פרופיל של אש וכיסופים | האדמו"ר שכבש את לב ירושלים עם העיניים העצובות והאש היוקדת

לילה ירושלמי קפוא של ימי החנוכה, בסמטאות שכונת 'מאה שערים' כבר כבו האורות ברוב הבתים, מסיבות החנוכה המשפחתיות הגיעו לסיומן, אך מפינה אחת בבית המדרש בוקע קול נהימה עמוקה, קול שבוקע מעומק הלב ומטלטל את השומעים: "איי... וכל עין לך תצפה... ריבונו של עולם, רק אליך אנחנו נושאים עיניים".

אלו שנחשפו לרבי רק עכשיו, אולי חשבו שזה משהו שהתחיל עם קבלת האדמו"רות, אבל אלו שמכירים את הרבי יודעים לספר שזו הייתה דרכו בקודש עוד כבחור צעיר.

פעם בשנה, למשך שעה אחת: תופעת "הסנה הבוער" בהר כרכום | הסיפור המלא

ישראל שפירא|15:20

"אני זוכר את הרבי לפני חמש עשרה שנה", מספר מקורב. "הוא עבר אז תקופות לא פשוטות. הוא התפלל בבית המדרש של אביו ברחוב הופר בוויליאמסבורג. כשהיה מגיע זמן 'נשמת' בשבת בבוקר, הוא היה יורד למרתף של בית המדרש, ננעל במטבח הקטנטן והיה מתחיל 'נשמת' כזו שהבניין רעד. כך במשך שעות ארוכות. עד כדי כך שכשהיו צריכים להוציא את הקוגל לקידוש, היו חייבים לדפוק בכוח על הדלת כדי שהרבי יתעורר מהדבקות העצומה שלו".

מי הוא האדמו"ר שהצליח לכבוש את ליבותיהם של אלפים בישראל ורבבות מכל קצווי תבל? האור הגדול שזרח בדור החשוך. 'כיכר השבת' בפרופיל ראשוני ומקיף על דמותו היוקדת של האדמו"ר הרה"צ רבי מרדכ'ל'ה מקרעטשניף כפר עטה (וזו לא טעות, כך נהג זקינו זצ"ל לכתוב, ולא כפר אתא. ח"ר).

פרופיל של אש וכיסופים

מניו-יורק לירושלים: שחר ילדותו

אורו של הרבי זרח בחודש חשון שנת תשמ"ב, בארצות הברית. הוא נולד כבנו השלישי לאביו, הרה"צ רבי זיידא אליעזר זאב (זיידעלע) רוזנבוים זצ"ל, שכיהן באותם ימים כרבם של חסידי קרעטשניף בוויליאמסבורג, בנו של הרבי הרה"ק מקרעטשניף ירושלים זצ"ל. בהמשך נודע האב כאדמו"ר מקרעטשניף סיגעט זצ"ל. ולאמו הרבנית הצדקנית מרת פרומט ע"ה, בת האדמו"ר מ"קהל תולעת יעקב" זצ"ל, שנפטר כעשור לפני לידת נכדו היקר.

בשמחת הברית נקרא שמו בישראל 'ניסן חיים מרדכי' - השם ניסן ניתן לו על שם זקינו הרה"ק זי"ע, והשמות חיים מרדכי הוענקו לו על שם זקינו, האדמו"ר בעל ה'דבר חיים' מנדבורנה זי"ע.

בשנת תשמ"ד, כשהוא בן שנתיים בלבד, עלה אביו להשתקע בארץ הקודש. מרדכ'ל'ה הקטן נכנס ללמוד בתלמוד תורה של חסידות סאטמר בירושלים, שם קנה את ראשית תורתו תחת חינוך ירושלמי שורשי. כבר באותם ימים ניכרה בו דבקות מיוחדת; זקני החסידות מספרים כיצד נצמד לזקנו, הרבי הרה"ק רבי הרשל'ה זצ"ל, והיה צועד אחריו כצל. לימים התבטא האדמו"ר הרה"ק זי"ע בפני מקורביו: "על כל שאר צאצאיי אני דואג, אולם על מרדכ'ל'ה אני לא דואג - הוא יהיה רבי גדול, רבבות ינהרו אחריו". ובהמשך הוסיף: "הוא מסתיר את שגב קדושתו מעיני הבריות, אולם ממני לא יכול להסתיר, אני רואה הכל".

