פרשת שבוע

תצווה: קמפיין המצ'ינג היהודי עוד מהמדבר

בשבוע האחרון נתקלנו בשיא של המצ'ינג עם עשרות מיליוני שקלים כתרומה, מתברר כי הרעיון הוא בכלל עתיק יומין עוד מהמדבר. כיצד עורכים גם מצ'ינג נפשי מתאים (פרשת שבוע)

נתן ראקוב | כיכר השבת |
(צילום: שאטרסטוק)

בשבוע האחרון נתקלנו בשיא של המצ'ינג שנכנס לתוכינו שנה האחרונה. זה התחיל כמצינג של כמה מאות אלפי שקלים טיפס למיליונים והשבוע הוא צלח את שיא הגיוס של קרוב ל-47,000,000 ש"ח! ואחד הדברים המרתקים בקמפיינים האלו, זה החברים שהקשר איתם מחודש ולו ליום אחד, כאלו שנזכרים בך לאחר 15 שנה שלא דיברתם.

בחלק מהמצ'ינגים אנחנו נוטים לתרום בערך, בחלק להתעלם ובחלק לתרום בכיף ובשמחה. תהיתי מהיכן מגיע ההבדל ושוב ראיתי זאת השבוע וזה די ברור. מקום שאנחנו מכירים דרכינו או דרך חבר וקרוב סביר להניח שנתרום, ואילו מקום שאנחנו לא יודעים בדיוק או שאנחנו ממש לא מכירים, סביר להניח שלא נשתתף או נשתתף קצת.

אז היכן באמת טמון המקום של לתת מרצון? אז ככה. א. יש את כוחה של פרסום וככל שהפרסום חזק יותר כך התוצאות אפקטיביות יותר. ב. ככל שאנחנו מחוברים למטרה יותר כך נתרום יותר. ג. ככל שאנחנו קשורים יותר למקום כך נרצה לתת יותר.

כלומר יש את שלב החשיפה – הפרסום. שלב ההזדהות – המטרה ושלב החיבור – הקשר שלנו עם המקום. עד כאן שלב ייעוץ מצ'ינג.

למעשה המצ'ינג הוא עתיק יומין עוד מימי עם ישראל במדבר.

בפרשת תרומה נשים לב למשהו מעניין. התורה כותבת ויקחו לי תרומה ולא ויתנו לי תרומה ובאותה לשון גם משתמשת בפרשתינו פרשת תצווה ויקחו אליך שמן זית זך, כששוב הלשון הייתה האמורה להיות ויתנו/ויביאו אליך שמן זית זך, ומהי לשון לקיחה האמורה כאן בשני המקומות?

כשאמרו חז"ל רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חברו, ירדו חז"ל לעומק דעתו של אדם, שהוא רוצה את מה שהוא עבד עליו, ואילו משהו שהוא מקבל בלי עבודה הרבה פחות חשוב בעיניו.

הסטטיסטיקות בעולם מראות שאנשים שהשקיעו וסיכנו את הכסף שלהם ועל ידי כך התעשרו, מנצלים את הכסף שלהם בצורה מיטבית ומחושבת, מאשר מי שזכה בכסף ללא השקעה שהכסף נעלם באותה מהירות בה היא הגיעה.

התורה אומרת לבני ישראל ולאדם, אתה רוצה להעריך את המתנה של שכינה שרויה למטה? תתן מעצמך כשעל ידי הנתינה אתה לוקח את החלק הפנימי שלך ומחבר אותו. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכו, בלב כל אחד ואחד.

מזכיר גם את מאמרו של הרב דסלר נתינה מולידה אהבה!

ומזה למדתי, שיותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית. כלומר, נכון שהבעל הבית נתן לעני כסף, אבל בזה שהעני לקח ממנו הוא נתן לבעל הבית את המצ'ינג הנפשי, הוא גרם לאותו נותן להיות אדם טוב יותר ומזה להשלים את עצמו.

וכמו שבמצ'ינג הכספי יש בו שלבים למיקסום היכולת, כך גם במצ'ינג נפשי יש לנו שלבים למיקסום היכולות. המקום הראשון שאדם בוחר לתרום מעצמו, זה מקום מפורסם ומוכר. זה נותן תחושת שייכות ונותן המון גאווה, שזה חלק חשוב בנתינה ובשימור הנתינה לאורך זמן.

שלב נוסף ועמוק יותר הוא שלב ההזדהות - מטרת הנתינה. אדם שנפשו נמשכת לעזור לאנשים חיים וילך לעזור לאנשים מתים, סביר להניח שיאבד את זה מהר מאד, כי הוא פשוט לא מתאים לשם. אבל אם ילך לעזור להחיות אנשים חולים, הוא יימשך, יישאר ויקבל המון סיפוק.

השלב השלישי הוא שלב החיבור. אינו דומה אדם מבחוץ שמגיע להתנדב בארגון כלשהו, לבין אדם שנעזר באותו ארגון ובעוד שאדם חיצוני יתן את כולו למקום ויתרום הרבה, אך מי שבא מבפנים יתן את נפשו ואת דמו לעזור לאחרים.

ואיך שלא יהיה, בכל השלבים האלו הכל יחזור אלינו לתוכנו. אך ככל שהנתינה תהיה בקשר חזק יותר כך גם ההחזרה תהיה עמוקה יותר ותשפיע עלינו חזק יותר.

ישבתי השבוע בפגישה עם קרן פילנטרופית גדולה מאד ודנו לגבי הגברת התנדבות ונתינה בפרוייקט מעניין, וזה לאחר דיונים ארוכים ואין סופיים להם שותפים אנשים מכל קצוות הקשת הישראלית, כשהנתון הידוע צף ועולה שוב ושוב על אחוזי הנתינה בציבור היהודי בכלל ובציבור החרדי בפרט.

מהיכן כל זה הגיע ולמה שמנו מפורסם כל כך בערבות ההדדית שמהדדת גם בכל העולם? כי אני גדלתי ככה ואבא שלי העביר לי וסבא שלו לו, וזה נכנס והושתת ואנחנו מעבירים את זה הלאה. ככל שאנחנו מתעסקים בזה יותר, אנחנו יותר שם, יותר שמים לב אל עצמינו, יותר שמים לב אל האחר, יותר שמים לב אל הכלל וחוזר חלילה.

סביר להניח, שאחד מאתגרי החינוך הקשים ביותר שיש לנו בדור הדיגיטלי והמנותק הזה הוא, ליצור המשך ורצף לסימן ישראלי מובהק זה כמאמר חכמים סימני ישראל... גומלי חסדים, לחבר לב אל לב, לנתק את הניתוק, להתחבר לחבר ולחזור לעצמינו.

שבת שלום.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר