אאא

מתי מותר לאבד שליטה?
תגידו, הבאתם סוכריות מהבית בשמחת תורה למקרה שהבן שלכם לא יתפוס?

נולדנו עם כנפיים של אהבה, כנפיים של והקב"ה מחכה למשק הכנפיים. ומתי אפשר לעוף? כשעומדים קרוב לתהומות של החיים שלנו. יכולים באותו רגע להתחבר לאותה רוח אלוקים מרחפת, מתוך כל התוהו ובוהו של החיים. אבל אנחנו תקועים ב"אזורי נוחות" מונעים מתוך פחד. לא מצליחים לתת אמון בקב"ה.

הוא שם אותנו בדיוק במקום הזה, סיטואציה הזו, היא עבורנו הצהר של התיבה.. המבול הזה, הפחדים החוסר אונים ששולח אותי לשליטה מדומה .אנחנו לא מצליחים לממש את הפוטנציאל משום שאנו פועלים בכיוון השגוי.

יש לנו כיוון של שליטה עצמית מדומה, במשפט יפה זה נקרא "כוחי ועוצם ידי". אנחנו מנסים להצליח לבד. נסתדר. כשאני לא אסתדר אני אסביר לך איך לעזור לי אבא. במקום שנודה בחולשה. החוזק הכי גדול שלנו, מתבטא ביכולת שלנו לזהות , ולהכיר בזה שאנחנו חסרי אונים, ולהתחבר לבורא עולם.

ההתנהגות שלנו משקפת את מה שאנחנו חווים בתהליך הנפשי שלנו . כמו שילד קטן אומר אם את אוהבת אותי תני לי בדיוק מה שאני רוצה. אז אבא אם אתה אוהב אותי תן לי כל מה שאני רוצה.

אנו מסכמים להודות בחולשה, מוכנים לשחרר שליטה מדומה. לספר לקב"ה על הפחדים שלנו, להיכנס לתיבה, להתפלל קודם כל על עצמנו , שנזכה לגדול בלתת אמון בבורא עולם .ופשוט להיות, לנשום, לקבל באמונה את המעברים של החיים, פשוט לחיות.