אאא

כולנו מכירים את השיר "אשת חיל מי ימצא". השיר נכתב בספר משלי ע"י שלמה המלך. אבל במדרש מסופר שכבר אברהם ספד לשרה ("ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה") במילים "אשת חיל..."

יודעים אנו את דברי חז"ל "אשה היא עקרת (עיקר) הבית" האשה היא היסוד שעליו הבית בנוי ומושתת. בכל אשה ואמא יהודייה הדברים נכונים, וזה מקבל משנה תוקף וחשיבות בשרה אמנו "עקרת הבית" שעליו הושתת העם היהודי.

להבין במקצת עד כמה שרה עיקרית עבורנו - העם היהודי - די אם נזכיר ונזכור שאברהם הוא אבא גם של ישמעאל והוא התפלל עליו ואהב אותו כבנו. שרה היא זו שחידדה את הפער בין ישמעאל בן השפחה הגר לבין יצחק בן הגבירה.

משמעות הדברים לגבינו האם אנו שווי ערך לכל הישמעאלים שסביבנו או שאנו מרוממים מהם ("ורוממתנו מכל הלשונות").

אך יש בזה משמעות עמוקה יותר בהתייחס לתכלית ומטרת האדם עלי אדמות.

ה' הציב את אדם הראשון בגן עדן "לעובדה ולשמרה" לאדם יש משמעות בהיותו על כדור הארץ. התכלית היא להמשיך אור וקדושה, ולשמור מהטומאה למלא את חלל העולם.

החל מראשית הבריאה היו אור וחושך משמשים בעירבוביא. "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים".

מיהי אותה רוח מרחפת? חז"ל אומרים במדרש זו רוחו של מלך המשיח. בכתבי האריז"ל מבואר ש"מרחפת" זה אותיות רפ"ח מ"ת שזה סוד עבודת הבירורים. מהי אותה עבעדת בירורים? ישנם 288 (רפ"ח) ניצוצות שנפלו (מתו) מעולמות הקדושה לעולמות הטומאה, הניצוצות האלו מפוזרים בעולם שסביבנו בתוך האוכל והשתיה המוזיקה והספורט האופנה והבידור וכל שאר עניני עולם הזה, ועלינו לבררם ולהעלותם לקדושה. או אז יבוא משיח.

לתוספת הסברה: אוכל ושתיה, ישנם מאכלים מותרים באכילה וישנם מאכלים אסורים באכילה. התורה מצוה אותנו "להבדיל בין הטמא ובין הטהור בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל" אנו בעבודתינו בשחיטה כשירה ובאכילה לשם שמים לוקחים ניצוצות שנפלו בתוך החיה והבהמה הכשרה ומעלים אותם לקדושה.

וכך בעולם הבידור ישנם בדיחות שעדיף וראוי שלא לשמוע אותם כמו בדיחות גסות או בדיחות על חשבון הזולת... לאידך יש בדיחות חיוביות כמו ליצנות מעבודה זרה. בדיחות. סתמיות גם יכולות לשרת את המרצה כדי לעורר קהל רדום. וכן הלאה. יהודי שלא מרגיש טוב והולך לחדר כושר הוא מעלה ניצוצות מעולם הספורט כי הרי כאשר היהודי יהיה בריא ויוכל ללכת לשיעור תורה תפלה ובכך עולה לקדושה הניצוץ הקדוש שנפל בעולם הספורט שברובו הוא תרבות יון הגופנית.

אדם הראשון היה אדם ענק - ענק גם במובן הפיזי כפי שחז"ל מספרים שקומתו הגיעה עד לשמים וגם ובעיקר ענק רוחני, אדם הראשון היה יציר כפיו של הקב"ה וגופו הגשמי היה זורח ומאיר אפילו העקב של אדם הראשון היה מכהה (מחליש) את אור השמש מרוב בהירותו. ובהיותו ענק שכזה יכל אדם הראשון לתקן את כל הניצוצות האלו ביום שישי של בריאת העולם.

אבל הנחש, אבי אבות הטומאה ומקור המות התככים והרוע שבעולם, התערבב בגן עדן והכשיל את חוה. ולמה נקרא שמה חוה? התורה מציינת "כי היא היתה אם כל חי". אך לפי זה היה צריך לקרוא לה "חיה"? במדרש (פרקי דרבי אליעזר) מובא שהנחש בא על חוה והטיל בה זוהמא וממנו נולד קין. ולכן קראו לה "חוה" כי בארמית שמו של הנחש "חיוויא". צאצאיו של קין (בן הנחש וחוה) התערבבו עם צאצאי שת (בן אדם וחוה) ומהם הגיע כל העולם שלאחר המבול (ליתר דיוק: נח הוא דור עשירי לאדם הראשון דרך שת. נעמה אשתו של נח היא דור שמיני לאדם הראשון דרך קין).

