אאא

אלעד טרי: "פעם היא הייתה אצלי כל הזמן, בכיס, בלי מאמץ, ידעתי שאנחנו זה לנצח.

היו ימים שהייתי מבקש מהבוס רק שיתן לי לסיים איתה עוד שיר אחד ואז שיעשה איתי מה שהוא רוצה...

הייתי חוזר בדילוגים בלילה כמו ילד מתלהב

הייתי קם אל המחברת רק כדי לקשקש עוד רעיון ששמעתי עמוק בפנים

ואז נתקעתי

התחלתי להאמין להם, לחשוב שאולי צריך להיות כמו כולם, שזה מוזר להיות מוזר.

וככה, עם כל צעד, שיר, לימוד גיליתי שאני לא מוצא אותי שם

שאני מתרחק

הגעתי רחוק מאד

ממני

עד עכשיו

עכשיו חדש".