לפני כשנה פגשתי יהודי וכך סיפר לי. אשתי לא מוכנה לדבר איתי כבר שבועיים. גם כשאני פונה אליה היא לא מתייחסת ועונה. האמת, נראה לי שאני מאוד לא בסדר. והוא התחיל לספר את סיפורו.
האמת שיש לי אישה כלילת המעלות מכל הבחינות. מכבדת, מחמיאה. הייתי כמו מלך בבית. מה לא. אבל אולי הקנאה, חוסר ההסתפקות במה שיש לי, גרמו לכל מה שקרה עכשיו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לאשתי יש רק דבר אחד שקשה לי איתו. היא לבושה לא בדיוק כמו שאני רוצה. היא לבושה מאוד בסגנון שלא מתאים לי בכלל, בפרט מהמשפחה שממנה הגעתי. אצלנו במשפחה כולם לבושים מטופחים מכף רגל ועד ראש, בגדים של מותגים. אבל אשתי הפוך מזה, מאה שמונים מעלות.
בהתחלה הייתי מעיר לה על זה בעדינות, אבל זה לא עזר. לאט לאט השלמתי עם זה. היא הייתה כזו אישה טובה ומיוחדת, שהנושא של הלבוש כבר כמעט שלא הפריע לי. עד שקרה משהו, שלצערי שבר בבית שלנו משהו.
אח של אשתי התחתן. הייתה שמחה גדולה. אבל אז קרה לי משהו. הסתכלתי על הזוג החדש. אולי הייתי צריך לשמור את עיניי וזה לא היה קורה. אבל אוכלים בשבת יחד, ואתה רואה את הזוג החדש. ואז בלב שלי נפלה לי פתאום תחושה של כעס, קנאה ומרירות. כן, בדיוק.
כמו שאשתו של גיסי לבושה, כך רציתי שתתלבש אשתי. למה אשתו של גיסי יכולה, ולמה אשתי לא יכולה. מה אני כבר מבקש. וכך בכל פעם שהיינו נפגשים יחד, ליבי היה כועס וזועם. במקום להסתכל על כל היופי החיצוני והפנימי שיש לאשתי, אישה כלילית המעלות, נתפסתי לזה שהיא לא בדיוק לובשת כמו שאני חולם ורוצה.
עד שפעם אחת אמרתי לאשתי בפנים למה אשתו של אחיך יכולה ככה להתלבש ואת לא יכולה, מה את שונה ממנה. האמת, שם בפעם הראשונה ראיתי את אשתי בצבע פנים אחרות. פניה נהפכו ללבנות, אדומות ושוב לבנות. היא רק אמרה לי בשקט, פגעת בי קשות. לא רוצה כרגע לדבר איתך. אם אני לא מספיקה טובה בשבילך, אין לי יותר מה להגיד. אם נשים אחרות נראות טוב יותר ממני, מה אעשה, זה מי שאני.
ואני שוב בטיפשותי אמרתי לה, את טובה מאוד, רק מה הבעיה שתתלבשי כמוה. ומאז כבר שבועיים היא לא מדברת איתי. שלא תחשוב, היא דואגת לי לכל צרכיי, לבגדים, לאוכל, לכל מה שגבר צריך. אבל זה נראה שהיא נפגעה מאוד.
אני מבין שטעיתי. אחרי שבועיים שאשתי לא דיברה איתי, הבנתי שלא הייתי צריך להגיד לה למה את לא מתלבשת כמו אשתו של אחיך. זה מאוד פוגע. זה נותן לשני להרגיש שהוא לא שווה מספיק, ושהאישה של השני יותר טובה. אפילו שאני רק התכוונתי שהיא תסתכל על סגנון הלבוש של אשתו של אחי. האמת שאפילו סליחה לא אמרתי לה, כי עדיין אמרתי לעצמי שלא התכוונתי להגיד שהיא לא בסדר, רק ביקשתי סגנון לבוש מסוים.
הסברתי לו שמותר לו לרצות שאשתו תלבש סגנון שונה של לבוש, ואם הוא רוצה שזה יקרה, זה בטוח לא בדרך שהוא דיבר, להשוות אותה לאשתו של אחיה. אבל אתה יודע משהו יותר עמוק. אם, נגיד, אתה יודע שאשתך תתלבש ככה כל החיים והיא לא תשתנה, אתה תתגרש ממנה.
הוא ישר אמר, בחיים לא. היא אישה דבש. בחיים לא פגעה בי. מדברת עליי בכבוד. אוהבת אותי. נותנת לי חופש. מתייחסת אליי כמו למלך. ודואגת לי בכל הדברים שגבר צריך, באהבה גדולה. אני פשוט אבין ואשלים שזה מה שהיא, ולא אשרוף את האוצר שיש לי בבית.
זה בדיוק מה שאמרתי לו. הרי כבר בעבר ניסית לשנות את הלבוש של אשתך, אבל פה שמת לב שזה מי שהיא. יש לה רצון משלה, לא משנה מה הטעמים לכך. וברור שאפשר לנסות לשנות דרך דיבור יפה, אולי לפנות לטיפול, אבל לא הבנת שהתרופה היא להבין שזו אשתי. אני לא אשרוף את מה שיש בגלל מה שאין.
לדעתי אתה צריך לבקש מאשתך הטובה סליחה. היא צריכה לדעת ולהרגיש שאתה אוהב אותה, ולא חס וחלילה מסתכל על אחרות ורוצה שהיא תהיה כמוהן. אם יש סיכוי בהמשך, זה רק ברוך ובאהבה. אבל אתה צריך להבהיר ולהסביר שזו הייתה טעות, שאתה מתנצל, ושאתה עובד לשנות את זה.
