אאא

הרב חיים אטיאס – הדרכים להצטרף למנין בעידן הקורונה

וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל

הנה בתקופה זו, עת אסרו על קיבוץ של מעל עשרה אנשים במקום אחד, ופעמים שהגיעו לבית הכנסת 15 איש, וברצונם להצטרף למנין כשאין כולם באותו החדר, היאך יעשו כדי שיעלה לכולם תפילה במנין?

ונבאר דינים אלו:

כל דבר שבקדושה כגון קדיש או קדושה, ברכו, וקריאת התורה, אין אומרים אותם בפחות מעשרה (שו"ע).

וצריך שיהיו כל העשרה עם השליח ציבור במקום אחד.
אבל אם היו חלקם בתוך החדר וחלקם מחוץ לחדר, ואפי' רק אחד מהם חוץ לחדר, אפילו הפתח שביניהם פתוח ואפילו אין דלת בפתח אינם מצטרפים, כיון דחשיב ב' מקומות. וי"א שאם רואים אלו את אלו בכה"ג מצטרפין, ויש מחמירין אף שרואין (כה"ח).

היו כל העשרה במקום אחד, מצטרפין אף שאין רואים אלו את אלו (משנ"ב ואחרונים).

מנין בשדה

עשרה אנשים שרוצים להתפלל בשדה או בכל שטח פתוח ללא מחיצות, צריכים לראות זה את זה ולשמוע את הש"ץ, ושלא יהיה שום דבר טינוף חוצץ ביניהם ורק בכה"ג מצטרפים זה עם זה.
וצריכים לכתחילה גם ליזהר שלא תהיה גדר או רשות אחרת מפסיקה ביניהם, ושלא יהיו רחוקים זה מזה יותר מד' אמות.

מקום פתוח שיש בו כמה מנינים נפרדים באותה שעה (כגון בכותל המערבי), צריך לייחד את עצמו למנין מסוים, ולא יכול להשלים עשירי לשני מנינים יחד (מנח"י, הליכות שלמה).

חדר אחד עם מחיצה

אם היו כל העשרה בחדר אחד אלא שיש באמצע החדר וילון המפריד ביניהם, אם הוילון הוא לשם צניעות - מצטרפים כולם (ודוקא במחיצה ארעית כוילון, אבל קיר גבס וכדו' דינו כמחיצה אף שנועד לצניעות), אבל אם היה הוילון לשם מחיצה אינם מצטרפים.
ואם הוילון או המחיצה לא מגיעים עד לשלשה טפחים סמוך לתקרה יש להקל אפילו בוילון שנעשה לשם מחיצה ולא רק לשם צניעות (הלכה ברורה).

עמידה בפתח בית הכנסת

אם תשעה נמצאים בתוך בית הכנסת ואחד עומד בתוך חלל הפתח של בית הכנסת, אם עומד כנגד המקום שבו נמצאת הדלת כשהיא סגורה הרי הוא כעומד מחוץ לבית הכנסת ואפילו שעתה הדלת פתוחה, וכל שכן אם עומד אחר מקום הדלת כלפי חוץ (וכגון שמקום הדלת כשהיא סגורה הוא בקצה חלל הפתח לצד פנים בית הכנסת) - שדינו כמי שעומד מחוץ לבית הכנסת ולא מצטרף.
אבל אם עומד בחלל הפתח לצד פנים אחר המקום שבו נמצאת הדלת כשהיא סגורה (כגון שמקום הדלת כשהיא סגורה הוא בקצה חלל הפתח לצד חוץ) הרי הוא כעומד בתוך בית הכנסת. ואם אין שם דלת כלל נחשב העומד בתוך חלל הפתח כמי שנמצא מחוץ לבית הכנסת ואינו מצטרף לנמצאים בתוך בית הכנסת.

חצי מנין בפנים וחצי מנין בחוץ

היו מקצתם נמצאים בתוך בית הכנסת ומקצתם מחוץ לבית הכנסת כבר נתבאר שאינם מצטרפים, אולם אם השליח ציבור עומד ביניהם בתוך חלל פתח בית הכנסת - השליח ציבור מצרפם למנין ואפילו אינם רואים אלו את אלו, כל שהעשרה רואים את השליח ציבור (שו"ע).
וכל שכן אם היו תשעה בתוך בית הכנסת או תשעה מחוצה לו והשליח ציבור עומד בתוך חלל הפתח שהשליח ציבור מצטרף עמהם להוציאם ידי חובה (משנ"ב, הלכה ברורה. ודלא כהכה"ח שס"ל שש"ץ לבדו בפתח לא מהני להצטרף).
ואם עומד שם אדם שאינו הש"ץ – אינו מצרפם (משנ"ב).

