"כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים"- ידיעת עברינו כעם ללא ספק זוהי משימה לאומית חשובה והכרחית, ידיעת קורות העיתים מאז נבחר אברהם בתעודת "ירא אלוקים" ועד ימינו ממש הינו מפתח יסודי לתובנה הפשוטה של דע מאין באת, כי מי שיודע מאין הוא בא יותר ברור לו לאן הוא הולך.
מעבר לתוכן הידיעה יש להדגיש את צורת קליטת התוכן, שלא יהיה בצורה רגשית גריידא אלא בצורת המחקר והידיעה, המדע והאמונה חד הם מסביר הרש"ר הירש בספרו מעגלי השנה במאמרי חודש תשרי, קליטת האמונה בצורת רגש הינה סיכון אמיתי לבסיס הקיום והידיעה, כאשר התורה מדברת על הציווי לבסיס איתן היא משתמשת בלשונות של ידיעה, אך כאשר התורה מתריעה מסיכון התפקרות אמונית היא משתמשת בביטויי רגש: "והתברך"- "בלבבו" – "שרירות ליבו" – ענין הרגש והלב וכדברי רש"י והתברך לשון ברכה... רגש! עיסוק לבבי! יציקת תוכן לחיים אמונה יגיע רק עם בסיס של ידיעה וחקר האמונה, ולא על תחושות ורגש כפי שניסו לייצר ארצות אירופה לאחר תבוסת נפוליאון- "דת של רגש"!
רגש/ מיסטיקה והמסתעף יכול לפגוש רבים מאתנו בעתות מצוקה ולהעניק לנו חבל ישועה מדומה, שאם יועיל לנו יהיה לזמן קצוב ולא משמעותי, שרלטנים רבים לאורך ההיסטוריה עד ימינו ממש בנו מנהיגות וחצרות עם קהלי אוהדים על בסיס רגש, לא פלא שעבריינים רבים מצאו נוחם בזרועותיהם של אותם חצרות, כי רגש הוא הדבר שחסר להם בעת צר ומצוקה, לו היו מציעים להם להצטרף לקהלי יעד של אנשים חושבים ללא ספק הם היו נרתעים, כי האמת מבוססת על ידיעה וחקר, ולא על משהו ערטילאי מופשט ובלתי מוגדר.
בשנת 1760 הוקם בית הספר הראשון לחירשים בצרפת. זה היה הניסיון הראשון לאסוף אנשים חירשים למקום אחד בצורה מכוונת, כדי להעניק להם חינוך שעונה על צורכיהם המיוחדים. אַבֶּה דֶה-לֶפֶּה (Abbé de l'Épée), שהקים את בית הספר, גילה שיש לחלק מתלמידיו שפת סימנים, והוא השתמש בה כאמצעי לימוד. הוא גם יצר שפה מסומנת שהתבססה על התחביר הצרפתי מחד ועל סימנים שלמד מתלמידיו מאידך, והשתמש בה ככלי להוראת צרפתית לחירשים, שפת סימנים הוא כינוי לכל אחת מהשפות הטבעיות שמשתמשות בתנועות ידיים, מחוות גוף והבעות פנים כאמצעים העיקריים להעברת מסרים וליצירת תקשורת בין הדוברים. האוכלוסייה העיקרית שמשתמשת בשפת סימנים היא אוכלוסיית החירשים וכבדי-השמיעה, בעיקר אלה שנולדו כבדי-שמיעה או שלקו בשמיעתם בגיל צעיר. במקומות שונים בעולם משמשות שפות סימנים שונות, ואין בהכרח יכולת לדובר שפת סימנים אחת להבין דובר בשפת סימנים אחרת.
שפת הסימנים יצרה מציאות בהם הסימן מתורגם למחשבה, הסימנים כשמם הם מסמנים לדבר אחר ולא יעד בפני עצמו! כאשר האיש היהודי מתיישב סביב שולחן ראש השנה הוא פותח את סעודתו בסימנים לשנה טובה כפי המופיע בחז"ל, וכבר אמרו חכמי ישראל אוי לו לאדם שנשאר בסימן ולא עובר למסומן, מי שנעצר בסימנים ולא מתעורר בחשיבה אל מטרתם איבד את האפקטיביות של הסימנא טובא.
אומנם מצוות השופר היא שמיעת השופר ועל זה ברכתו, אך מטרתו הוא לעורר למחשבה פנימית של מלכויות, זיכרונות, ושופרות, וכדברי דורשי רשומות שמטרת השופר היא לעורר הלבבות, מי שמאזין לשופר וכל עבודת היום מבחינתו זה להתענג על אופי התקיעות וצורת ביצועם כמוהו כאיש האוכל רימון ונהנה מטעמו ואיננו מתעורר לסוד טעמו, אלו הם שפת הסימנים לעורר ולהוביל לדברים פנימיים המופעלים על ידי גירוים שונים במוח כמצוות התורה וכדברי חז"ל.
אשרי העם יודעי תרועה- מהות ראש השנה זה לעורר את הידיעה על ידי התרועה, על אף שהתרועה היא מעשה חיצוני מעורר רגש בקולו וצורתו אבל מטרתו היא לדעת תרועה, שימוש בידיעה, וזהו הנאמר בפרשתנו "כי אתם ידעתם" התעסקות שלנו עם האמונה חייבת לבוא על בסיס של מחשבה/ידיעה, כי אם לא זה יהפך לנושא של לב ורגש- "כי בשרירות ליבי" "והתברך בלבבו" הבעיה מתחילה כאשר הדעת אינה יצוקה בצורת ידיעה אלא על בסיס רגש/ שירה/ התעסקות בדברים שמימיים וסגוליים בעיקר היום, כל רוח שאינה מצויה תעקור את אותה אמונה מדומה, וזהו סוד הדבר שרק מי שמלא כרסו בש"ס ופוסקים יכול לעסוק בתורת הקבלה.
בראש השנה כאשר נסב עם המשפחה לאכול את הסימנים נעורר יחד את ידיעת מהותם וסודם וטעמם הפנימי ולא רק החיצוני, כאשר נשוחח על מהות היום יהיה זה חסר טעם לשוחח על רגש של פחד ויראה נטול מדע וידיעה, כי כך נוכל לסיים את עבודת הימים הקדושים הללו, ביום שמחת תורה כאשר נכריז יחד אבות ובנים בגיל ושמחה: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו" אז ייסגר לו מעגל העבודה של חודש תשרי שהתחיל מ"כי אתם ידעתם"- והסתיים ב"אתה הראת לדעת"!
שנה טובה ומתוקה!
הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי ברקאי- חיספין