אאא

עומדים אנו בתקופה מורכבת ומסובכת, תקופה שככל שמעמיקים בה דרכיה נעשה עקלקלות ובלתי ידועות, והשאלה הגדולה היא מה עלינו לעשות?!

בפרשת השבוע התורה מתחייבת לנו "כי לא תשכח מפי זרעו", שגם במצבים הקשים ביותר התורה תישאר ועודנה קיימת במלוא תפארתה. אכן עולם התורה פורח, מאות מאות של ישיבות בארץ ובעולם כפי שלא היה מימות עולם, תלמודי תורה, בתי ספר, קהילות, ארגוני חסד, מפעלי חיים, עולם התשובה פורח אל על, הכל  בממדים אדירים גדולים ומרגשים.

מצד שני אנו עדים לתופעה כאובה מאוד של אלפי בני נוער שנושר מהמוסדות הקונבנציונליים, חלקם מפנים עורף ליהדות בכלל, ואין זה נחלתם של יחידים או של פרטיים, התופעה מתרחבת וגדלה. משפחות שלמות משנות כיוון חשיבה ומשנים כיוון כאשר חלקם מזניחים חיי עולם, וחלקם נשארים מחוברים בחיבור שאינו עומד ברוח מצויה, והצעקה היחידה שנשמעת מכיוון ההנהגה היא הזעקה על אסונות המדיה, על שמירת תיבת נח מחשש לחדירת מים חיצוניים, אבל מענה למציאות לא קיים. נהפוך הוא אלו שכן מנסים לייצר מסגרות ומקומות הידברות זוכים לנידוי והחרמות, ולאן פנינו מועדות??

זוהי לא צרתם של ציבורים מסוימים זוהי נחלת הכלל, משפחות שלמות שעושות חישוב מסלול מחדש, בני נוער רבים שעוזבים את עולם הישיבות, ובנות סמינר שנפלטות ממסגרות, בעבר היו שייחסו מצב זה לקהל יעד מגזרי מסוים, אך היום אנו עדים לכך שהתופעה הינה חוצה מגזרים וקהלים ולא ניתן לייחס את המציאות לקהלי יעד מגדריים ומוגדרים.

כאשר אני בא לכתוב דברים אלו הנני מסכן את עצמי (בשמחה), בכך שגם אני יוכל להיות מוגדר "כמתחדש" על ידי מי שדברי לא יתיישבו על ליבו כדבעי, ובכלל עצם ההתעסקות בנושא הוא מבחינת אנשים מסוימים איננו נכון וסוג של חתירה תחת ההנהגה ומסורת ההשקפה. בוודאי שיש למה לחשוש כאשר נוגעים בסוגיות אלו, אך מנגד לא ניתן להישאר אדישים למול המצב הקיים וטמינת הראש כבת יענה במעמקי האדמה לאמר לא עלי המלאכה! ובמקום שאין איש...

ניתן לתלות את המצב המתואר בגורמים שונים, החל מטכנולוגיה חדשנית שתפסה את הציבור החרדי לא מוכן אליה, או מהרשתות החברתיות המגוונות שלא עסקו בסכנותיה בשום מוסד חרדי (ומסופקני אם גם בממ"ד) ובכך נוצר מצב מסוכן של חוסר בטחון במקום מסוכן, ומעל לכל הרגלי השימוש הבעייתיים בכל אותם המדיות השונות ובכלל בעולם הטכנולוגי, הכניס מהדרך האחורית אל תככי הציבור את הדברים הגרועים ובצורה הגרוע.

אין בשורות אלו להוות תחליף לרשות השופטת והנפת אצבע מאשימה כלפי מאן דהו לכל כיוון של טענה, אך הנתונים הם מציאותיים והם הם מציאות החיים בין אם נסכים לכך ובין אם נחסום עינינו כביכול אין לנו ידיעה בכך. המציאות הזו מורכבת מרצון של התבדלות מחד שזהו המרכיב החיוני בציבור החרד לדבר ה', לבין עולם מודרני שחי וקיים מעבר לגדר שלנו.