בגיל אחת עשרה, נסעה זקנתו הרבנית הצדקנית ע"ה, למשך שבועיים ימים, ומרדכל'ה נבחר לישון ולשמש בקודש בתקופה זו אצל זקינו זי"ע, ומאז החל הקשר האישי, כאשר זקינו זצ"ל פנה אליו בסיום השבועיים ואמר לו: 'אתה יכול כבר להישאר כאן'.

מאז, הוא לא מש מתוך האוהל, ופשוט נשם כל דבר בבית, כשהוא זוכה לקרבה עצומה מזקינו זצ"ל לצד זאת להדרכה מתמדת. למשל, פעם פנה אליו ואמר לו לפני שהלך לתלמוד תורה בילדותו: 'למה שלא תקפוץ למקווה?'. היה לו מקווה אצלו בבית, ומאז ועד היום הרבי מקפיד ללכת למקווה בכל יום.

הרבי היה תמיד עם זקינו, ושימש אותו, החל מהכנת האוכל, ועד לטיפול בקוויטלאך ובפדיונות, פעם התבטא האדמו"ר זצ"ל ואמר לו: 'אני שימשתי את סבא שלי, אז זכיתי למרדכ'ל'ה שישמש אותי'...

הסבא החזיק את הנכד, הרבי, כל כך קרוב עד שאפילו הורה לו להעיף מבט ב"עבודת הקוויטלאך".

כשהיה הרבי בן שתים עשרה, הוא כתב קונטרס של חידושים ורעיונות שלו. אבא שלו חשב שאני צריך להראות את זה לזקינו ושהוא ייהנה. הוא באמת הראה קורת רוח גדולה מזה, אבל הוסיף: 'קודם צריך לכתוב את תורותיו של הסבא, אחר כך אפשר לכתוב תורות עצמיות...', מאז, בכל מוצאי שבת היה בוחן אותו על כל התורות שלו בצורה יסודית, והאדמו"ר העלה אותן על הכתב ולימים יצא מכך החיבור 'בצל האמונה'.

פעם רצה הרה"ק מקרעטשניף זי"ע לעורר אותו על משהו שהציק לו והוא קרא לו ואמר: 'אתה עוד תהיה פעם רבי של אלפי יהודים, איך אתה יכול לעשות את זה?!'. המשפט הזה היה נראה כל השנים כחלום רחוק, אבל עכשיו, כשאלפי יהודים נוהרים אחריו, רואים שהנבואה של הרבי זצ"ל התגשמה.

מי שראה אותו בימי בחרותו בבית מדרשו של סבו המפורסם ברחוב אבינועם ילין, ראה בחור נאה, לבוש בגדי משי ("שיראין"), סבר פנים של בן אצולה, אך עיניו היו עצובות מאוד והוא הסתובב כמחפש דבר שאינו בנמצא. למרות ה"פריבילגיות" של נכד אדמו"רים, מרדכ'ל'ה הרגיש שנפשו צמאה למשהו רדיקלי יותר, חשוף יותר.

הסוד: שילוב בין אש קרעטשניף לנחמת ברסלב

מי שמכיר את הרבי יודע כי דמותו היוקדת היא פסיפס נדיר. "זהו שילוב בלתי נתפס", מסביר אחד החסידים. "מצד אחד היראה, ה'וגילו ברעדה' והאש הבוערת של קרעטשניף, ומצד שני הלבביות, הפשטות והגישה של חסידות ברסלב".

הרבי עצמו מעיד: "מצאתי את קרעטשניף בתוך ברסלב. הכלים שהרה"ק רבי נחמן נותן – ההתבודדות, הקימה בחצות, החיזוק בתוך החושך – הם אלו שנתנו לי את הדרך ליישם את עבודת הקודש התובענית שראיתי אצל זקני".

