יש רגעים שבהם אתה עומד מול השולחן הריק, מול הכיסא שהיה שייך למישהו, ומבין שהחיים כבר לא יחזרו למה שהיו. הזמן נעצר, הנשימה נחנקת, והעולם נראה אפור. כך נפתחת פרשת חיי שרה: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה... וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע" (בראשית כג, א-ב).
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אבל מדוע נקראת הפרשה "חיי שרה" אם היא נפתחת במוות? חז"ל אמרו: "צדיקים במיתתם נקראים חיים" (ברכות יח, א). האובדן הוא לא סוף - אלא התחלה של הדרך שבה אנחנו ממשיכים את חיי מי שאיננו דרך מעשינו. ואז מגיע הפסוק ששובר את השתיקה הרועמת: "וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ". זו אינה רק קימה פיזית - זו הכרזה נפשית: הבחירה לקום.
1. אברהם בוכה - אבל קם
"וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" - ורש"י מסביר: "כ"ף קטנה - ללמדך שהיתה בכייתו מועטת." אברהם בוכה, אבל לא טובע בכאב. זהו אבל שמכיר בצער בלי לאבד שליטה. בכי מבוקר, לא הדחקה ולא התמוטטות.
הרמב"ן מוסיף שאברהם מיד עובר לפעולה - לקנות את מערת המכפלה. הוא מתאבל, אבל גם בונה מקום של נצח. המערה אינה רק קבר, אלא עוגן של המשכיות - ביטוי לצורך האנושי להעניק משמעות לאובדן.
הפסוק "ויקם אברהם" מגלם את תמצית הריפוי: קימה כפעולה פסיכולוגית. כשאדם משנה את תנוחתו, גם מוחו משתנה - הגוף והנפש פועלים יחד.
כמו שכתב רבינו בחיי ב"חובת הלבבות": "לא ישב בטל מחמת הצער - אלא יפעל ויבטח בה'".
"תנועה פיזית מכוונת - אפילו קטנה - משנה את הכימיה במוח. כשאברהם קם, הוא התחיל את תהליך הריפוי".
2. כשהכתב נשבר - והאות האחת שהחזירה חיים
גבר שהגיע להרצאה הראה לי שני כתבי יד: האחד יציב וישר, השני מפורק ורועד. בין שני הדפים הפרידו שלוש שנים - ואובדן אב. הלחץ נחלש, הקווים ירדו, האותיות נקטעו - בדיוק כמו הנפש שלו.
ביקשתי ממנו לקחת חלק בתרגיל: לכתוב משפט אחד ביום, לאדם שאיבד. כעבור שבועיים הוא כתב: "אבא, אני מבטיח לך שאני אמשיך." הכתב עדיין רעד, אבל הקו היה ישר - החיים חזרו ללחוץ על הדף. כמו אברהם - גם הוא קם. מהשבר אל התנועה.
3. יצחק - האבל שלא נגמר
בפרשה בולט היעדרו של יצחק: הוא לא מופיע בהלוויה, לא בקניית הקבר. רש"י מגלה שהיה בבאר לחי רואי - מרוחק, מתבודד. שלוש שנים הוא לא מתנחם עד שבאה רבקה. זהו "אבל תקוע" - מצב שבו הנפש קופאת כדי לא להישבר.
ורק בהמשך - עם רבקה - דמות חדשה שממשיכה את דרכה של שרה אימו - מתחיל הריפוי, 'וינחם יצחק אחרי אימו'.
4. הניסים שחזרו - כשהאהבה מחזירה את האור
"וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ... וַיֶּאֱהָבֶהָ, וַיִּנָּחֶם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" רש"י מגלה שלושה ניסים שחזרו עם רבקה: נר שדולק מערב שבת לערב שבת, ברכה בעיסה, וענן מעל האוהל.
אלה אינם רק ניסים - הם סמלים לריפוי. האור שחוזר - התקווה. הברכה בעיסה - חזרה לשגרה מלאה חסד. הענן - נוכחות אלוקית שמגינה.
גם מחקרים מודרניים מאשרים: ריפוי אמיתי מגיע לא כששוכחים את מי שאיבדנו, אלא כשממשיכים את הקשר – במסורת, בזיכרונות, במעשים. רבקה לא מחליפה את שרה - היא ממשיכה אותה.
5. אליעזר - חרדה שהופכת לתפילה
אליעזר חושש: "אוּלַי לֹא־תֹאבֶה הָאִשָּׁה...", זהו קול החרדה האנושית: פחד מכישלון, מהלא נודע. אבל הוא לא נתקע במחשבה - הוא הופך אותה לתפילה ולמעשה. "ה' אלוקי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום...", עוד לפני שיסיים לדבר - רבקה מופיעה.
כך הופכת חרדה לאמונה - כשאדם פועל במקום לשקוע.
6. קטורה - תיקון או התחלה חדשה
בסוף הפרשה: "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה". רש"י אומר שזו הגר, שחזרה בצדקותה. הרמב"ן טוען - אישה חדשה. שתי הקריאות נכונות: יש מי שצריך לתקן עבר, ויש מי שצריך לפתוח עתיד. אברהם מלמד אותנו - העיקר לא להישאר תקוע.
7. מה שהפסיכולוגיה גילתה - והתורה הקדימה
הפסיכיאטרית אליזבת קובלר־רוס דיברה על חמישה שלבים באבל; החוקר ויליאם וורדן על ארבע משימות רגשיות. אבל התורה כבר הציגה את כולן בפרשה אחת: אברהם - מכיר, בוכה, קם, פועל. יצחק - נתקע, ומתנחם רק כשנמצא קשר חדש. רבקה - מחזירה את האור.
שורד השואה הנודע, ויקטור פרנקל, לימד שהאדם שורד סבל כשהוא מוצא משמעות בו - וזה בדיוק מה שעושה אברהם. הוא הופך את האובדן למשמעות, את הכאב לבנייה, את המוות לחיים.
חמישה צעדים מעשיים להתמודדות עם אובדן
1. הכרה בכאב - "ויבוא אברהם לספוד ולבכותה" תן שם למה שאתה מרגיש. אל תגיד "בסדר" - תגיד "כואב לי".
2. תנועה קדימה - "ויקם אברהם" צעד אחד ביום. לקום, לצאת, לדבר, לכתוב.
3. כתיבה כתרפיה - "ויספר העבד ליצחק" כתוב זיכרון, תודה, או משפט למי שאיבדת.
4. אמונה מעשית - "ה' הצליח דרכי" חזור על משפט מחזק. אמונה אינה בריחה, אלא כוח תנועה.
5. מעשה תיקון - "ויקח אברהם אישה" עשה משהו לזכרו של מי שאיננו. תרום, המשך מנהג, עשה טוב.
סיום: החיים שאחרי השבר
אברהם אבינו מלמד שהחיים האמיתיים מתחילים אחרי השבר. הוא לא נלחם במוות - הוא הופך אותו לסיבה לחיים. "וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ" - פסוק של ריפוי נצחי.
לא לשכוח - אלא לקום. לא למרות הכאב - אלא בזכותו.
0 תגובות