בימים אלו בהם אנו מסמלים את נצחון האור מול החושך ותרבות הגויים ניצבת בפנינו במלוא עירומה, הרי לפניכן נקודת אור של קידוש החומר בבחינת "יפת אלוקים ליפת וישכון באוהלי שם".

היופי הפנימי, המסר הטמיר וניצול הכישורים בכדי להביע מסרים יהודיים מלאי אמת נעשו בכשרון רב עם געגוע רב ומסר אישי נלווה. כך יצרו האמניות החרדיות נר זיכרון לרב הגאון, זכר צדיק וקדוש לברכה, הרב שטיינמן שזכרו עוד עימנו.

החיוך, החוכמה ועומק התורה הקדושה ניבטים מן הצבע ומן התמונה. אמנות מן הנשמה.

הצוואה. עיצוב והדפסה על זכוכית בשילוב צריבה פוטוכימית.

חני גינזבורג, היוצרת: "לב מי לא ירעש לקרוא את המילים שהשאיר אחריו גדול הדור. הרגשתי צורך לתת לנייר ביטוי מואר שילווה אותנו מול העיניים יום יום, שעה שעה".

שמן על בד

מנוחה ינקלביץ, היוצרת: "את הציור הזה ציירתי בשנה שלפני פטירתו. אבי ובעלי היו מתלמידיו וזכרו לא ימוש. לפני קרוב לשנתיים, בערב פסח, אותגרתי על ידי לקוחות מארה"ב לאייר להם ציור זה תוך זמן קצר, כדי שביתם שנוסעת אליהם מירושלים עם משפחתה לחג הפסח תביא להם את הציור. הם שלחו את התמונה שממנה ציירתי וכשניסיתי לומר שאולי ניקח צילום עם חליפה וזקן ארוך יותר וכו', הם התלבטו והחליטו לבחור דווקא בכיוון זה, שהוא צילום אותנטי כפי שנראה למבקריו, נכון לאז. זה היה אתגר גדול ובשיאם של הנקיונות לפסח ובסיעתא דישמייא נחלתי הצלחה".

רישום בעיפרון

ברכי ברילובסקי [מסטודיו נ. שיש], היוצרת: "אחדות זה דבר נפלא מאד ואת זה השריש הרב שטיינמן זצוק"ל לתלמידים. בישיבתו תמיד ביקש בתחילת זמן הלימודים מהבחורים המבוגרים יותר לדאוג לבחורים הצעירים שמגיעים לישיבה ולהנעים להם את השהות בישיבה כך שלא יחסר להם מאום. ברישום ניסיתי להביע את האכפתיות והדאגה שלו לכל אדם מישראל".

איור דיגיטלי

רחלי דויד, היוצרת: "רב שקיבל את כל הילדים בחיוך וגידל את אהבת התורה שלהם באהבה. היתה לי הזכות לאייר סיפורים וחלקי סיפורים בסגנון ילדותי שידבר לכל לב".

ציור על קלף

ברכי הורן, היוצרת: "זה היה בשבילי אתגר עצום לנסות להכנס לנבכי פניו הקדושות של מרן זצ״ל למרות ואולי בגלל היותו מנותק באופן מוחלט משייכות לעולם הזה. הוא חי מתוך שמחה אמיתית כמאמר הכתוב ׳שמחו בה׳ וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב׳".

היא מוסיפה: "מילות התנא במסכת אבות מספרות את סיפור חייו והשפעתו על כל הדור: ׳כל העוסק בתור לשמה זוכה לדברים הרבה ונהנין ממנו עצה ותושיה ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים׳".

איור דיגיטלי

שני סדי, היוצרת: "הארת הפנים של הרב זצוק"ל מלווה אותי תדיר. ניסיתי באיור להביע מעט מן האור שהפיץ סביבו, אור התורה, היראה ואהבת ה' ואדם. חכמת אדם תאיר פניו".

אחר מיטתו - עבודת הדפס אקוטינטה

מילכה בנזימן, היוצרת: "עת נטו הצללים וגוילי גוילין, מתגוללים, בחלד המאפיר, אבי אבי, זעקות שבר ונהי, סוערות השלהבות, נאחזות בציציות, נהרות דמע, בחוצות, הכיצד זה עזבתנו, איכה אלופנו, הלנצח נטשתנו, איה היד הגרומה, המנצחת בלימוד, ללא הפסקה, העיניים במבטן החד, להבנה נשגבה, והלב הנתון לילד האובד , הרב שטיינמן זצוק"ל, חרותים האותיות, מלבת אש, על לוח מצבתו, כבקשת צוואתו".

 

בימים ההם בזמן הזה - שמן, אקריליק, טכניקה מעורבת

אסנת לב, היוצרת: "צויר לפני שבוע. תמונות שכל העיתונים התחילו לפרסם טרם היארצייט הציפו אותי בגעגוע שהייתי חייבת לתת לו צורה. משל לחושך העוטף אותנו מכל צד ואור אמיתי שיכול לו ומתגבר עליו כשזה נעשה נכון - 'עשה לך רב'".

