דף לו
*הנאמנים להתיר. *מכירת איסורים.
א. נאמנות על מומי בכור ומ''ט 1. בכור בבית כהן, לר''י בן קפוסאי מעידין שנים מן השוק ואפילו כהנים, לרשב''ג אפילו בנו ובתו, ולרבי יוסי בני ביתו פסולים, ולר''מ דלעיל אפילו כהן מהשוק פסול. 2. ספק בכור אצל ישראל, לר''י בן קפוסאי צריך שנים מן השוק, ולר''נ הבעלים דישראלים לא נחשדו, וכן בספק מעשר. 3. בעלים כהן נמצא בחוץ והבכור נכנס לבית שלם ויוצא חבול, הנמצא בבית מעיד עליו וזהו בני הבית או הרועה, ואשתו כגופו לכן לא נאמנת. 4. פליגי האם עד מפי עד נאמן רק לעדות אשה, או גם לעדות בכור שהאשה כשירה לה. 5. אדם שאמר זהו בכור ומומו עמו נאמן דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ובמקום חשדא אמרינן מה לו לשקר, וקמ''ל דלא אמרינן שהיה חייב לומר שזהו בכור. 6. רבי צדוק שהיה כהן האכיל בכור בסל ונפצע בשפתיו, רבי יהושע התיר כיון דלא גזרו על ת''ח ור''ג אסר. 7. כהן נאמן לומר שהראה לחכם, והטעם משום קדשים בחוץ או משום שלא משקר במלתא דעבידא לאיגלויי, וא''כ ה''ה באומר שישראל נתן לו במומו. 8. ישראל נאמן לומר שנתן לכהן במומו, וקמ''ל אפילו קטן שהגדיל. 9. אין לראות בכור של ישראל בלא שכהן עמו כיון שחשוד על גזילת הכהן, ובמום מובהק רואין דלא נחשד שהרי חזינן שמכבד את החכם. 10. מום מובהק כגון ניסמית עינו, לת''ק נשחט ע''פ שלשה ולרבי יוסי ע''פ מומחה, ואמרינן דה''ה בחו''ל וזהו רק במקום שאין מומחה, ושלשה מפירין נדר במקום שאין חכם.
ב. מכירת איסורים 1. בכור שלא הראהו יחזיר להם את הדמים, ומה שלא אכלו יקבר. 2. וכן הדין בטריפה, ואם מכרו לגוי ישלמו למוכר רק דמי טריפה. 3. וכן בדברים שהנפש קצה בהן לכו''ע, והם נבילות וטריפות שקצים ורמשים. 4. רשב''א פליג בדברים שאין הנפש קצה בהם, וסובר דינכה מן הדמים את מה שאכלו. ואיירי שהפסידוהו: בכור ממקום המום, טבל אפשר לתקנו, ויין נסך ע''י תערובת דמותר בהנאה כרשב''ג.
הדרן עלך פרק חמישי דבכורות!
שאלות לחזרה ושינון
א. נאמנות על מומי בכור שנפלו מאליהם, ומ"ט (10)
ב. מכירת איסורים (4)