גיל הנערות הוא הגיל בו הנער כבר איננו ילד אבל עדיין איננו מבוגר, הוא לא צריך את הוריו בחייו אבל עושה טעויות בלעדיהם, הוא יודע מה טוב לו אבל בוחר את הרע לו, זה הגיל המורכב הקשה והבלתי יכול לפיצוח.
נער בגיל הבגרות עלול לעשות מעשה חמור שלא יסלח לעצמו עליו לעולמים, ויכול להימנע מלעשות טוב ולגרום כך צער לאחרים, הוא גיל שהכן והלא של החיים מעורבבים, ואין עדיפות ניכרת לשום דבר חוץ מהפוך ממה שממליצים לו.
בשיחות אישיות ומעמיקות נפגוש נער מחונן עם יכולות מופלאות ובעיקר עם נפש גבוהה ורצון עז להיות טוב ומטיב, אתה משוכנע בשיחה שיושב לפניך מלאך אבל אל תתפלא אם דקות אחר סיום השיחה תעודכן על מעשה שובבות חמור של המלאך...
השבוע רץ בתקשורת וכך גם בבמה חשובה זו סרטון מזעזע בו נצפה בחור בעל חזות חרדית עוקב אחרי ילדה תמימה, ולולא תעוזתה של הילדה (שחשבה שמדובר בגנב לדברי אביה- מהעיתונות) היא הייתה חווה פגיעה שלא תשכח ממנה עד יום מות גופה.
לא ניתן בבמה זו לפתוח נושא זה כפי שהיה אולי ראוי, מה גם שהבעיה איננה מגזרית אלא כללית, אך עדיין מצופה מאדם שאורח חיו הם של שומרי תורה ומצוות להיות שונה, מרומם, מקודש, ובעיקר בעל שליטה על תאווה.
המציאות בשטח בשנים האחרונות קשה מנשוא, ואולי דווקא בזכות המודעות הגדולה של גופים וארגונים שונים ששמו לעצמם ובראש מעיינותיהם לטפל בבעיה, ובעיקר לא להביא למצב של השתקה וחוסר מענה מקצועי, ובידוע שנתקף שלא קיבל סיוע סיכויו להפוך לתוקף גבוהים, ולכן מענה מקצועי הוא עניין ציבורי ולא אישי.
לצערנו ישנם פרשיות כואבות מאוד שהתרחשו בשנים האחרונות שבחלקם היו מעורבים כאלו שהוגדרו כאנשי רוח ותורה, ואוי לה לעלבונה של תורה מאותם משברים רוחניים שחוו סביבתם של אותם אישיים שמבלים היום מאחורי סריג ובריח ובעבר ישבו במזרחו של אולם.
לא הוסמכתי לטפל בבעיות מסוג זה, אך מטבעם של דברים אני פוגש בהם... הם נערים טובים וצדיקים שנתנו אמון במבוגר מהם, יתכן אפילו באחראי עליהם, אמון שהפך אותם מאנשים לצלליות, אמון שהפך אותם ממאושרים למיוסרים, ומבני אדם לחפצים.
אחת השאלות ששמעתי מנפגעים רבים ששאלו אותם אחרים, מדוע לא התנגדו למעשה, מעבר לחוסר הבנה הבסיסית בשאילת שאלה זו, מלמד אותנו הרש"ר הירש בפרשת השבוע יסוד עצום בתורת מערכות ויחסי הגוף והנפש ושליטתם וכך גם מענה לעניין זה:
"יש לאל ידי. יש בלשוננו תפיסה מיוחדת על יחס הנפש לדם: לא הנפש בדם, כי אם להיפך, הדם בנפש, הנפש אינה מקפחת את סגולותיה וכוחותיה, גם במקרה שהגוף משותק, כולו או מקצתו. יש ולכוח אין יד, אך בשום מקום אין ליד כוח, מכאן הביטויים "יש לאל ידי" או "אין לאל ידי" וכו'- רש"ר הירש בראשית פרק לא פסוק כט
לגוף יש מניעים ומרכיבים, הגוף מופעל על ידי פעולות והוראות, הנפש פועלת גם כשהגוף משותק! גם כשאדם מאבד שליטה וחסר יכולת להגיב למתרחש סביבו באופן פיזי, נפשו חיה ופועמת חזק והוא חש את הרצח בעודו בחיים, הגוף קופא אך הנפש חייה!
ולכן כה קשה היא פגיעה שכזו, לכן היא כה אכזרית, היא נעשית בהשתק הגוף אך בנפש פועלת, מה שהפוגע אף יכול לפרשן להסכמה ולדרבון, אך לאמיתו של דבר זה חוסר שליטה וקיפאון ביצועי.
נערי גיל ההתבגרות חווים בגילם מעין המתואר במעשים אלו, גופם אינו משדר את שבנפשם, נפשם טובה ומיוחדת שעוברת הליך של התבגרות שחיוני להם, אך הדרך לו היא קשה ומייסרת, קשה כי המתבגר מתוסכל, מייסרת כי הוא משדר בגוף ההפך ממה שרצונו בנפש.
עלינו לזכור שגם בעת שהגוף משותק או פועל בחוסר שליטה, הנפש אינה מקפחת את סגולותיה וכוחותיה! בתוכו פועמת ומתגדלת נפש ענקית וככל שנכיל אותה ונבין שהיא סוערת כאובה ומתוסכלת מבפנים, כי במהותה היא נפש טובה שרוצה טוב, כך ורק כך נצליח לסייע לו לגדול ליעד הרצוי על אף המצוי.
הכותב הינו ראש ישיבת "בית מדרש ברקאי"- חיספין וחבר איגוד ענ"ף