אאא

דף פז

*הכיסוי. *איזה דם מכסה. *מראה אדמומית.

א.  דיני כסוי הדם ומ"ט 1. מלשון חיה וכן עוף משמע אפילו שחט מאה מכסה רק לאחר מכן. 2. מלשון או מדייק ר"י שאם שחט חיה ועוף יכסה קודם את דם החיה ולרבנן מיבעי לחלק ור"י יליף לחלק מדמו. ולכו"ע מברך על השחיטה רק ברכה אחת, דכיסוי הדם אינו הפסק משום שיכול בבת אחת לשחוט ולכסות. 3. נאמר ושפך וכיסה, וילפינן שהשוחט חייב לכסות. 4. ילפינן נמי שיכסה ביד ולא ברגל משום בזיון. 5. הכסוי שייך לשוחט ומי שקדם וכיסה לשלם לשוחט עשרה זהובים ומוכחינן דזהו שכר ברכה מזה שרבי אמר שברהמ"ז שוה ארבעים זהובים.

ב.   איזה דם יש לכסות 1. אדם ששחט ולא כיסה וראהו אחר חייב לכסות, שנאמר ואומר לבני ישראל. 2. כסהו ונתגלה פטור מלכסות, דכתיב מיעוטא וכסהו. 3. כסהו הרוח אם חזר ונתגלה חייב לכסות דאין דיחוי אצל מצוות ואם לא נתגלה פטור מלכסות, ובנבלע בקרקע ורישומו ניכר חייב לכסות. 4. דם שנתערב במים, אם יש בו מראית דם חייב בכיסוי ואפילו נפל הדם לתוך מים משום דאין דיחוי, ואם נתערב ביין או בדם בהמה רואין כאילו הוא מים ולר"י אין דם מבטל דם. 5. נאמר דמו ופליגי לענין דם שניתז ושעל הסכין, לרבנן חייב לכסות דסברי שיש לכסות את כל דמו, לר"י סגי אם כיסה חלק מהדם דקסבר דמי ואפילו מקצת דמו, ולרשב"ג יש לכסות רק את דם הנפש דקסבר דמו המיוחד.

ג.    דיני דם שנשאר בו מראה אדמומית 1. מכפרין. 2. חייבים בכיסוי, כדאמרינן במשנה. 3. מכשירין, והקמ"ל שנתערב במים שלא החשיבם והיינו שנפלו מאליהם מי גשמים לתוך הדם, או איירי במים שסביבות דם שקרש. 4. עונש כרת על אכילתו אם יש בו כזית. 5. מטמאין באהל אם יש בו רביעית, ומייתי דכל משקה המת טהורין חוץ מדמו וכן משקה טבול יום אינו מטמא. אבל משקה שרץ וזב הוו ראשון לטומאה מלבד מעיינות הזב שהם אב הטומאה, וגזרינן במשקה הזב ולא במשקה המת כיון דבדילי מיניה.

 

שאלות לחזרה ושינון

דף פז

א.  דיני כיסוי הדם ומ"ט (5)

ב.   איזה דם יש לכסות (5)

ג.    דיני דם שנשאר בו מראה אדמומית (5)

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

דף פח

*הכשר והפסול לכסוי. *אגדת אברהם אבינו.

א.  הדברים הכשרים והפסולים לכיסוי ומנין 1. וכסהו בעפר, למעט אבנים וכפיית כלי. 2. וכסהו, לרבות מיני עפר שמגדל צמחים והם: זבל הדק, חול הדק, שחיקת אבנים, שחיקת חרסית, נעורת פשתן דקה, נסורת חרשים דקה, סיד חרסית לבנה ומגופה שכתשן, ואין לומר דדווקא עפר מכלל ופרט כיון דהוי כלל הצריך לפרט. 3. בעפר למעט מה שאינו מין עפר: זבל הגס, חול הגס, שחיקת מתכות, לבנה ומגופה שלא כתשן, קמח סובין ומורסן. 4. לרשב"ג מכסין רק בדבר שזורעין בו ומצמיח, למעט ארץ מליחה, ולכן במדבר מכסין בשחיקת זהב שנקרא עפר בפסוק עפרות זהב. 5. אפר לב"ה מכסין שנאמר מעפר שריפת החטאת, ולב"ש אין מכסין דלא איקרי עפר סתמא. 6. הוסיפו דמכסין אף: בשחור, כחול, ניקורי הריחיים וי"א אף זרניך. 7. מכסין בעפר עיר הנדחת דא"צ לשרפו כיון דמחוסר תלישה, ולרבא אף בעפר שריפתה דמצוות לאו להנות נתנו, ואין להקשות מלולב של אשירה דהתם בעי שיעורא וכתותי מכתת שיעוריה.

ב.   אגדת אברהם אבינו 1. בשכר שאמר ואנכי עפר ועפר זכו בניו לאפר פרה ולעפר סוטה, ולא נמנה עפר כסוי הדם כיון דהוי רק הכשר מצוה וליכא הנאה דאינו נצרך להתיר. 2. בשכר שאמר מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לרצועה של תפילין ולהנאת ויראו ממך ולחוט תכלת והנאתו שדומה לים, רקיע, אבן ספיר, וכסא הכבוד. 3. קשה גזל הנאכל שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים להחזירו, שנאמר רק אשר אכלו הנערים. 4. לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם, שה' נותן גדולה וישראל ממעטים עצמם, שאברהם אמר ואנכי עפר ואפר, משה ואהרן ונחנו מה, דוד ואנכי תולעת. ועכו"ם מתגאים, נמרוד בנה מגדל בבל, פרעה אמר מי ה', סנחריב מי בכל אלהי הארצות, נבוכדנצר אמר אעלה על במתי עד, חירם אמר מושב אלהים ישבתי. 5. באברהם נאמר ואנכי עפר ואפר ובמשה ואהרן נאמר ונחנו מה דגדול טפי. 6. תולה ארץ על בלימה ילפינן שהעולם עומד על: משה אהרן שנאמר ונחנו מה, בולם פיו בשעת מריבה ואמרינן דזו אומנותו של אדם בעוה"ז, או על המשים עצמו כמי שאינו.

 

שאלות לחזרה ושינון

דף פח

א.  הדברים הכשרים והפסולים לכסוי ומ"ט (7)

ב.    אגדת אברהם אבינו (6)

 

לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com