כיון שכל צאצאי נח מעורב בהם מזרע הנחש יש לנו התמודדויות ותאוות יצריות... זה אחד מההסברים ששרה היתה עקרה שנים רבות עד שעל פי טבע לא היה לה סיכוי להוליד ילדים. עד שהתברר לכל באי עולם שלשרה אמנו אין רחם, אין לה סיכוי להוליד ילדים. הילד שנולד אחרי עקרות שכזו הוא נולד בדרך נס, ה' ברא ויצר רחם חדשה לשרה ובכך יצחק מתנתק באופן יחסי מהנחש, ומעתה הוא מיוחס לשרה ולנס האלוקי, הרחם החדשה שה' ברא לשרה.

ולכן דווקא אז - כאשר שרה כבר הפסיקה לראות אורח כנשים - המלאכים אמרו לשרה "כעת חיה ולשרה בן". בזוהר
נאמר שבאותה עת היא תיקנה את זוהמת הנחש (חיוויא) שהטיל את זוהמתו בחוה ולכן הדגישו המלאכים כעת "חיה" כי כבר תוקן זוהמת החיוויא-חוה.

כשיצחק החל לגדול הבחינה שרה שישמעאל מצחק עם יצחק. כלומר הוא מלמד אותו מעשים מכוערים... הוא מנסה להרוג אותו... כאותו מלאך המות שמגיע אלינו ומשכנע אותנו לעבור עבירות ולאחר מכן הוא עולה ומקטרג ויורד ונוטל (ויונק-ואוכל) את המגיע לו...

מיד אמרה שרה "גרש האמה הזאת ואת בנה" צריך להבדיל ולהפריד בין הטוב והרע. זה סוד עבודת הבירורים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

וכך נאמר בתנחומא בתחילת פרשת חיי שרה "דרשה צמר ופשתים זו שרה שאמרה גרש האמה הזאת ואת בנה". (זה מדברי ההספד של אברהם על שרה במסגרת השיר אשת חיל כפי שהזכרנו).

מפרשי המדרש מבארים כך: קין הביא קרבן לפני ה' מזרע הפשתן. הבל הביא מבכורות צאנו (צמר). דרשה שרה ואמרה: כשם שאסרה התורה לערבב את הצמר (קרבנו של הבל בן אדם הראשון) עם הפשתן (קרבנו של קין בן הנחש) כך עלי להפריד בין ישמעאל בן הגר המצרית... שמיוחס גם הוא לצאצאי הנחש חיוויא חוה וקין... ליצחק שנולד בקדושה לאחר שנות עקרות ולאחר שתוקן זוהמת החיוויא...

בשולי הדברים ראוי לציין:

משיח בגימטריא נחש. כי משמעות הג(א)ולה היא היפוך החושך לאור. לקחת את האל"ף של א-נכי ה' אלקיך לקחת את הקב"ה אלופו של עולם, ולהכניס בתוך הגולה. כאשר האל"ף בתוך הגולה, כאשר מאירים את העולם באור ה' זה הג-א-ולה. רעיון זה עולה גם מתוך הפסוק "רוח אלקים מרחפת על פני המים" שמצד אחד אומרים חז"ל זוהי רוחו של מלך המשיח ומצד שני זה מסמל את הרפ"ח (288) ניצוצות שנפלו לעולם הטמא ומתו. כי רוחו של משיח תרחף על פני המים דווקא לאחר שיושלם בירור הרפ"ח. כמו שבני ישראל היוצאים מארץ מצרים ניצלו את מצרים, הם לקחו את כל הכסף והזהב של מצרים וממנו עשו משכן להקב"ה. כך עלינו לקחת ולנצל את הטכנולוגיה שהעולם מציע לנו לעבודת ה'.

או אז יקומו הרפ"ח לתחיה. ותבוא הגאולה

לכן קבר אברהם את שרה דווקא במערת המכפילה המקום בו קבורים אדם וחוה. כי שרה היא זו שפתחה את הדרך לתיקון חטא הנחש-חיוויא וחוה. ואברהם צעד בעקבותיה כפי שמסופר בהמשך פרשת חיי שרה שאברהם נתן את כל רכושו ליצחק ולבני הפלגשים (בני הגר זו קטורה) נתן מתנות ושילחם מעל פניו