אאא

עובדיה חממה: הפרשנות האמנותית שלי להלן מתבססת על המדרש החסידי הנפלא על הפסוק "של נעליך מעל רגליך,כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא".

הנעליים הם המנעולים...

הרגליים הם ההרגלים הגשמיים המקבעים...

המקום הקדוש הוא "הכאן והעכשיו" הקרקע הפורייה ושעת הכושר בהם הרוח האנושית מצווה לפעולה החיובית של ההגשמה.

במדרשיר "של מנעוליך" להלן פיתחתי זאת ובדרכי אולי הוספתי עוד קצת. תודה לקל, נוצר לחן מקסים במיוחד כסוג של בלדה ישנה וטובה.

"של מנעוליך" / מילים ולחן: עובדיה חממה

עצור נא עצור,מעליך השל
את כל המנעולים ומחסומי הברזל
השל כנשל נחש,מגבלת הרגל
של נעליך, זה עליך יקל

התרומם ועלה,הן לשם כך נוצרת
ההרגלים הנועלים ,מושכים אותך למטה
המקום והזמן הזה הם קודש קודשים
מכאן אליך קוראים, עכשיו אותך מבקשים

ולא חשוב מה קרה, זה לאו דווקא בעכריך
כל שמזדמן ,הבריאה זימנה לפניך
שתכתוב הכי טוב את הסוף של הסרט
בידך המטה ,להוביל זאת אחרת

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מוזיקה' ותישארו מעודכנים

זה תמיד יקרה בים הסוער
זה תמיד אתה שם, בסנה הבוער
בדמות אילן נמוך ושפל רוח במיוחד
שבוערת בו אש ורואה עדי עד

ולים ניתנה הזכות לכוון להסעיר להפחיד
לוויתן שיבלע ויקיא נביא שייספר ויעיד
ולאש הזכות להעיר, להאיר ,להבעיר כלפיד
אך הסנה איננו אוכל,לא ניתנה לאש רשות להשמיד

ומכאן,כל אדם הוא עם ועולם ומלואו
כל אדם יוכל להנהיג ולהציל את עצמו
להוציא את עצמו מבין המייצרים
ומגלות שיעבוד ל "אלהים אחרים"

האר את הלילות וקרע את הימים
ואם הפה כבד עליך ,אז שיר את המילים
שעת הכושר עכשיו היא,חזק ואמץ
כל רגע חולף הוא נצח מוחמץ!