אאא

לאחר שיצאנו לגלות הסוכה, ולאחר שאיחדנו את כל ארבעת המינים ונתעלנו ברוח האופפת את קדושת החג ושאבנו לנפשנו בשאיפה להגיע לרוח הקודש כלשהי שתחייה את קרבנו, עומדים אנו בפני אחד הימים המיוחדים ביותר בשנה- "שמחת תורה".

שמחת תורה יכול לקבל פרשנות ליום מועד טכני של סיום קריאת פרשיות התורה, אך רק בער וכסיל יבאר יום זה כמהלך טכני ולא כיום בעל אמירה עמוקה וחדה המעבירה אותנו מתוך חגי ירח האיתנים אל עבר החורף הבא לקראתנו.

שיטת חלוקת פרשיות התורה לשבועות - דהיינו כל שבוע פרשיה ובחלוף שנה נסיים שוב ושוב את קריאת התורה, היא השיטה המלמדת אותנו את סוד היהדות ותכלית החיים. כל ילד כאשר רוצה ביום הכיפורים לחזור בתשובה הוא מקבל על עצמו מאות קבלות, כאשר בפועל הן אינן מתבצעות. התוצאה היא שבירה לגמרי מקבלת מטיבי דרך, והאמת היא לקבל קבלה אחת קטנה מאוד. שתוביל אותך בסוף ליעד האמת-  מקור החיים.

כאשר יהודי עובר את חגי תשרי והנו נמצא גבוה גבוה ונשמתו טיפסה אל על, הירידה לחיי המעשה ולקראת החורף האפרורי היא סכנה של ממש. לכך מסיימים אנו את חגי תשרי בחג שכל מהותו הוא תהליך של שנה שלמה, ולא יום שמהותו הוא רק אותו היום, אלא מחולק לכל שבתות השנה וסיומו בא לידי ביטוי ביום זה.

המסר הפנימי שחייב לחדור לכל יהודי וכמובן לכל נער ונערה: אין שינוי ביום אחד, אין תהליך שמתחולל בנס. תהליך הוא משהו עקבי שקורה לאורך תקופה ורק בסיום של תקופה ניתן להביט לאחור ולומר הנה עשיתי תהליך. הרווח הפנימי של תהליך תקופתי הוא החבל אחיזה בכל מצב באותו תהליך ארוך טווח, גם בימים של רוח סערה ושברון לב, האוחז בתהליך ימצא לעצמו יציבות באי של טירוף שבסופו של דבר יהווה משען ומשענה ויסייע בידו.

ההקפדה על לימוד הלכה יומי, או דף היומי, או כל לימוד תורה, איננו העניין של לימוד התורה כמו העניין של הקביעות, ולכך נאמר "השונה הלכות בכל יום" כאשר הדגש הוא על נושא הקביעות ולא דווקא על לימוד ההלכה.

מכאן החובה ללומדי התורה הקבועים ההוגים בתורה יומם ולילה שבזכותם העולם קיים, פנו ליבכם לעבר אותם הנאחזים בתורה ואורחותיה במסירות נפש ברוחות ובמשברים. אל תמהרו לדון נער שלפי הפרמטרים של יושבי בית המדרש הוא כבר "נושר", אל תמהרו לקבוע עובדות בלבכם ובכך את מצבת נפשו של אותו נער. יתכן שלימוד התורה שלו או עצם הגעתו לתפילה במנין ואפילו רק בשבת, היא מלחמת עולם בשבילו והשכר שהוא יקבל על זה יכול להיות גבוה מהלימוד של כל ה-24 שעות אחרונות שלכם. הוא מנסה להיאחז בקרנות המזבח מול מלחמה פנימית עקובה מדם של מודרניזציה מתפתחת, שאין לכם אחיזה בה בכלל. חובתכם היא להיות לו לחבריו בממלכת התורה, אם עינכם תהיה צרה בו ותשדרו לו במסר גלוי או סמוי את דבר היותו שונה, או אז הפסדנו בוודאות את נפשו של אחד מגדולי הלוחמים.

הגמרא ביבמות מספרת "אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת" (יבמות דף סב/ב)  והתיקון שבעקבותיו צמח מחדש עולם התורה כמובא במדרש רבה (קהלת י"א, ו') איתא שאמר (רבי עקיבא) לשבעת תלמידיו החדשים "הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה, אתם לא תהיו כן, מיד עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה".

החובה של יושבי בית המדרש בכל השנה כולה וגם ביום שמחת תורה, היא להיות בעלי חיישנים ורגישים לאותם נשמות שנאבקים וממשיכים את הקשר עם התורה על אף המאבק, סוד ההצלחה שלהם יהיה בשמירה יציבה של תהליך עקבי גם בימים של קושי , אבל לא פחות מזה הצלחתם תלויה איך יקבלו אותם בתוככי בית המדרש, כאשר נרקוד "והבדלנו מן התועים"- ונקפוץ "משה אמת"- נפתח ליבנו ועיננו ונתור אחר הנער היושב בפינה וזקוק למילה חמה שאולי תקבע את גורלו לטוב ולמוטב.

הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי ברקאי- חיספין