מה נשתנה הפסח הזה מכל הפסחים? שבכל הפסחים אנו חוגגים כולנו ביחד, הפסח הזה כולו בידוד.
ישנו מנהג בכמה קהילות ישראל לאכול בפסח רק בבית. או ליתר דיוק: לא לאכול שום דבר מחוץ לבית.
השנה, בעקבות הקורונה, התרחב המנהג לכל תפוצות ישראל. "ליל הסגר", חג הפסח איש בביתו. אפילו ראש הממשלה מצטט את הפסוק "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר". פעמי משיח/גאולה נשמעים.
אבל קודם עלינו להבין מה משמעות מנהג זה? למה לא לחגוג באיזה בית מלון טוב, חמש כוכבים? למה לא ליהנות מאיזה ארוחה נהדרת במסעדה איכותית? אל דאגה, נדאג שזה יהיה כשר, מהדרין מן המדרין, בהכשר הרב לנדא, הבד"ץ... למה לא?
תחשבו רגע על החתן הטרי שיבוא לחמותו המרוקאית, ויגיד לה שהוא לא אוכל אצלה כי פסח... זה מעליב. ה"שוויגער" (חמות) תזדעק: מה, אתה לא סומך עלי???
ביודעי ומכירי קאמינא.
לפני כמה שנים הוזמנתי לערוך ברית מילה אצל משפחה מרוקאית בשבת של פסח, כמובן שנאלצתי לשהות אצלם כל השבת, וכמובן שלא אכלתי כלום ממה שהציעו לי.
אז ראיתי חוויתי ונוכחתי עד כמה יקרה היא מצוות הכנסת אורחים אצל הסבתות המרוקאיות (אַי אַי אַי "אשריהם ישראל") וכמעט שאילצו אותי בכוח לאכול אצלם את המטעמים והמעדנים שהכינו לכבוד החג.
אז למה לא?
"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול".
הרשע הזה "אילו היה שם לא היה נגאל" אז למה מזכירים לנו את הרשע מרושע הזה בליל הסדר? ואם כבר, לפחות שיזכירו אותו בסוף. למה נותנים לו מקום של כבוד בסמוך לבן החכם?
זה נראה שרוצים "אקשן" בליל הסדר.
מביאים את הבן הרשע לשולחן הסדר, הוא כהרגלו מתחיל להתריס "מה העבודה הזאת לכם"? ואז שׂומה עלינו "להקהות את שניו".
למה?
להבין זאת עלינו קודם להבין מהו חג הפסח?
חג הפסח הוא חג הגאולה "חג החירות".
מהי "חירות"? מיהו "בן חורין"?
בהשקפה ראשונה נראה ש"בן חורין" זהו אדם שעושה מה שהוא רוצה. אך בהתבוננות עמוקה יותר נראה שאדם שעושה מה שהוא רוצה, הרי הוא כאותו אנרכיסט פורק-עול שעושה "מה שבא לו".
חירות פירושה שהאדם בן חורין לעשות את מה שנכון עבורו לעשות. אין שום גורם חיצוני או פנימי שמפריע לו ומגביל אותו מלעשות את מה שהוא צריך לעשות.
הרבי מליובאוויטש הביא לזה משל מעץ ואריה. האריה הוא בן חורין המשוטט ביער. העץ, לעומתו, נטוע על מקומו. האם נכון לומר שהעץ כבול ואיננו בן חורין? לא. החירות של האריה היא לשוטט ממקום למקום, החירות של העץ היא להיות נטוע על מקומו ולינוק מהשורשים שלו.
"האדם עץ השדה"
גם לאדם יש שורשים, הם התורה והמצות. היעלה על הדעת לומר שכאשר האדם מחובר לשורשיו הוא כבול בהם?
בעיני רוחי מצטייר היהודי שהכין מצות בתוך מחנה ההשמדה "אושויץ" וחגג את "חג החירות" (לא פחות...)
ישאל השואל: הזוהי חירות?
היהודי שהצליח להבריח תפילין לתוך "ברגן בלזן" וקשר את עצמו בהן, הלזה אדם משוחרר ייקרא?
ואני הקטן עונה להיפך:
האדם שזנח את מסורת אבותיו וניתק עצמו משורשיו הוא זה שאיבד את חירותו.
דווקא אדם זה שהכין מצה במסירות נפש וקשר עצמו לתפיליו, הוא הוא הבן חורין האמיתי.
הוא לא נכנע לנאצים הארורים. הוא לא השתעבד למציאות הזוועתית והבלתי נתפסת שנכפתה עליו. הוא לא איבד את זהותו.
כאשר אדם יודע מהותו, ומבין מה נדרש ממנו. הוא לא עושה מה שבא לו אלא מה שנדרש ממנו.
"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה"
כאשר אנו צועדים לקראת החירות, להביא את מהות החירות אל תוככינו פנימה עלינו לצאת ממצב של "שאינו יודע לשאול" ממנו אין מה לצפות ולדרוש, הוא תלוי לגמרי בדעת אחרים.
"תם מה הוא אומר? מה זאת" גם הוא בתמימותו אינו תלוי בדעת עצמו, יש לו אמנם מעט מזעיר דעת אך בעיקר משמשת אצלו האמונה הפשוטה והתמימות הנאיבית. גם בו עלינו לטפל ולעזור לו לצאת ממצב זה.
