אאא

מספרים בדיחה על סבתא שהגיעה לבית כנסת בפרשת וישב וכששמעה שזרקו את יוסף לבור בכתה ללא הרף... שנה אח"כ כשהגיעו שוב לשלב זריקת יוסף לבור הסבתא נשארה אדישה. שאלו אותה: הרי שנה שעברה בכית בשלב זה? ענתה הסבתא: הוא טיפש. הרי שנה שעברה זרקו אותו לבור, למה הוא הלך לשם עוד הפעם? על טיפש לא מרחמים, מגיע לו...

והפעם ברצינות:

יוסף צעיר הבנים (חוץ מבנימין) "בן זקונים" הוא ליעקב, הוא הילד המופלה לטובה (פרוטקציונר בלעז) במשפחה... הוא הרי ראה שהאחים שונאים אותו. מה הוא חשב לעצמו כשהוא סיפר לאחים שלו את חלומותיו??? וכי הוא חשב שיאהבו אותו בשל חלומותיו המלוכניים?

בחלום הראשון ניחא, נניח שהוא לא חשב! הוא חשב שהוא יספר לקטע, הוא לא חשב שיהיו כאלה השלכות גרועות, "ויוסיפו עוד שנוא אותו". אבל כשהוא רואה את ההשלכות של החלום הראשון מה חשב לעצמו כשסיפר להם את החלום השני?
למה הוא עושה את זה עוד הפעם? למה הוא לא לומד לקח?

למען האמת, צריך להבין גם את השבטים הקדושים. ילד קטן חולם חלומות, זה הדבר הכי טבעי בעולם. ומדוע אתם יוצאים מגדריכם בשל כך?

אמנם זה בא בהמשך ל"כתונת פסים" שיעקב קנה ליוסף. אבל מה בכך? תקנו לעצמכם כתונת פסים, ותַּרגִיעוּ. למה לשנוא את יוסף כ"כ בשביל הכתונת הזו?

השאלה מתעצמת לפי רש"י שמפרש שכתונת הפסי"ם היא ר"ת פוטיפר סוחרים ישמעאלים מדינים. כלומר: יעקב נתן לו חתיכת תיק, גלות קשה מנשוא, גלגולים שונים ומשונים... ומה ראו השבטים לשנוא אותו בשל כך?

אלא מבאר הרבי מליובאוויטש:

יעקב ראה את יוסף כממשיך דרכו, יוסף הוא הצינור שמעביר את לפיד האמונה שהאבות התחילו. ולכן יעקב רומם את יוסף מעל אחיו. הכתונת פסים היא בגד רבני מיוחד שלובש הרבי. המשמעות של זה כלפי האחים שהם צריכים להתבטל אל הצדיק וזה היה קשה להם. הם לא הבינו למה צדיקים שכמותם צריכים להתבטל לפני צדיק? וכי לא מספיק להתבטל לה'? (יש הסבר נוסף במפרשים שהשבטים חששו שכמו שאצל אברהם יצא ישמעאל ונשאר יצחק, ואצל יצחק יצא עשו ונשאר יעקב. כך חששו השבטים שגם אצל יעקב יוסף ממשיך בדרכו וכל השאר נפלטים החוצה. חלומות יוסף באו להבהיר שמעלת יוסף היא לא מפקיעה ומוציאה את שאר האחים מהתמונה. כדלהלן).

חלומות יוסף באו כביאור לתמיהותיהם.

החלום הראשון מבאר איך שאנשי שדה (חקלאיים, אנשים פשוטים) צריכים להתבטל לצדיק.

החלום השני מוסיף שגם כוכבי שמים שמש וירח צריכים להתבטל לפני הצדיק.

גם לפירוש רש"י שפסי"ם זה ר"ת, הרי זה מעיד על מעלת יוסף. יעקב נתן ליוסף שכפ"ץ, כתנות פסי"ם, נגד כל הגלגולים השונים שעתיד לעבור (פוטיפר, סוחרים, ישמעאלים, מדינים).

יוסף ידע את תפקידו ומעלתו ואשר על כן הוא היה מנסה לקרב את אחיו. הראשונים שהוא הצליח לקרב היו אלה בני בלהה וזלפה ("והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה"). הסיבה הטבעית לכך היא שהם היו שפלים בעיני עצמם, ומה עוד ששאר השבטים היו מכנים אותם בני השפחות. יוסף הלך וסיפר לאביו את מעללי אחיו כי הוא ידע שתפקידו לחבר את בני ישראל לה'. ובהמשך לזה באו החלומות. יוסף ראה בהם גדר של נבואה עם מסר לאחיו, שעליהם להתבטל לצדיק. ולכן הוא הלך וסיפר את החלומות לאחיו. זה אמנם נראה חסר טאקט, אבל זה מה שה' רוצה ממנו.

