אחת הסוגיות הנפיצות בציבור החרדי היא סוגיית החוזרים בתשובה, לא הרבה דיו נשפך על סוגיה זו וודאי לא בראש חוצות, אך היא סוגיה מדוברת בעיקר בחדרם של אנשי חינוך ורבני ישיבות וקהילות, המורכבות בשאלה גדולה ובעיקר רגישה, מצד אחד מונח כבודם של החוזרים בתשובה מצד שני הרצון כביכול לשמור על הבית.
בליבו של כל יהודי שומר תורה ומצוות שפוגש יהודי שאינו שומתומ"צ פועמת הרוח והתחושה לחזק ולעודד ולקרב את בן שיחו לדרך התורה, חלום של כל יהודי לקרב בן טועה, אך בד בבד אותו המתקרב כאשר ישלים את התהליך ויגיע לדרגה שצדיקים גמורין לא יכולים לעמוד לידו, ספק גדול האם זה המקרבו לאביו שבשמים יסכים לראות את בניו שלו באותו תלמוד תורה ובאותו בית ספר לבנות יחד עם ילדיו, ושלא נדבר על שידוכיהם.
במהלך השנים נטמעו משפחות רבים של חוזרים בתשובה בתוך הארדקור של הציבור החרדי חלקם הפכו שלא במפתיע לגדולים ורבנים ומשפיעים, ראשי כוללים, פוסקי הלכה, ועוד ועוד, מאידך תהליך ההטמעה בתוך העולם החרדי לקח זמן רב, מה גם שזה היה עשרות שנים אחורה שתנועות החזרה בתשובה לא היו כה גדולות ואת היחידים קיבלו בקול תרועה.
לפני שנתיים בערב חג מתן תורה כתבתי בבמה זו טור תחת כותרת "חשבון נפש בציבור החרדי" והטור כולו עסק בסוגיה זו שבה הציבור החרדי לא מקבל בזרועות פתוחות את החוזרים בתשובה, מה שמוביל לגל ענק של נוער נושר, לפתיחת קהילות מתבודדות כאלו שבשיטה לא נטמעות בשום ציבור, ועוד, פנה אלי לאחר מכן ראש כולל גדול ומחה בפניי שהעליתי סוגיה זו תוך ביקורת על הציבור החרדי בנושא זה, תוך ציטוט מאחד מרבני הדור הקודם שכביכול הוא אמר שהחוזרים בתשובה צריכים לחיות בנפרד מציבור בני התורה, לא ישנתי לילות רבות אחרי אמירות משונות אלו עד שפגשתי כמה מצאצאי אותו רב שמחו על אמירה זו ואף הביאו לידיעתי שאחת מבנותיו נשואה לחוזר בתשובה בשידוך שנעשה על ידי אביה הרב המדובר זצ"ל.
הציבור החרדי משתמש בשני פנים במבטו אל החוזרים בתשובה, מצד אחד אנו רואים בהם צדיקים שעזבו את דרכם ובחרו להתקרב לדרך התורה, מאידך אנו חוששים מקרבתם מסיבות שונות, הקרבה הראשונית מול הריחוק שלאחר מכן שאנו יוצרים מול החוזרים בתשובה מוביל אותם וילדיהם לבלבול, לכאב, ולבעיות קשות במגוון מישורים בעיקר בתחום החינוך, רק בשנים האחרונות החלו הארגונים של תנועות התשובה לקיים תוכנית סיוע וימי עיון בנושא הדור השני, אך כל זה לא יעזור כל עוד הם מתקבלים בחששנות ואולי קצת בהתנשאות על ידי הציבור החרדי, כל עוד לא נקבלם למוסדות העלית וננהג בהם בכפפה שלמשי כראוי להם, נמצא אותם שוב ושוב במסדרונות המוסדות שאינם ישיבות קדושות, ובעיקר מחשבים מסלול מחדש ומחפשים את הקרקע הפורייה עבורם ולא רק המקרבת אותם.
"לא בשביל זה חזרנו בתשובה" הם אומרים, ובצדק! בשיחות עם תלמידים דור שני לחוזרים בתשובה המצוקה הכאב והקושי של התלמידים מול ההורים הוא קושי קשה וכואב עד בלתי פתיר פעמים רבות, הורים רבים שחזרו בתשובה מייחלים ומצפים לראות בבנים שלהם את התוצאה של ההקרבה של התהליך הקשה שהם עשו, לא לחינם אמרו חז"ל "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים" המעשה הזה של חזרה בתשובה מצריך הקרבה אישית גדולה, ואשרי ההורים שעשו צעד כזה, יהי חלקנו עמהם, לעזוב חיי עולם ולפנות אל עול תורה ומצוות זהו צעד קשה ולא קל שגורם להתמודדויות רבות התמורה שהם מייחלים לעצמם על תשלום מחיר כבד זה הוא לראות בצאצאים שלהם דור של בני תורה בני ישיבות, וכשתמורה זו מתרחקת השורשים נחלשים,
לא רק השורשים נחלשים גם הפירות נחלשים, המורכבות שיש בייחול עצמי זה של ההורים הצדיקים הללו, היא הבחירה החופשית שיש לכל אדם כולל הבן/הבת שלהם, וכמו שהם מבחירה חופשית חזרו בתשובה הבנים שלהם גם הם בעלי בחירה חופשית והם יכולים לבחור מגיל מצוות בדרך המתאימה להם, ופעמים רבות מחשבות הנער/ה היא: רגע, רגע, זאת אומרת ההורים שלי רוצים שאני יעשה מה שהם לא עשו, ויתרה מזאת אולי הם חשים שבהתנהגות שלי הם מתקנים את עצמם...
