אאא

מסע קסום חווה האדם עם עצמו ונפשו, מסע שנע בין מצבי רוח שונים, מסע שחוצה מידות והנהגות, מסע שבו האדם מפתיע את עצמו, המסע הזה יכול להיות מסע מועיל ועלול  להיות מסע שבר, הכל תלוי בהתייחסות האדם על עצמו אל קבלת עצמו ואל היכולת שלו להסתכל על עצמו באובייקטיביות

חלק חשוב במסע האישי אל תוככי עצמו זה לדעת לתת ביטוי לרגשותיו ומחשבותיו, לדעת להביאם לידי ביטוי, לדעת לשאול עליהם, לדעת לברר, לחקור, לאמת, לעיין, לא להשאיר את המחשבות ואת הערעורים בתוככי הלב ובמרתפי הנפש, שמא יגרמו לקריסת מערכות הנפש.

צעירים רבים גדלים בחממות החינוך פרי היוצר של מוסדות הציבור החרדי, מוסדות מפוארים, באר חפרוה שרים, המנותבים על ידי גדולי ישראל ומחנכים בהם לתורה ויראה. בתוככי אותם חממות ישנם גידולים המצריכים יחס עודף, יחס מיוחד, יחס שיאפשר להם להישאר בחממה ולא לפרוץ אל מחוץ לה.

יחס זה איננו צריך השקעה מרובה או תואר מוכר במשרד החינוך. יחס זה הוא התחושה הניתנת לנער ומאפשרת לו לדעת שיש מקום לשאלותיו, לחששותיו, ללבטיו, לתסכוליו, וכן גם לשאלות קשות בנושאי אמונה ודת ודעת. האימרה: "פה לא שואלים כאלו שאלות" חייבת להיגנז מהעולם במרתפי האינקוויזיציה, נער שחש מצוקה (בכל תחום) ואיננו יכול לשוחח עליה אלו הם ייסורים גדולים ועינויי נפש קשים שאין מקומם בעולם של דרכיה דרכי נועם.

במדינת ישראל ציינו בשבועות האחרונים את יום השואה. מסכים אני שאיש אינו יכול לקבוע לי האיך אני אנציח את זכר הקדושים ובוודאי לא בדרכם של הגויים. יש לי את הזכות להחליט על פי אמונתי והשקפתי, מהי הדרך הנכונה לכבד להנציח ולרומם את עצמי ואת נשמות הקדושים.

מעבר לנושא העמידה בצפירה או לא, יום השואה הוא יום שמעורר מחשבות רבות, הוא יום שניתן לבסס את האמונה ואת חוזקות הגלות והגאולה, הוא יום שניתן להתעמק שבתוך ההסתרה נמצא ה' בגילוי עצום. הוא יום שניתן להציף בו שאלות קושיות ותחושות, גם אם אין ברצוננו לקבל את היום בו החליטו השלטונות על יום שכזה, חובה עלינו כציבור חרדי שנכחד בכמות ואיכות בשואה, לתת לפחות יום אחד קבוע בשנה שבכל מקום ידברו, ילמדו, יחשבו, ינציחו, את נושא קדוש זה, (יש מספיק תקופות בין הזמנים שניתן לקצר אחד מהם ביום אחד לצורך זה!) עצם הצפת הנושא מביא את הצעירים להצפת רגשותיהם ודיבור על תחושותיהם ובעיקר חיזוק אמונתם.

בני ישיבות רבים כבר אינם מודעים לנתוני בסיס בשואה, ושמות קהילות, ערים, גדולי עולם, ועוד שנכחדו בשואה, אינני מתיימר שילמדו שיעורי היסטוריה או קורסי חשיפה לעולמם של הפרטיזנים, אני כן רוצה שכל בחור הלומד בהיכלי הישיבות הקדושות יידע לענות באיזה שנים היו השואה, מי נהרג שם, דיונים הלכתיים שהיו שם, וגם תשובות אמוניות לשאלות של איפה מי וכמה, זה הבסיס לאי הכחדת זיכרון אירוע שעל בסיסו אנו פה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

דבר ברור הוא שלא כל אחד יידע להשיב על שאלות של בני הנוער, לא כל איש צוות בעצמו יודע את היסטוריית הדברים, ניתן לייחד לשם כך קבוצות בכל ציבור שיוכשרו לעניין זה בניתובם של גדולי ישראל ע"פ המסורת הטהורה, אין סתירה.

בפרשת השבוע כאשר התורה מצווה על פרשת שמיטה, בסיומה נותנת התורה ביטוי לתחושת החקלאי המפוחד לאחר הציווי על מצוות  השמיטה: "וְכִ֣י תֹאמְר֔וּ מַה־נֹּאכַ֖ל בַּשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֑ת הֵ֚ן לֹ֣א נִזְרָ֔ע וְלֹ֥א נֶאֱסֹ֖ף אֶת־תְּבוּאָתֵֽנוּ:"  החקלאי מפחד! מה נאכל?? הרי הקו ייצור שלו נסגר להשנה ובבית יש משפחה! מהנאכל?? דומני שיש ציבורים שהיו צועקים על אדם כזה שייגעץ... התורה אומרת אז תעשה מה זה החששות האלו? אבל התורה נותנת מקום לתחושות, לשאלות, לחששות, ומעודדת אותנו גם לחשוב כך,

ואדרבא התורה גם מבטיחה פתרון ניסי לאותו אדם החושב: "וְצִוִּ֤יתִי אֶת־בִּרְכָתִי֙ לָכֶ֔ם בַּשָּׁנָ֖ה הַשִּׁשִּׁ֑ית וְעָשָׂת֙ אֶת־הַתְּבוּאָ֔ה לִשְׁלֹ֖שׁ הַשָּׁנִֽים:" זה לא איסור לשאול גם שאלות קשות המערערות על עצם המצווה, זה בסדר זה טבעי וניצרך וכנראה גם מבורך.

צעירים רבים מתוסכלים מסיבות שונות מקיום תורה ומצוות, סיבות שגורמות להם ליאוש ותיסכול יאוש זה הופך לכיסוי ותרוץ בסל התירוצים האישי שלהם ומביא אותם לעזיבת הדרך המסורה דרך האמת, לו נדע לתת להם את היכולת ואת המיקרפון לפה לשאול את השאלות בעת שקשה להם, לשוחח על התחושות בעת שמציפים אותם, לא רק שנמנע מהם את ההתדרדרות בעתיד, אלא גם נביא את הברכה כדברי הכתוב.

 

הכותב הינו ראש בית המדרש ברקאי חיספין