שקל המים

בבוקרו של אחד מימי חול המועד פסח, רבי אהרן לייב נכנס לחדר והנה מגלה הוא את הרבנית, שהיתה אז כשנתיים לפני פטירתה, יושבת שפופה ובוכה בצער גדול.

"מה ארע?" חרד לקראתה והרבנית סיפרה בכאב לב: "באמצע הלילה התעוררתי וניגשתי למטבח לשתות כוס מים והנה פתחתי בטעות את הברז ו..."

'נו', אתם תוהים לעצמכם, ומה בכך?

ובכן, בביתו של רבי אהרן לייב נהגו בכל ימות הפסח לשתות מים מחבית גדולה, 'פיילה', שמקומה כל השנה בבוידעם ומדי ערב פסח הורדה אחר כבוד ומולאה במים כדי לספק מי שתיה למשפחה. שכן, רבי אהרן לייב הקפיד על חומרה זו שמקורה בהנהגת החזון איש, אשר חשש שמא נפל דבר חמץ לתוך מקורות המים הפתוחים אשר מהם מוזרמים המים המגיעים בסופה של הדרך אל מערכת הצינורות הביתית.

בהוראותיו לרבים, לא דרש רבי אהרן לייב מעולם דרגות גבוהות, אך בחייו האישיים, הנהיג את עצמו בדרגות נשגבות של פרישה והקפדה מקסימלית על כל תג וחשש קל בהלכה. לאורך עשרות שנים, במסירות נפש עצומה הקפיד על ההנהגות שהכריע בהן להחמיר על עצמו, גם במצבים קשים ביותר, בהן נבחנה דבקותו העיקשת לקיום מלא של מלוא היקף ההלכה.

אך כעת, כמה מצטערת הרבנית, אשר בנאמנות מופלאה ודבקות עצומה בבעלה הגדול, תמכה ואפשרה במשך כל השנים את קיומן של אותה מערכת חומרות והנהגות קדושה, שדרשה ממנה עצמה מסירות נפש עילאית. כמה נורא צערה כי נכשלה!

"נו נו... זוהי רק חומרה, וחומרה רחוקה, חבל להצטער כל כך בגינה..." נחפז רבי אהרן לייב להרגיע את רעייתו. "אפשר באמת לוותר עליה, חומרה בלבד, חומרה של חשש כל כך רחוק... הבה נניח לזה, אולי נזדקק להתרת נדרים, אך אפשר להחליט שאנו משתמשים במים מהברז בפסח".

כך היה רבי אהרן לייב!!!!

עשרות שנים של הקפדה עילאית על חומרה שיסודה בהררי קודש, נעצרות על מפתן המשקל. המשקל הדק, המדהים בעדינותו, המאזן בין 'בין אדם למקום' ל'בין אדם לחברו', המשקל השוקל בדקדקנות רצונה של התורה בכל מקרה ובודק את התמונה בכללותה: חומרה - אמנם גדולה וקדושה ורבת שנים, מול צערו של אדם מישראל, רעייתו הצדקנית, הנוגע במצוות דאורייתא.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כשעמד שכנו ומקורבו של רבי אהרן לייב, להוריד בשנה הבאה את כלי הפסח ולמלא כמימים ימימה את משימתו החשובה - הכנת ה'פיילה' ומילוייה במים למלוא גובהה עבור כל ימי הפסח, נעצר הלום רעם בשומעו את רבי אהרן לייב עוצר בעדו. "את הפיילה אין צורך להוריד. אנו משתמשים מעכשיו במי ברז בפסח".

למרבה המזל החזיק האיש היטב בסולם, כי עוצמת ההלם יכלה לגרום לו לאבד את שיווי משקלו. רבי אהרן לייב הפסיק לאחוז בחומרה שנהג בה! השומעות אזניכם? מי הברז זרמו כרגיל בכל ימות הפסח בביתה של משפחת שטיינמן.

שנתיים חלפו. בשנת תשס"ג חשכו המאורות. הרבנית תמר שטיינמן, אשת חיל אשר היתה עטרת בעלה הגדול וכל שנודע מצדקותה וחסידותה היה מעט מהאור הגדול והאמיתי- הלכה לבית עולמה. הבית הגדול התייתם ומאן להתנחם.

אך בפרוס חג הפסח הבא, שוב הורדה מן הבוידעם הפיילה הגדולה ומולאה במים. רבי אהרן לייב, אשר פטירתה של זוגתו הותירה חלל נורא בלבו, ראה לשוב ולאחוז בחומרתו כבימים ימימה. כעת, מהיכלה בעולם האמת, תהיה זו רק עוד נחת רוח לנשמתה של הרבנית. צערו של אדם מישראל, משקל החומרות - מבט קטנטן על גדלות אמת.