בפרשת השבוע – קרח, נאמר בגמרא (בבא בתרא עד ע"ב) על בני קרח: "כל תלתין יומי מהדר להו גיהנום להכא, ואמרי הכי: 'משה ותורתו אמת והן בדאין' – כבשר בקלחת".
סיפר הרה"ח ר' דוד שוואגיר זצ"ל (משב"ק אצל הרה"ק מהר"י מהוסיאטין זצ"ל), שראה באחד מספרי החיד"א זצ"ל מעשה בימי האר"י הק', שפעם אחת העז מישהו להתלוצץ ממנו בפניו. האר"י שתק. שאלוהו תלמידיו: מדוע אינו מגיב ומענישו – לכבוד התורה, למען יתקדש שמו ברבים? השיב להם האר"י הק': אותו מתלוצץ יש בו ניצוצות מקרח, ואילו בי יש ניצוצין ממשה רבנו ע"ה – "איתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא". וידעו: אילו רציתי – הייתי יכול להבליעו באדמה, כשם שהבליע משה רבנו ע"ה את קרח ועדתו. אך כיוון שבימינו התחיל כבר עולם התיקון – חס לי מלהשליך נפש מישראל לשאול תחתית. עכ"ד.
והעיר על כך ר' דוד זצ"ל: – אם בלועי קרח עצמם מכריזים מדי שלושים יום: "משה אמת ותורתו אמת והן בדאין" – כיצד יתכן שבימי האריז"ל עדיין נמצא ניצוץ מקרח שיחלוק על משה שבדורו, הלא כבר שבו והודו, ואף התוודו בפיהם?
והשיב לו מורהו, הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זצ"ל, כדברים ששמע מחו"ז ודודו, הרה"ק מסאדיגורא זצ"ל, ששמע בעצמו מפי אביו הקדוש – זקנו מרוז'ין זצ"ל. ודקדק בלשון חז"ל – שאמרו "והן בדאין", ולא "ואנחנו בדאים". ותירץ: אין אלו דברי בלועי קרח עצמם, אלא לשון מסדר הגמרא שאף על פי שבלועי קרח מכריזים בפיהם "משה אמת ותורתו אמת" – מכל מקום, מעיד הוא עליהם: "והן בדאין", לפי שדברים אלו רק בפיהם נאמרים, אך לבם – בל עמם. ולכן בכל דור ודור אנו מוצאים "מיני קרח", החולקים על משה שבדורם.
בסגנון אחר, מובא המשל מפי ר' אייזל חריף מסלאנים זצ"ל:
בעיירה אחת היה מלשין מר וידוע, שציער את אנשי המקום עד למאוד. אמר לו אחד מנכבדי העיר: עוד יגיע יומך – גמולך יבוא. כיצד? בנותיו של אותו מלשין כבר הגיעו לפרקן, ואיש מהעיר לא ירצה להשתדך עמו. ואם יבוא מחותן מרחוק – בודאי יפנה תחילה לנכבדי העיר וישאל על אודותיו. מה עשה המלשין? הקדים תרופה למכה. בא אל ראשי הקהל, ואמר: "כיוון שאתם עומדים לתקן עניין חשוב, אאיים לסכל את כולו – אלא אם כן תתחייבו שלא ידבר עליי אותו נכבד רעה"..
זמן קצר אחר כך, בא מחותן מעיר רחוקה, ובאמת פנה אל אותו נכבד לשאול על האיש. התחיל הנכבד לשבחו – "תלמיד חכם, עשיר, ירא שמיים ובעל מידות". אך סיים ואמר: "רק דע לך דבר אחד – שאני שקרן גדול...".
כך גם בני קרח: מכריזים – "משה אמת ותורתו אמת" – ומיד מוסיפים בעצמם: "ואנחנו בדאין". וכפי שמספרים העולם, ששח פעם שקרן אחד: 'אני אף פעם לא שקרתי – חוץ מהפעם הזו.
0 תגובות