח הקן:
"פסוק ה כבר הבליט לעניין זה את מעלת האשה והעמיד אותה בראש. רצון התורה ש"לא - יהיה כלי - גבר על - אשה" אלא האשה תראה את כל מעלתה וכבודה בתפקידה כ"אם הבית", וב"הגבלה" זו תעריך את עצמה, תהיה מכובדת ומוגנת בעם ואיש לא יעז לפגוע בה. בכך - יותר מאשר בכל דבר אחר - תלויה ההצלחה וההתקדמות הנצחית של חיי עם, הכבוד שהכל נותנים לתפקיד האשה הוא מודד חשוב לדרגתו המוסרית של עם,
עתה עוברת התורה אל ההלכות הנוגעות ברובן המכריע לכינון חיי המשפחה, והיא מעמידה בראשן את המצוה המביאה את מעלת האשה לתודעת כל אדם בישראל. מצוה זו מבטאת את החשיבות היתרה שהתורה מייחסת לפעילות האשה בהליכות ביתה, והיא מתחקה אחרי הפעילות הזאת עד לחוג בעלי החיים. היא מבטיחה חסינות לנקבת הציפור בשעת פעילותה כאם, והיא דורשת מכל אדם שיש לו הזדמנות לכך, שיבטא במעשיו את ההערכה הזאת לנקבה העוסקת בתפקידה".
הרש"ר הירש במתק לשונו ממחיש עד כמה השמירה על האשה וכבודה עומדת בראש מעיינותינו כיהודים, איזו חשיבות יתירה התורה מייחסת לפעילות האשה בביתה, עד כדי שהצלחת העם והתקדמותו תלוי בהבנה זו, הכבוד שהכל נותנים לתפקיד האשה הוא מודד חשוב לדרגתו המוסרית של העם!
קל לבוא ולטעון שהשמירה על האשה נובע מחדירה לפרטיותה ושלטון עליה, אך התורה מאירה לנו את הדרך והרש"ר הירש ממתק את דברי התורה בהסבר נפלא..... שהיא המדד למצב האומה.
יואב לא הבין הכל במהלך השבת, אבל דבר אחד הוא ודאי הבין שעד היום הוא לא הבין כלום, ושעד כמה היהדות והתורה חסה על כבודה ורום מעלתה של האשה היהודיה יותר מכל דת אומה או חוק אחר.
מוקדש בהערכה רבה לכל אמא יהודיה הנותנת את עצמה למען ילדיה ברוחניות וגשמיות, ולכל נשות ישראל המפנימות את המסר שהמדד למצב היהדות והתקדמות העם זה בכבודה והתנהלותה של האשה.
הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי ברקאי- חיספין