שנות הנדודים והיתמות: "ידעתי מה זה כאב"

חייו של הרבי לא היו סוגים בשושנים. בגיל 15 איבד את אמו ע"ה בנסיבות טרגיות, ומאז גדל רק בצל זקנו הרבי הרה"ק רבי הרשל'ה. "נשמתי את האוויר בבית של סבא", הוא משחזר בערגה. "הוא הדריך אותי בכל צעד, גם כשזה כאב. הוא חזה לי את הכל – את ההתקרבות לברסלב, את הקשיים ואת ההקמה מחדש של הבית".

לאחר מכן הגיעו שנים קשות של נדודים – בלונדון, במונסי ובסוף באומן שבאוקראינה. ארבע שנים וחצי התגורר הרבי באומן, בתקופה שבה המקום היה עדיין שומם יחסית מאידישקייט. לימים יספר הרבי: "שם, בין הגויים שלא ידעו מי אני, צעקתי את כל הכאב שלי לבורא עולם. הייתי יושב בציון ימים ולילות. זה היה הריפוי שלי לכל מה שעברתי".

כאן הגיע השינוי הגדול: עבור בן למשפחת רוזנבוים המיוחסת, המעבר לברסלב – ובפרט לפלג ה"ננחים" הסוער – נתפס כמעט כ"שיגעון" בעיני הממסד. אך עבורו, זו הייתה הצלה. בשנים של בדידות בקור המקפיא, הפך לחלק מחבורה של שבורי לב. היו מי שכינו אותו אז בהלצה "הרבי מקרעטשניף-ברסלב"; הם רק לא הבינו שהם חוזים בהולדתה של הנהגה חדשה. מרדכ'ל'ה לא חשש לרקוד עם ה"ננחים", לקפוץ בחדווה ולשיר "נ נח נחמ נחמן מאומן" כשהוא עונד על צווארו את הקמע של סבו. הוא בחר להתחבר דווקא למי שנחשבו "שקופים", והפך לאחד מהם.

החתונה שלו הייתה סמל למסעו: הוא לא נישא לנסיכה משושלת אדמו"רית כמקובל, אלא לבת טובים מעדות המזרח. בחתונה ההיא, לצד אדמו"רים חמורי סבר, פיזזו ה"ננחים" בשמחה מתפרצת, כשהחתן בראשם – גשר חי בין המסורת האירופית הקפדנית לבין הפשטות הלוהטת של החזרה בתשובה.

הניסיון האישי הזה הוא שהופך אותו היום לכתובת לישועה. וכפי שהעיד לאחרונה לפני מקורביו: "כשיורד אלי אדם עם קוויטל, אני מרגיש אותו. אני יודע מה זה להיות יתום, מה זה להיות מגורש, מה זה להיות בלי ילדים. כשאני מרגיש את הכאב שלו, השכינה שורה, ואז באה הישועה".

"הכל אצלו מקורי, בלי משחקים"

סיפורו של המלבוש הירושלמי של הרבי מגלם אולי את כל דמותו. כפי שסיפר בחנוכה האחרון: "הייתי באומן, ומישהו אמר דברי כפירה נגד ה'. לא חשבתי פעמיים וקרעתי קריעה בבגדי (הבעקיטשע). נשארתי בלי בגד עליון. אותו יהודי התחרט והביא לי קפוטה ירושלמית פשוטה. מאז נשארתי איתה". כך גם הכיפה הלבנה - "נשארה לי מיום כיפור אחד באומן, וכך זה נשאר".

אצל הרבי אין "גינוני מלכות" מלאכותיים. בטיש הוא יכול לעצור, לרדת מהבמה ולתת חתיכת קוגל לאדם פשוט בפינה, או להשחיל בדיחה כדי להעלות חיוך. "אם יהודי שמח בזכותי, בזה אני יכול לפעול עבורו ישועה", הוא מסביר בפשטות.