בחלום הראשון מתאר ליוסף את העבודה של יהודי בעולם. העולם בכללותו נקרא "שדה". שדה הוא מקום פרוץ, "עשו איש שדה"... בפרשת כי תצא מתארת התורה אונס של נערה מאורסה: "בשדה מצאה, צעקה הנערה המאורסה, ואין מושיע לה". ומה יהודי מחפש בשדה הפרוץ? שיבולים. היהודי אוסף ניצוצות. מְאַלֶם אַלוּמִים. השיבולים גודלות בנפרד. תפקיד היהודי לאחד ולקשור ולאסוף אותם, ולהביא את השיבולים לתוך הבית לעשות מהם "לחם לבב אנוש יסעד". המשמעות של זה היא להביא ולאסוף את כל מה שהעולם החומרי ("שדה") מציע, ולהשתמש בזה לעבודת ה'.

כשהעולם ממציא המצאה בדרך כלל היא נפרדת מה' (כמו השיבולת שכאשר היא גדלה היא נמצאת בשדה הפרוץ). ההמצאה משרתת בדרך כלל את האינטרס הבהמי העֵשָׂוִי (קרי: של עשו). לדוגמא: עבור מה המציאו את הרַדְיוֹ? האם הרדיו הומצא כדי שיגידו בו שיעורי תורה או לדבר 'רכילות' באופן יעיל יותר...?

כמובן לאחר שהעולם החומרי הטכנולוגי המציא את הרדיו מגיע היהודי ומשתמש בו להפצת שיעורי תורה... וכן הלאה בשאר ענייני העולם.

יש מטוס כדי שנוכל לנסוע לצדיק. יש אוטו כדי שנוכל לאסוף טרמפיסטים... ובסגנון חז"ל לא נברא זהב אלא כדי לבנות איתו את המשכן.

וכך מתאר יוסף לאחיו את חלום השיבולים. ובסופו הוא מוסיף עוד פרט חשוב: "והנה קמה אלומתי וגם ניצבה". ישנו צדיק ("יוסף הצדיק") אחד בדור שהאלומה שלו היא קמה וניצבת. צדיק אחד שיכול לאחד רוחניות עם גשמיות במלוא העוצמה. צדיק כזה שלא נרתע משום "שדה" ומשום "עשו איש שדה". ואשר על כן אתם צריכים להתכופף לפני הצדיק. בכך הוא יוכל להעלות אותכם למקום הראוי.

השבטים לא הסכימו עם יוסף. הם ראו בזה עלבון לאישיותם. השבטים היו רועי צאן. המשמעות של זה הייתה שהם עובדים את ה' בתמימות ופשיטות ומנותקים מחומריות העולם. הם ראו את עצמם כאנשים צדיקים שלא מתעסקים בחומר, ומשכך הם לא צריכים להתקשר לצדיק. הם עצמם צדיקים!

למחרת בא יוסף וסיפר להם חלום נוסף. גם שמש ירח וכוכבים, כלומר: אנשים רמי מעלה ככוכבי שמים וצדיקים המאירים כשמש וכירח, גם הם צריכים להתבטל לצדיק ולהשתחוות לפניו.

זה המסר שיוסף ניסה להעביר לאחיו. ובסוף הוא התממש.

בעקבות משבר רעב בינלאומי נאלצו בני יעקב לרדת למצרים ונעמדו לפני יוסף "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו". השאלה המתבקשת היא: האם האדם משתנה עד לבלי הכר? רש"י מתייחס לכך ואומר שיוסף עזב אותם ללא חתימת זקן. ועדיין קצת תמוה... וכי אין שום דמיון? בחסידות מבואר שהם לא הכירו את גדולתו של יוסף. הם לא הצליחו להבין איך יכול להיות גם מושל מצרים עמוק בתוך הקליפות, ובמקביל להיות יוסף הצדיק? כשהם ראו זאת הם התבטלו והשתחוו לפניו. אז הם הבינו את רום ערכו של יוסף.

ומה המסר?

א. לאלם אלומים ולאסוף ניצוצות. לקבץ את מה שהעולם מציע לנו ולהביא אותם למחוזות הקדושה. בזהירות כמובן. לא כל אחד הוא בדרגת יוסף הצדיק... ישנן סכנות ("אשת פוטיפר" וכיוצא) שאורבות אפי' ליוסף הצדיק ועל אחת כמה וכמה לאנשים פשוטים. לכן חשוב להגיע למסר השני.

ב. התקשרות לצדיק. הצדיק יכול לחבר את היהודי לה' ולהדריך אותו ביעודו ב"שדה" עלי אדמות... הצדיק יודע אילו ניסיונות האדם יכול להם, ואיזה ניסיונות חלילה ישביתו אותו.

נקודה נוספת: עצם ההתקשרות לצדיק מוסיפה ונותנת כוח ליהודי להתמודד עם אתגרי העולם הפרוץ. מעניין שגם יוסף בהגיעו לבית פוטיפר ואשת פוטיפר תפסה בבגדו... מה נתן לו כוח לברוח ממנה? אומר רש"י בשם חז"ל (מסכת סוטה לו:) "דמות דיוקנו של אביו נראתה לו". עצם ההתקשרות בצדיק היא הנותנת כוח לעמוד בניסיון הקשה.