הרשע הוא כבר ילד בגיל ההתבגרות, הוא מתמרד ומתריס. כאן יש התחלה של מהות החירות, אסור להיבהל מגיל הבגרות של ילדים אלא עלינו לנווט זאת בדרך חכמה ולהוביל את הרשע לכיוונו של החכם הוא הבן חורין האמיתי.
ה"חכם" וה"רשע" הם אנשים שמחפשים משמעות בחיים. הם לא מוכנים ללכת בתלם כמו כולם. ה"חכם" מציג שאלות, הוא אמנם לא שובר את הכלים לגמרי אבל גם לו יש דרישה לדעת "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציוה ה' אלקינו אתכם"? כך גם ה"רשע" לא מוכן להתפשר על עצמאותו המחשבתית ועל זה לבד שווה להעריך אותו. כמובן שעלינו להקהות את שניו, וכפי שביארו דורשי רשומות "רשע" בגימט' 570. אם "תקהה (תחסר) את שניו" (366) תקבל "צדיק" (204). כי גם הרשע בתוך תוכו הוא יהודי. אך הוא יהודי שמחפש את חירותו ויהדותו. בדרך הוא יכול להתבלבל אך לא בגלל זה נדחה אותו.
בדיוק לשם כך הסמיכו את הבן ה"רשע" לבן ה"חכם" כדי להכוין אותו אל דרך החירות האמיתית, שילמד כיצד שואלים שאלות. גם הבן ה"חכם" עליו ללמוד מדרכי הבן ה"רשע" ולדעת כיצד לא לשאול שאלות. בשאלותיו המחוכמות עלול גם החכם בחכמתו להתבלבל, ואשר על כן גם הוא צריך זהירות.
מה קורה ליהודי שגולה לארץ ניכר, מקום זר ומנוכר. הרי זה תלוי במצב יהדותו של היהודי.
אם היהדות שלו היא יהדות תמימה בלבד הוא עלול למצוא את עצמו מתערבב בקרב עם הארץ ולשכוח מיהדותו. (עיין ערך התימנים שהגיעו לארץ הקודש בימי שלטון מפא"י-העבודה ז"ל. הם היו כ"כ תמימים ולכן הצליחו לשלוח את ילדיהם לקיבוצים חילוניים ואפילו לחטוף להם ילדים... גם המרוקאים שברובם היו שומרי מסורת תמימים הצליח שלטון הרשע דאז לשלוח הרבה מילדיהם לקיבוצי השומר הצעיר ועוד).
אך היהודי החכם, הבן חורין שיהדותו היא עצמאית ולא תלויה על חבר'ה כזו או אחרת הוא יצליח להעביר את מסורת היהדות לדור הבא אחריו.
גם הרשע יצליח להעביר רשימו מן היהדות לילדיו, עצם ההתרסה שכנגד היא מעין תעודת זהות יהודית, וכפי שהתורה העידה "עם קשה עורף הוא", אך לאורך זמן גם דרכו נידונית לכישלון חרוץ.
דווקא שילובם של התמימות מחד והפקחות מאידך, הם יחדו עשויים להעביר את המסורת היהדות לדור הבא.
שילוב התמימות עם החכמה נרמז גם בתשובה שעונים לבן החכם "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן". קרבן פסח הוא ענין של אמונה, לוקחים את האליל המצרי וזובחים אותו לה'. זהו מעשה אמוני נטול היגיון. הרי חרטומי מצרים היו חכמים, ודווקא משום חכמתם הם סגדו למזלות ברקיע. הראשון בגלגל המזלות הוא ה"טלה" מזל ניסן ולכן הם השתחוו לו. מגיע היהודי ומתכחש למזלות, טוען היהודי שהוא מעל המזל...
זה מעל ההיגיון האנושי.
וביחד עם זאת אומרת לו התורה שקרבן פסח צריך להיות טעים, "צלי", ולאחרי אכילתו לא לאכול קינוח (אפיקומן) כדי שישאר הטעם. היינו שיחד עם זה שהוא ענין אלוקי-אמוני צריך לשלבו עם טעם הגיוני.
זה הרעיון בבסיס חג החירות שלא אוכלים אצל אף אחד, ולא סומכים על אף אחד, אוכלים בבית.
כדי לטפח את החירות היהודית שלנו.
יהודי האוכל "כשר" מצד הסביבה החברתית בה הוא נמצא הוא סומך על הרבנים והחבר'ה בה הוא גדל... חלילה וחס כאשר הוא יעקור ממקומו וילך לגולה מקום בו אין חבר'ה יהודית הוא עלול להיטמע בקרב גויי הארץ ולאכול מה שהם אוכלים...
לכן, שׂומה עלינו לטפח זהות יהודית עצמאית, ה"כשר" שאני אוכל זה "כשר" שאני הכנתי ואני סומך רק על עצמי, כי "חירות" אמיתית פירושה "אחריות", הבן חורין לוקח אחריות אישית על מה שנכנס לפיו. שבוע פסח הוא שבוע בשנה, והוא מעין טירונות לזהות היהודית העצמאית שלנו.
חג חירות שמח.
שבת שלום.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com