אאא

ביני לנדאו הוא מזמן לא עוד אמן שולי ששר לעצמו על סלע חשוף בגבעה בשומרון. הוא צבר בשנים האחרונות אוהדים רבים, דתיים וחילונים, שיודעים לצטט כל שורה משיריו ואלו גדשו אמש את הזאפא בירושלים למופע להקה מלא של לנדאו, מתוך סדרת ההופעות לרגל השקת אלבומו החדש והשלישי "מבוע".

המופע נקרא "עד עלות השחר" על שם השורה מהשיר "נקומה נא", שיר רוק בועט במיוחד מהאלבום החדש אותו הקהל שר בהתלהבות אדירה יחד עם לנדאו. השיר נכתב כסוג של התכתבות עם שיר השירים וגם בהשראת מאבקו של יעקב עם שרו של עשיו והמאבק הפנימי שלנו לא להיכנע ליצר הרע ולא לומר נואש. לנדאו הסביר לפני השיר כי המאבק עד עלות השחר של יעקב עם שרו של עשיו, המופיע בפרשת השבוע, הוא היה ככתוב בספרים הקדושים עם מלאך שהיה נראה כמלאך קדוש לגמרי וכאן היה הניסיון של יעקב להמשיך ולהיאבק בו מתוך ידיעה כי מדובר בשרו של עשיו למרות המראה המבלבל.

לנדאו שהחל את דרכו כזמר גבעות אקוסטי, מוצא את עצמו בשנים האחרונות דווקא בעולם הרוק מלא הגיטרות החשמליות. המופע כולו היה בתוך עולמות הרוק, כשלנדאו משלב משיריו משני האלבומים האחרונים ('משכן' ו'מבוע' האלבום הראשון 'מעבר לגבולות' נזנח לחלוטין ובצדק רב).

למרות שהוא יכול להגיע לטונים גבוהים מידי פעם, התקשה לנדאו פעמים רבות לעלות לטון הנדרש והקהל ששר איתו לאורך המופע כולו חיפה על כך בשירה אדירה. לנדאו שמודע לחולשתו כזמר, ניצל אותה בחן רב ופנה לקהל, "אני חייב את העזרה שלכם".

• האם ביני לנדאו מאכזב באלבום החדש שלו? ביקורת אלבום

לנדאו השיק במופע גם את הלהקה החדשה שלו, אחרי שעבד במשך כמה שנים עם עמית יצחק כגיטריסט, דוד ליפשיץ על הבס ומאיר עשור על התופים, הוא גייס את הגיטריסט וה...דוקטור (לסוציולוגיה) מרדכי בן חמו, נגן הבס יאיר אופיר שניגן בעבר גם עם ישי ריבו ואת נגן התופים רפאל חברוני. הנגנים החדשים הצטרפו לצוות הקבוע של לנדאו - הקלידן והמעבד ערן קליין ונגן הסנטור הפרסי - משה שלו, שנגינתו לאורך המופע כולו נתנה צבע מעניין לעיבודי הרוק.

ציפיתי שלנדאו ייתן דגש יותר לשירי האלבום החדש יותר כצפוי מהופעת השקה, אך נראה כי הוא בחר לתת לקהל תמהיל שלם יותר של הלהיטים שלו מבלי לתת דגש דווקא לחומרים החדשים. לנדאו ביצע גם את ניגון שבת קודש, אותו ביצע באלבום 'צמאה 4'. 

לנדאו לא עומד בסטנדרטים הקשוחים של המופעים המוקפדים להפליא שאנו רואים בשנים האחרונות במוזיקה היהודית. הוא "זורם" על הבמה, מדבר (לפעמים יותר מידי) בצורה שנראית לא מתוכננת במיוחד (על רקע "שטיחי" סאונד מעצבנים) ובאופן כללי מתנהל בצורה חופשית יותר. למרות זאת, ניכר היה באופן ברור שאוהדיו אף נהנים מכך ושמחים לשמוע כל צליל ממנו הן בדיבור והן בשירה.

המופע הסתיים לפני עלות השחר, כשביני לנדאו נלהב משירת הקהל הצהיר במהלך המופע כי בשמחה היה נשאר עוד ועוד. החיבור החם של הקהל לשיריו של לנדאו הוא מחזה משמח ומחמם לב, המלמד שכתיבה אמתית ומשובחת מתוך הלב חזקה עליה שלבסוף תגיע אל הקהל ותזכה להכרה הראויה לה כל כך.