בין המצוות המופיעות בפרשיות השבוע בהר–בחוקותי בולטות שתי מצוות מרכזיות: מצוות שמיטה, ומצוות ההלוואה לעני לצד האיסור החמור להלוות בריבית. חכמי ישראל מלמדים, שלמרות שבמבט ראשון אין קשר ישיר בין שתי המצוות הללו, שתיהן – כמו מצוות שמירת השבת – מבטאות יסוד עמוק של אמונה בהשגחתו של הקדוש ברוך הוא.
במצוות השמיטה, הנוהגת בארץ ישראל, מצווה האדם לעבוד את שדותיו במשך שש שנים, אך בשנה השביעית עליו לשבות ממלאכה ולהפקיר את יבולו. קיום מצווה זו דורש ביטחון גדול: האדם מוותר על מקור פרנסתו לשנה שלמה, מתוך אמונה שהברכה תבוא מאת ה'.
כך גם במצוות ההלוואה. התורה מצווה כל יהודי לעזור לחברו הנמצא במצוקה כלכלית – בין אם בצדקה ובין אם בהלוואה. זו מצווה של אחריות הדדית וערבות בין בני ישראל.
עם זאת, התורה מדגישה שאסור להלוות בריבית. כאשר אדם דורש ריבית על הלוואתו, הוא מבטא חוסר ביטחון בכך שהפרנסה תגיע ממקום אחר בדרך ישרה וברוכה, והוא עלול להכביד על הזולת דווקא בשעת קושי. מעבר לכך, יש כאן יסוד מוסרי עמוק: מרגע שניתנה ההלוואה – הכסף עובר לרשותו של הלווה. לכן אין ראוי להפיק רווח מכסף שאינו עומד עוד ברשות המלווה.
המסר של פרשיות בהר–בחוקותי ברור: לחיות מתוך אמונה, לנהוג ביושר ובאחריות כלפי הזולת, ולזכור שהברכה האמיתית בפרנסה באה מלמעלה. כאשר האדם פועל כך – הוא זוכה לחיים של ביטחון, של חסד ושל קדושה.
0 תגובות