אאא

אחת השאלות הזועקות בלימוד פרשיות השבוע בשבועות אלו, זה סוד חיו של אברהם אבינו. אברהם הכיר את בוראו הכרה עצמית, הוא לא חונך לכך בתלמוד תורה, וגם לא בבית. זו הייתה אמונה חדשה לאמונות המוכרות באותה העת, אברהם מאמין בה, דבק בה, ומפיץ את אמונתו.

והיסוד שחייבים להבין אותו מאיפה היה לאברהם אבינו את העוצמה האישית להגיד שזוהי ורק זוהי האמת, וגם למסור את הנפש על זה, לעמוד בעימותים קשים מול הוגי דעות מבוגרים ממנו, והוא אברהם הצעיר עם אג'נדה אמונית מחודשת נלחם בכולם. מאיפה העוצמה האישית לכך, ומאיפה האמונה בצדקת הדרך המחודשת?

לאורך ההיסטוריה קמו דמויות שהפיצו את תורתם ועמדתם האמונית וניסו לייצור סביבם קהלי יעד של מאמינים, החל ממקים הנצרות והאסלאם, ועד למשיחי השקר הידועים יותר ופחות, ישנו קו אחיד השזור בין כל אותם דמויות, קו שמוכח בכל תורתם ומשנתם.

בספרי ההיסטוריה הרבים ובמחקרים שונים הוכח שכל אותם דמויות שילבו במשנתם את עובדת היותם הם עיקרי הדת, כך יצר אותו האיש סביבו הילה של משיח, וכך מוחמד, ושבתי צבי, ועוד ועוד, דהיינו: התורה שהם המציאו הייתה מוכרחת לכלול את מציאות חייהם ותפקידם האישי של מיסד השיטה שזור באותה האמונה.

לסיכום הגדרת דתם יאמר, שלולא מייסד/הוגה/ חולם, הדת הדת לא קיימת, מציאותם בתוך ההליך הוא מציאות מחייבת לאותה האמונה.

להבדיל- כאשר אברהם אבינו מכיר בבורא עולם, התהליך שמתחולל הוא הפוך לגמרי, אברהם איננו מנסה לייצר סביבת מעריצים שלו, נהפוך הוא הוא מקפיד ללמד את אורחיו את שמו של בורא עולם שיהיה שגור על לשונם ושיכירו במציאותו, המחיר לכך הוא מחיקת שמו של אברהם לגמרי מהקרדיטים.

אברהם לא מעוניין להאדיר את שמו האישי, אברהם חש בחידוש הבריאה היומית שישנו כוח עליון בלתי מוגבל שמנהל את העולם באופן תמידי, ואברהם יוצא למסע חיפוש, בדרך הוא פוגש בפסלים ובאמונות שונות רבות, אך כולם נפסלים על ידו, אברהם פוגש אנשים המעוניינים לקדם את עצמם דרך האליל שהם מצאו לנכון להאמין בו.

כאשר אברהם מכיר בבורא עולם, ודרכו שלו הופכת להיות חריגה מכל יתר המאמינים בכך שככל שהוא יותר מאמין הוא פחות חושב על שיבוצו שלו במערכת האמונית הזו ויותר חושב על הפצת שם ה', עצם דרכו זו היא המעמיקה את אמונתו בה נגד כל העולם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

המקום החופשי של הבחירה באמונה היא יסוד האמונה היהודית, הכפיה להאמין ולנתב את הדרך ללא בחירה והתבוננות היא נוגדת את הערך העליון שהנחיל לנו אבי האומה בעניין זה (להרחבה עיין עוד ברש"ר הירש בראשית י"ז א').

אך לא זה מבחן האמת של האמונה בצדקת הדרך, דרך שנסללת על שם איש מסוים, מתוך אמונה ששמו של איש כזה או אחר מחייב במציאות אותה אמונה, פוסל מעיקרא את צדקת דרך זו, תנועה או קבוצה שחרטה על דגלה פתרון אנושי, ויצירת תחושה שככל שהקבוצה תגדל שמו של אותו אדם יגדל, הרי הם חסרי סיכוי להנציח את דרכם ומנוגדים לכללי האמונה של אברהם אבינו שבחר להאמין בבורא עולם ולא בפסלים מוגבלים כוח.

מכאן גם הוראת חיים לכל אדם ובוודאי לכל נער המחפש את דרכו לחיים או את בית גידולו, חפשו את המקום שרוצה לדאוג לכם ולא לשם שלהם, אין משמעות למוסד שמחפש ליחצ"ן את שמו על גב הנזקקים לו, כאשר כל זה נעשה מתוך חיפוש האמונה והתבוננות מעמיקה וחדה אך חופשית.

בחירה לקבוצה/מפלגה שבמהלך הימים הרגילים עסוקים בעצמם ובדאגה למקורביהם, במקום לדאוג לאלפי בני נוער העוזבים את מערכות החינוך הקונבנציונאליות לציבור החרדי, לבית חם ומוסד תומך, לגבות בני נוער שכן מצאו את דרכם בחיים, ולהילחם במפריעים להם בדרכם, כמוה כלבחור בפסל ובאלילים בנצרות ובאסלאם.

הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי ברקאי חיספין, וחבר איגוד ענ"ף.