תפילה מחוץ לביהכנ"ס או בעזרת נשים

אם אחד מהעשרה עומד בחלון שמאחורי בית הכנסת ומראה פניו למתפללים שבתוך בית הכנסת, אפילו החלון גבוה כמה קומות ואפילו אינו רחב ארבע הרי הוא מצטרף עמהם למנין (שו"ע).

ולפי"ז העומד בעזרת הנשים, אף שהוא חדר אחר מבית הכנסת, אם מראה לציבור את פניו דרך החלון – מצטרף, ואם אינו מראה פניו – אינו מצטרף (הליכות שלמה).
אולם יש שפירשו בדברי השו"ע שלא מספיק שמראה פניו בעלמא, אלא צריך להכניס ראשו לתוך חלל בית הכנסת, ורק בכה"ג מצטרף. ולכן העומד בעזרת הנשים לא יצטרף עד שיכניס ראשו לביהכנ"ס (וכ"כ כה"ח ובהלכה ברורה שאין להקיל בראית פניו, אלא ירד לבית הכנסת או שיוציא ראשו לבית הכנסת).
והמשנ"ב כתב שאכן אם מראה פניו יוצא, אולם טוב יותר שאם בנקיל לו לירד לביהכנ"ס שירד, כיון שיש מהאחרונים שחולקים ע"ז (וכ"כ בהליכות שלמה).
ובפסקי תשובות כתב שכל זה רק כשהוא העשירי ורוצים לצרפו למנין, אולם אם יש מנין בלעדיו ודאי שעולה לו לתפילה במנין אף שאינו מראה פניו.

ולשיטות שסגי בלהראות פניו, י"א שאין צריך שכל הציבור יראו פניו, אלא רק מקצת מהם (פסקי תשובות). וי"א שצריך שממש יראו פניו, ולכן מקומות שיש סריגת רשת שלא יכולים הציבור לראות פניו – לא מהני (כה"ח). והמקיל בזה במקום הצורך יש לו על מי לסמוך (פסקי תשובות).
מחיצת זכוכית שקופה, יש מתירים, ויש אוסרים (כה"ח). וזכוכית אטומה שאין הציבור רואה אותו, אף שהוא רואה – לכו"ע לא מועיל (פסקי תשובות).

ובכל האמור אין הבדל אם עזרת הנשים היא באותו מפלס עם בית הכנסת, או מעליה (הליכות שלמה).

אמירת אמן כשאין מצטרף למנין

גם כשלא מצטרפים למנין (כגון שעומדים מבחוץ) ויש עשרה בפנים שאומרים קדיש, יכול העומד בחוץ לענות קדיש וקדושה עמהם (שו"ע). ויש שפירשו בדבריו 'יכול' אבל אינו חייב (הליכות שלמה9, ובשם החזו"א אמרו שכיון שיכול צריך לענות.

ולכן לענין דינא נראה, שכדי להצטרף למנין ובאותה עת גם לעמוד בתקנות הבריאות, יש כמה דרכים:

  • להתפלל במקום פתוח כשרואים זה  את זה.
  • חדר עם מחיצה שאינה מגיעה  ג' טפחים סמוך לתקרה, או מחיצה ארעית.
  • חלק מהציבור יעמדו בתוך היכל בית הכנסת, וחלקם בחוץ, והחזן יעמוד בפתח ויצרפם.
  • עמידת חלק מהציבור בעזרת נשים בתנאים המועילים שפורטו לעיל
  • להערות והארות ניתן לפנות כאן

הרב חננאל סהר - "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל"

הנה בימים אלו אשר החל הנגף ר"ל, ובכלל ציווי התורה 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', להאזין להוראות מומחי הבריאות, והוראתם הרי היא מחייבת כהלכה לכל דבר, ואף יותר, דחמירא סכנת מאיסורא!

אחת ההוראות העיקריות הינה, בדבר התכנסות אנשים אשר מגבירה את הסיכוי, בחשיפה ובהדבקות בנגיף, ושוב ושוב עולה השאלה בדבר קיום תפילה במנין.