בעת קבלת קהל במעון קודשו ברחוב הנגר 4 בלב ירושלים יושב הרבי עם הכיפה הלבנה לראשו, וכדרכו בקודש מעשן סיגריה. "סבא רבי הרשל'ה היה מעשן חצי סיגריות", מעיר הרבי על עבודת עישון הסיגריות בקרעטשניף. "אכן, הוא לא עישן שתי חפיסות ביום, אבל על 'קוויטל' קשה הוא היה מבקש לבוא בארבע וחצי לפנות בוקר, ואז הוא היה מעשן חצי סיגריה".

הנהגה שבאה מהשמיים

עם פטירתו הפתאומית של אביו, הרה"ק רב זיידל זצ"ל, בשנה שעברה, הגיע רגע המבחן. אחד האחים בחר להכתיר דווקא את ר' מרדכי כ"אדמו"ר מקרעטשניף קרית אתא", בעוד אחרים הביטו בחמלה ותהו אם יצליח. בתחילה היו מי שראו בכך מהתלה – "הברסלבר נהיה רבי?" – אך המציאות עלתה על כל דמיון.

האדמו"ר הצעיר, עם השטריימל המרוט, הירמולקה הענקית והסיגריה הנצחית, החל למשוך אליו קהל עצום. הסוד שלו פשוט: אותנטיות. הוא לא משחק את תפקיד הצדיק; הוא חי אותו דרך הסדקים. התפילות שלו הן שילוב בלתי אפשרי ומרהיב של ה"מניירות" הקרעטשניפיות עם ה"צבראכנע" (שברון הלב) הברסלבי.

הרבי מעולם לא תכנן להיות אדמו"ר. "רציתי את הפינה שלי, לעבוד את ה' בשקט כמו שסבא רצה – 'בצל האמונה'. אבל משמיים רצו אחרת", אמר. בחנוכה האחרון נפרצו החומות; הרבי כבר לא יכול להסתיר את עצמו. המעמדים שערך הפכו למוקד עלייה לרגל. בזמן שאצל אחרים ההדלקה היא טקס מדוד, אצל ר' מרדכ'ל'ה מדובר בהתפרצות של אנרגיה שנאגרה בשנים של נידוי ולעג. הוא נדד עם חנוכייתו בין בתי מדרש וישיבות, סוחף אחריו מאות בחורים שמרגישים שסוף סוף יש מישהו שמבין את הנפש הפצועה שלהם.

הוא אמנם "אדמו"ר עממי", אך הוא מוכיח שאפשר לשמור על הגנים המלכותיים של קרעטשניף מבלי לוותר על החופש של ברסלב. הוא לא מבקש גינוני כבוד; הוא מבקש את השכינה בתוך האפר. כיום, למרות שעדיין אין לו בית מדרש מוסדר, המקומות בהם הוא עורך את שולחנותיו עולים על גדותיהם, בכל מקום שהוא מגיע המקום מתמלא עד אפס מקום. בסוכות אפילו קרסה הסוכה מהעומס הכבד של החסידים שנחקקו פנימה".

"הקהילה עוברת חבלי לידה, אבל האור כבר כאן", אומרים חסידיו. בירושלים של מעלה, הפינה הקטנה הזו של אש וכיסופים רק הולכת ומתרחבת.

האם מדובר בתופעה חולפת? המבטים היוקדים בעיני הבחורים שסביבו נותנים את התשובה - ממש לא. האדמו"ר רבי מרדכי רוזנבוים הוא התשובה המזוקקת של הדור הזה לחיפוש אחר אמת ללא מחיצות. הוא האדמו"ר של אלו שלא מצאו את מקומם בממסד, של אלו הזקוקים למנהיג שיבכה איתם בחושך ויצחק איתם באור, ובעיקר – שיראה להם שגם מתוך ה"נפילה" הכי עמוקה, אפשר ואף חובה לרקוד.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

חסידיו ומעריציו שלא מחמיצים אף "טיש" אצלו מאז ההסתלקות, שכבר ראו פלאות, מכנים אותו בחרדת קודש 'צינור השפע' - השליח ממרומים שפותח שערים נעולים בלבבות, ומשם הדרך לישועה כבר סלולה.