לצערנו כל מסגרת שקמה היום לנוער בציבור החרדי שבחרו שלא ללמוד בישיבה (מסיבות שראויות לחקירה בפני עצמה ולכתבת עומק) עוברת עין בוחנת של כל בר בי רב דחד יומא על טיב סגנון וסוג המסגרת, עד כמה המסגרת היא ראויה או לא ע"פ דרך גדול"י זצ"ל. המצב הוא אבסורדי הרי החובה לדאוג לכך שכל יהודי יחוש את עצמו מקושר לבורא עולם גם אם הוא במסלול שונה, הערבות ממתן תורה היא אותה ערבות, והחובה היא אותה חובה, אז כאשר קמה מסגרת כלשהי המעניקה ערבות גמישה לפי תנאי הלווה, אין דבר מבורך מזה, ולמי יש זכות לדבר בגנותה או לפעול נגדה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

המצב היותר מורכב כאשר משפחות שלמות מחליטות על שינוי מסלול, ולעתים השינוי הוא קיצוני וכואב מאוד, בשיחות רבות עם משפחות כאלו, אתה נתקל בתופעה מעניינת מצד אחד רצון להיות מחובר למקור האותנטי של הגרסה היהודית העתיקה, ומצד שני דחף פנימי מוביל אותם לרצון לשנות. גם פה יהיו אשר יהיו שיפנו אצבע מאשימה לרשתות חברתיות וכדומה, יתכן... אך מי שמחובר בקשר אמיתי לדבר חזק לא ירפה את הקשר בגלל פיתוי מזדמן, לכך אין לנו אלא לחפש בציציותינו אנו, מדוע ישנם כאלו שמחפשים משהו חדש?? למה נערים רבים לא חווים את החוויה המיוחלת בתוככי ניחוח עולם הישיבות, ומדוע ישנו סחף אומנם קטן, אך בהחלט קיים לחיפוש אחר חרדיות/ישראליות חדשה??

התשובה היא לא אצלם אלא אצלנו. אנחנו אלה שייצרנו את המציאות העגומה הלזו, יסוד הדברים הם היחס המשפיל והמזעזע שאנו מתירים לדבר סרה בתורה בגדוליה וחכמיה, זה מה שגורם לרצון לתור אחר דרך חיים חדשה, המחלוקות הרבות שליוו את הדור האחרון כאשר אלו נאבקים באלו במלחמות שלא היו מביישות מליציות מובחרות. נידויים והחרמות, ססמאות והקמת מוסדות, כנסים של עשרות אלפים שכל מטרתם ריב ומדון, הקמת תנועות שונות, ועד לדורנו אנו, כאשר בתוככי היכלי הישיבות גם בימים אלו של ימי הרחמים והסליחות לא נעדר מקומה של הריב והמדון מאותם בתי מדרשות, וכפי שנפסק להלכה שאסור לתלמיד חכם לעיין בחזרת הש"ץ בספרי לימוד כי מתוך כך יבואו פשוטי העם וישוחחו בחזרת הש"ץ, כאשר המזרח של הציבור שלנו לוקה במחלוקות וגיחזים רבים מנהלים את המערכות כביכול של קדושת ה', לא פלא איפה שהמסר שעובר לציבור הכללי זה קרירות מול הנהגת התורה וההלכה והחיפוש אחר נביעה חדשה ל"ע.

היחס והכבוד שאנו נקבע בלבותנו כלפי התורה וחכמיה זה מה שיעבור לכל היהודים באשר הם, כל עוד לא יתוקן נגע זה, אין לנו להתלונן לאיש או למדיה או לגורמי שמד שונים אשר יהיו, הכתובת רשומה על הקיר!!

יסוד זה מבואר להפליא בדברי הרש"ר הירש דברים פרק לא פסוק יג במצוות הקהל: "ובניהם וגו'. הילדים עדיין לא הגיעו לכלל דעת, והדברים שהם שומעים מדברי התורה לא יביאו אותם לידי לימוד התורה וקיומה; אולם כאשר ישמעו את דברי התורה יחד עם הוריהם באסיפת העם הגדולה, הרי עצם המעמד הזה יטביע את רישומו על נפש הילד: הם יראו את ההמון הרב המקשיב ביראת כבוד, וכך יגיעו לכלל יראת ה'. אצלם שמיעה, לימוד ויראה אינם שלושה עניינים נפרדים אלא ישמעו ולמדו ליראה: על ידי עצם השמיעה הם ילמדו יראת ה', אולם עדיין הם רחוקים משמירה ועשייה וכו' אצל ילדים קטנים כל כך הזכות העיקרית היא של המבוגרים המביאים אותם, שהרי הם נקהלים לפני ה' עם היקר להם מכל, והם מתאספים מסביב לתורה שעתידים הם לרכוש לה את לב בניהם כדי שהתורה לא תשתכח מישראל. ובמסכת סופרים יח, ו הוסיפו אל "כדי ליתן שכר למביאיהן" ההשתתפות באסיפה הגדולה של התורה תשפיע לטובה גם על לב הקטנים ורישומו יהיה ניכר בחייהם לאחר מכן" עכ"ל.