ראש לכל יש לזכור, דמי אשר צוה על תפילה בכלל ובמנין בפרט, הוא אשר צוה להמנע בשעת הסכנה (בהתאם להוראות הרפואה כמובן), והנותן שכר על הדרישה הוא יתן שכר על הפרישה, ואותה שמחה המתעוררת בקיום מצוות התפילה במנין, יש לעוררה גם בשעת קיום מצוות ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

[וזאת מבלי לגרוע כהוא זה על חובת ההתעוררות בשעה קשה כזו וכמובן. ועיין רמב״ם הלכות תעניות פרק א הלכה א-ד].

ולאחר הקדמה נצרכת זו ניתן לעבור לעצם העניין - ״מנין״

״וְכֵן אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: מִנַּיִן שֶׁאֵין הַיָּחִיד אוֹמֵר ״קְדוּשָּׁה״ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כׇּל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה לֹא יְהֵא פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה. מַאי מַשְׁמַע? דְּתָנֵי רַבְנַאי אֲחוּהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: אָתְיָא ״תּוֹךְ״ ״תּוֹךְ״. כְּתִיב הָכָא: ״וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וּכְתִיב הָתָם: ״הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת״, מָה לְהַלָּן עֲשָׂרָה. אַף כָּאן עֲשָׂרָה״. (ברכות כ״א: וכן במגילה כג:)

וכמו כן במשנה באבות (פ״ג משנה ו׳) לגבי תלמוד תורה: ״רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר, עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב) אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל.״

נמצא שבשני המקומות, עיקר הלימוד הינו מהמילה ״עדה״ דמצינו במרגלים שעשרה נקראו עדה.

אך זאת יש להתבונן מדוע באמת דווקא עשרה נקראו בשם זה, ומה עניינה ומשמעותה של ׳עדה׳?!

ומצינו ביאור נפלא בדברי אדוננו המהר״ל בביאורו לאבות (שם): ״והשם יתברך שהוא השלם, אין שכינתו עם הדבר החסר ומפני כך אין השכינה שורה בפחות מעשרה, ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה. וזהו שהביא ראיה מן אלקים נצב בעדת אל, כלומר שתמצא שהשם הוא נמצא עם העדה, ועדה היא עשרה כי שם עדה בא על הכלל ואין הוספה על הכלל כי אף אם אתה מוסיף על הכלל אינו יוצא מן הכלל הראשון. ודבר זה נמצא במספר עשרה כי אחר שנים יש להוסיף עליהם למנות שלשה ארבע וכן עד עשרה, אבל בעשרה יש משפט הכלל שאין כאן תוספות וכאשר אתה מוסיף עליו במספר צריך למנות אחד עשר שנים עשר ואין זה תוספות כיון שאתה חוזר למנות אחד ולפיכך אין עדה פחותה מעשרה״.

נמצינו למידים שעשר הם בכלל ׳כלל׳, ואין שייך תוספת על הכלל, כי כל תוספת הינה בכלל ׳הכלל׳ . וזהו כמספר עשר אשר כל תוספת עליו הינה בכלל.

וזו היא משמעותה של ׳עדה׳ שכל מה שתוסיף עליה ואליה עודנה בכלל עדה.

וזה הוא מהותו של השלם שאין עליו תוספת, דכל תוספת הרי היא בכלל השלם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

והקב״ה שהינו שלם שורה במקום שלם. ומטעם זה ממש אין קשה לישראל כמחלוקת, שהיא מרחיקה השכינה, ואין עז וברכה לישראל כשלום, אשר הוא גורם קירוב והשראת השכינה.

וכמו שדרשו חז״ל: ״רַבִּי אוֹמֵר גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, אָמַר הַמָּקוֹם כִּבְיָכוֹל אֵינִי יָכוֹל לִשְׁלֹט בָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁשָּׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד, יז): חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ, אֲבָל מִשֶּׁנֶּחְלְקוּ מַה הוּא אוֹמֵר (הושע י, ב): חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ. הָא לָמַדְתָּ גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם וּשְׂנוּאָה הַמַּחְלֹקֶת. (בראשית רבה לח ו׳. ובמקומות רבים)

וכמאמרו הנאדר של הראי״ה קוק זצ״ל: ״אם נחרבנו ונחרב העולם עמנו בשנאת חינם, נבנה ויבנה העולם עמנו באהבת חינם״.

וצא וראה במה בחרו חז״ל לסיים את ששת סדרי המשנה(סוף מסכת עוקצין) ״לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום שנאמר ה׳ עז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום״.

מי יתן ונזכה.

  • להערות והארות ניתן לפנות כאן