בפרשת השבוע ואתחנן, אנו קוראים את אחד הפסוקים הנודעים שעוסק ביראת שמים: "את ה' אלוקיך תירא".
על פסוק זה דרש האלשיך הקדוש: חז"ל אומרים ששמעון העמסוני היה דורש את כל ה"את"ים שבתורה. כאשר הגיע לפסוק "את ד' אלוקיך תירא", הוא פרש, כי ממי יש "לירא" מבלעדי הקב"ה? ולכן בחר להפסיק לדרוש.
עד שבא רבי עקיבא ולימד: "את ד' אלוקיך תירא", לרבות גם תלמידי חכמים, שגם מהם יש לבני אדם לירא ולכבד. והנה שואל האלשיך, מדוע דווקא רבי עקיבא הוא זה שדרש לרבות תלמידי חכמים?
אלא לתנא רבי עקיבא היו עשרים וארבעה אלף תלמידים, וכולם מתו בין פסח לעצרת משום שלא נהגו כבוד זה לזה. בעת צרה קשה זו התעורר רבי עקיבא ללמד שגם תלמידי חכמים צריכים לירא ולכבד זה את זה, וכדברי חז"ל: שתלמידי חכמים שבבבל עומדים זה בפני זה. ומרבים כבוד ושלום לעולם. רבי עקיבא שחש על בשרו יותר מכל אחד אחר את העונש של מיעוט כבוד של תלמידי חכמים', הוא יכול לדרוש דרשה זו.
ובאותו עניין מספרים כי כאשר מרן הכתב סופר זצוק"ל שהה בשבת בעיר אחת לרגל נישואי בנו, כיבדו אותו לדרוש בפני הציבור. לפני הדרשה שאל את המרא דאתרא על מה יש לעורר את הציבור, ונענה: "על כבוד חכמים".
בדרשה הקריא הכתב סופר את הגמרא בפסחים כב: שמעון העמסוני, היה דורש את כל ה"את"ים שבתורה, וכשהגיע ל"אֶת ד' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" (דברים ו, יג) פרש. תלמידיו שאלו אותו: כל ה"את"ים שדרשת מה תהא עליהם? והוא השיב: כשם שקיבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ודרש "אֶת ד' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" לרבות תלמידי חכמים.
מתעוררת השאלה, מדוע לא חשש רבי עקיבא את מה ששמעון העמסוני חשש? וכמו כן יש לדייק את לשון "עד שבא רבי עקיבא", מהיכן בא? התשובה היא ששמעון העמסוני, שישב במקום כמרא דאתרא, לא יכול היה לדרוש בכבוד עצמו, אך כאשר הגיע רבי עקיבא ממקום אחר, הוא כבר יכול היה לדרוש ולעורר את הציבור על כבוד תלמידי חכמים.
0 תגובות