כן, אתה צריך לשנות את ההסתכלות שלך, לראות את הטוב ולא להסתכל על מה שאין. וכן להבין מה המניע החזק אצלך שאתה לא יכול להשלים עם מה שיש. כי הרי אתה אומר שבחיים לא תחליף אישה אחרת בגלל הלבוש, כי יש לך אישה זהב.
הרגש הזה שאתה מתאר הוא אמיתי, אבל הוא לא אמור לנהל אותך. לא כל רגש צריך להיענות ולא כל דחף צריך לקבל ביטוי. יש רגשות שצריך ללמוד לווסת ולא להצדיק. זוגיות בריאה לא נמדדת במה שמעורר אותך ברגע מסוים, אלא במה שאתה בוחר בו גם כשהלב מושך לכיוון אחר. וכשאתה לא מצליח לווסת את הרגש, זה לא סימן שמשהו לא בסדר באשתך, אלא סימן שמשהו בפנים מבקש עבודה.
אני אספר לכם משהו. אני רואה הרבה סיפורים, ואחד הדברים שאני רואה שמשפיעים מאוד על אנשים זו מידת הקנאה. כמו שכתוב, הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם.
אני זוכר שפעם היה אצלי יהודי, והוא סיפר לי על השכנים שלו. הוא פרט בשמם, תיאר איך הם חיים טוב יחד, ואיך אשתו של השכן מכבדת את בעלה. ואז, כמעט כבדרך אגב, הוא הוסיף שהלוואי וגם לו הייתה אישה כמו של השכן. ואני אומר לעצמי בראש, אוי ואבוי אם הוא רק היה יודע איך הכול משחק, ואיך באמת אותה אישה ממררת לבעלה את החיים. כי אותו יהודי השכן שלו היה אצלי וסיפר לי את כל האמת, איך בחוץ אשתו עושה רושם ובפנים היא מבקרת אותו ומשפילה אותו ללא הרף.
אני פוגש אנשים, גם אנשים שנקראים מפורסמים, סלב. תקשיבו, אין לכם מה לקנא באף אחד בעולם. אני רואה כמה בעיות יש גם שם. השם יתברך נותן לכל אחד חבילה בחיים, כדי שבסוף האדם יצטרך להגיע אליו ולהתחבר איתו.
אני אגיד את זה בצורה הכי דוגרית. הכול שקר ובלוף. אל תאמינו למה שהעיניים שלכם רואות. הבעיה היא שהקנאה מעוורת את עיני האנשים. תראה מה יש לו, תראי איך היא מתלבשת, תראה איזה בית יש לו, איזה רכב. עזבו.
אני מכיר הרבה מאחורי הדלת. לכל אחד יש בעיות. ותאמינו לי, אחרי שתשמעו את הבעיות שיש להם, לא תרצו להתחלף איתם.
אני זוכר שלפני מספר שנים יהודי אחד ניגש אליי ואמר לי, אתה עוסק בטיפול ובספרים, מה אתה יודע על כאב, אתה יושב על הכיסא המפואר שלך. שתקתי. אבל האמת, כמה כאב וקשיים היו לי בחיי את זה הוא לא ידע .
בגלל שאנשים מקנאים ולא מפרגנים, הם מסוגלים לכתוב על השני, לבייש אחרים, לדבר על אחרים, לחלום בלילה שלו היה לי את מה שיש לשני הייתי מאושר.
ועוד דבר, וזה הדבר הכי גדול. מי שיש לו אמונה חזקה יודע שכל אחד בעולם הזה מקבל בדיוק מה שהשם נתן לו. לא אגורה שחוקה פחות ולא אגורה יותר. הכול מחושב ומדוקדק מהשם, והכול לטובה.
אז תשחרר. למה הוא ככה והשני ככה. כי ככה השם רוצה. ותגיד תודה להשם על מה שיש לך.
יש דבר תורה מפורסם.
כתוב בתורה וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
כשאדם חומד את מה שיש לחברו, הוא רואה רק את החלק המואר של חייו – את האישה, את הבית, את השפע, את השקט שנדמה לו שקיים שם.
אבל התורה מזהירה ומרחיבה את המבט ואומרת: וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ – לא רק את מה שנראה לעין אתה חומד, אלא את הכול.
גם את הדאגות שהוא נושא בליבו, גם את הניסיונות שעוברים עליו, גם את הצרות שאינן נראות, את הלילות הארוכים ואת הכאבים השקטים.
אין לאדם אפשרות לבחור רק את הטוב של חברו בלי לקבל גם את הקושי שנלווה אליו. מי שחומד את חלקו של אחר, חומד למעשה גורל שלם – חיים אחרים על כל מורכבותם.
אולי כל אחד מאיתנו צריך לעצור רגע ולשאול את עצמו: על מה אני כועס באמת. מה חסר לי, ומה כבר יש לי. האם אני שומר על האוצר שבבית, או נותן למבט החוצה לשרוף מבפנים?
הלוואי שנזכור: מי שמתרגל להסתכל החוצה, מפספס את האוצר שבפנים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
שבת שלום לאחים הקדושים. מאחל לכם ולי שנזכה לראות את הטוב שהשם נתן לנו, לאהוב ולפרגן לאחרים, ולדעת שמה ששלך הוא שלך, ומה שלא שלך לא יעזור שום דבר בעולם – זה פשוט לא שלך. שנלמד לשמוח בחלקנו ולשמור על האוצרות שבידינו. שבת שלום ומבורכת.
לתגובות: machon.rot@gmail.com
0 תגובות