דף לא
*שחיטה בלא כוונה. *נדה שנאנסה וטבלה.
א. שחיטה בלי כוונה כגון שזרק סכין לנעצה בכותל ושחטה, לרבי נתן כשירה וחכמים פסלי עד שיתכוון לחתוך דבר בעלמא. והשמועות 1. במשנתנו סכין שנפלה מעצמה ושחטה פסולה ש"מ דאתיא כר"ע, וכן המשנה לעיל דמכשירה שחיטת חש"ו אתיא כר"נ, ואיצטריך לאשמועינן גבי קטן שאינו בן דעת והכא דלא מכוון לחתוך כלל. 2. לר"נ מזה שמתעסק בקדשים פסול ש"מ דבחולין כשר בלא כוונה, ואין לומר דבעינן עכ"פ כוונה לחתוך שנאמר וזבחת ולא נכתב וחתכת. 3. האופן שנחלקו בנדה שנאנסה וטבלה, דאין לומר שאנסתה חברתה כיון דמהניא מחשבתה אף לתרומה, אלא לר"נ שנפלה מן הגשר ולחכמים שירדה להקר והחליקה כולה. 4. פרה אדומה נפסלת בעשיית מעשה אחר יחד עם שחיטתה כגון שבכוונה שחט עמה עוד בהמה או שחתך דלעת, ובאופן שנשחטה עמה בהמה אחרת בלא מתכוון אליבא דר"נ הפרה נפסלה מכיון שהשחיטה כשירה ולחכמים הפרה כשירה היות והשחיטה פסולה, ולכו"ע הפרה כשירה אם נחתך עמה דלעת.
ב. נדה שנאנסה וטבלה, לרב טהורה לבעלה ולרבי יוחנן טמאה. והשמועות 1. גל שיש בו ארבעים סאה ונתלש ונפל על אדם וכלים טהורים אף דהוה בלא כוונה, ודחי דאיירי ביושב ומצפה מתי יתלש הגל, וקמ"ל דלא גזרינן לפסול משום חרדלית של גשמים או ראשין אטו כיפין. 2. פירות שנפלו לתוך אמת המים ואדם שידיו טמאות פשט את ידו ליטלן נטהרו ידיו, ש"מ דחולין א"צ כוונה. 3. טבל והוחזק לחולין אסור במעשר ש"מ דבעינן שיוחזק, ודחי דאיצטריך משום איסורו במעשר. 4. טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל, מוקמינן כאילו לא טבל למעשר אבל טהור לחולין. 5. טבל ולא הוחזק, מותר לחולין ואסור במעשר. 6. רבי יונתן בן יוסף יליף מהפסוק וכובס שנית שהטבילה צריכה להיות לדעת דומיא דהטבילה הראשונה שנעשית בצווי הכהן. 6. משנתנו אתיא כרבי נתן דסובר שא"צ כוונה לשחיטה וקשיא לרבי יוחנן שסובר הלכה כסתם משנה, ותירץ דמודה דשחיטת חולין א"צ כוונה כדדייקינן ממתעסק בקדשים.
שאלות לחזרה ושינון
דף לא
א. המח' בשחיטה בלא כוונה והשמועות (4)
ב. המח' בנדה שנאנסה וטבלה והשמועות (6)
דף לב
*זמן השהיה. *נבילה וטריפה בפסולה. *שחט וניקבה הריאה.
א. השוחט ושהה באמצע שחיטתו פסולה, והדינים 1. לת"ק כדי שחיטה, וזהו לרב כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף, לשמואל אף לעוף כדי שחיטת בהמה, לר"ח אף שיעור הטלתה, ולריב"ח כשיעור שיגביהנה וירביצנה וישחוט בהמה דקה לדקה וגסה לגסה. 2. לר"ש כשיעור ביקור הסכין ע"י טבח חכם. 3. השוחט בסכין שאינה חותכת יפה אפילו זמן מרובה כשר. 4. האיבעיות, האם שהיות מצטרפות והאם במיעוט סימנים פוסל, תיקו.
ב. הכלל לרבי ישבב כל שנפסלה בשחיטתה הויא נבילה ומטמאה במשא וכל ששחיטתה כראוי ונפסלה מחמת דבר אחר כגון בריאה הויא טריפה ושחיטתה מטהרתה מלטמא, ור"ע בתחילה חלק עליו ולבסוף הודה לו, וקשיא מהמשנה באלו טריפות שמנתה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת. ומתרצינן 1. בפסק ולבסוף שחט הויא טריפה כיון שנפסלה קודם לשחיטה, ונדחה דאמרינן להדיא דהוי נבילה. 2. תני אלו אסורות ולא טריפות, ולא מנה אף עשאה גיסטרא או ניטל הירך כיון דהם מטמאות כבר מחיים. 3. שחט שלא במקום חתך הויא טריפה דחשיב שנפסל ע"י דבר אחר, ודחינן דנחשב כמונח בסל וא"א להוציאה מידי נבילה. 4. למסקנא המשנה באלו טריפות אתיא כר"ע קודם שחזר בו ומשנה לא זזה ממקומה.
ג. ר"ל קאמר שהשוחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשירה, והשמועות בדבריו 1. לרבא דווקא ריאה כיון שתלויה בקנה אבל ניקבו בני מעים טמאה ולרבי זירא טהורה, ומייתי דשמעינן דהדר ביה ר"ז דבעי האם בניקבו בני מעיים בין סימן לסימן הוי כמו שהוציא העובר את ידו דהאיבעיא רק האם מטמא אבל ודאי שאינו נאכל, ודחי דקאמר רק לדבריו דרבא. 2. לר"א בר יעקב בני מעים נאכלים ע"י ישראל כיון שהותרו לו ע"י השחיטה אבל אסור להאכיל לגוי כיון שתלוי במיתה ולדידיה הוי אבר מן החי, ומקשינן דליכא מידי דשריא לישראל ולא לגוי, וכן תניא שאפשר ליטול לרפואה כזית בשר מבית השחיטה ולהאכילו לאחר יציאת נפשה בין לישראל ובין לגוי.
שאלות לחזרה ושינון
דף לב
א. דיני השוחט ששהה באמצע (4)
ב. המח' בטומאת נבילה וטריפה ויישוב הקושיא מאלו טריפות (4)
ג. השמועות בשוחט קנה וניקבה הריאה (2)