מתוך דיאלוג פנימי זה ואולי כבר מלחמה פורצת בין ההורים לנער/ה, אנו נתקלים בתופעה כאובה של דור שני להורים של חוזרים בתשובה שעוזבים את עולם הישיבות וחלקם אף את דרך התורה, רק אם ההורים מתעשתים על עצמם בזמן הנכון ומכוונים את הבן לדרך המתאימה לו ולא להם! הם יצילו את הנער/ה ואת המשפחה כולה משברון, כל זה אפשרי כל עוד הם חיים בסביבה חרדית תומכת ומבינה למצוקתם ברמה האמתית והכנה, אך אם בחירת יעד חדש של הנער יביא לחששנות והרחקה נוספת מהם כחוזרים בתשובה על ידי קהילות ומנהלי מוסדות של הילדים האחרים, הם יעדיפו להקריב את חיי הנער על גבי מזבח הקודים של הציבור החרדי, ומי ישלם על דם זה שנשפך?!
בתוך כל האמור לא ניתן להתעלם מתופעה מרגשת ומיוחדת בעשרות שנים האחרונות בהם קמו קהילות לתפארת של חוזרים בתשובה בהנהגתם של רבנים גדולי שם שזוהי משאת נפשם ומשוש חייהם, קהילות לתפארת בתל אביב ובירושלים ובערים רבות, קהילות אלו מגדלות במסירות דורות דורות של אנשים שבעיקר מנותבים בבינה ובחכמה ליהדות ולא בדילוגים וריקודים.
כאשר פגשתי את אותו ראש כולל שגינה אותי על כך שקראתי לעשות חשבון נפש בערב מתן תורה ולשאול את עצמנו האם אנו באמת ערבים ליהודים שסביבנו או רק מי שמתלבש ומאמין במה שאני מאמין, שאלתי אותו מה הבעיה בהם, ולא בגלל שדעתו הייתה חשובה לי, ממש לא! אלא כי הבנתי שהוא מייצג פה דעה רווחת, והוא ענה לי כך: מה עם הסבתא שיש לה עדיין טלוויזיה והם בקשר איתה? ומה עם הדודים שלא חזרו בתשובה? ומה עם המושגים הבסיסיים שכל ילד לומד בחיידר ולהורים האלו אין.... מי לנו גדול ממרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שכבר ענה על שטות זו, "אם כך את רבי עקיבא לא הייתם מקבלים לחיידרים שלכם כי הוא חזר בתשובה בגיל 40"
בפרשתנו התורה מלמדת אותנו יסוד התבוננות על נתונים ומצבים בחיים, כאשר המרגלים מגיעים לארץ ישראל הם רואים את בני הענקים, אנשים בממדים מפלצתיים ודמיוניים, ונשאלת השאלה הרי הם באמת היו מפחידים המרגלים הרגישו חגבים ליד הענקיים אז איזו טענה יש עליהם, מסביר הרש"ר הירש יסוד עצום ע"פ דברי המדרש שבארץ ישראל לא היה מבול ולכך השפע העצום לא נגדע לעומת כל העולם כולו, ולכך צמחו בארץ ישראל בני ענקיים, באותה מידה שצמחו שם בני ענקיים עובדי גילולים יכלו המרגלים להבין כמה כוחם יהיה גדול לו הם כיהודים שקיבלו את התורה ישתמשו במציאות זו, כמה העולם יגיע לשלמותו ולאידיאל חיי תורה עצומים בקרקע שכזו, ובזה הם נכשלו שהם ראו רק את המבט המאיים שאכן קיים אבל נתעלמו מהמבט האחר ובעיקרי של מימוש העולם וכוח זה דווקא לצרכי התורה ורצון הבורא:
רש"ר הירש במדבר פרק יג פסוק לג
בארץ ישראל נשתיירו אפוא שרידים של הנפילים מלפני המבול, ועובדה זו מתאימה יפה לשיטה (זבחים קיג ע"א) שלא ירד מבול בארץ ישראל ונשתמר בה אפוא הכוח השרשי - המקורי של הארץ. בהיותה תחת אוכלוסיה כנענית נתגלה כח זה רק בגידול ענקים, בעלי שיעור קומה גופנית. אך באותה מידה יש בכח זה כדי להכשיר את הארץ להיות קרקע לעם ה', שהרי עם זה ישמור בה את תורת ה' וישאף אל האידיאל של גדלות רוחנית ומוסרית של האדם, וכך ישוב העולם לימי נעוריו והארץ תהיה כגן עדן (ראה פי' בראשית עמ' נד). ואולי לא נטעה אם נאמר שזה הייחס שבין כח הארץ לבין תכונת יושביה: במקום שעבודת הרוח שובתת, יפה כח הארץ לגדל ענקים בעלי שיעור קומה גופנית; אולם אם שוכנים בה אנשים שמגמת פניהם היא רוחנית, ינוצל כח הארץ לפעילות רוחנית ולא לקומת ענק של הגוף.
ניתן להתבונן בציבור החוזרים בתשובה במבט של בני הענקיים ראינו שם..... אבל ניתן לראות בהם ענקיים שמגמת פניהם היא רוחנית ולנצל את הכוח הזה לפעילות רוחנית ולמימוש השאיפה של אידיאל גדלות רוחנית ומוסרית לראות בהם אנשים בעלי שיעור קומה, לראות בהם כוח עזר להתפתחות שלנו ולא להיפךואל נשכח את מאמר חז"ל שבריאות וכח גופני הם מתנאי ההתפתחות הרוחנית העליונה (עי' שבת צב ע"א), ניתן להיות כמרגלים שבחרו לראות את החלק האולי מורכב אבל בעיקר המיתמם, אבל ניתן להביט במבטו של יהושע בן נון שעליו אמר משה- "קה יושיעך מעצת מרגלים"
הכותב הינו ראש בית המדרש ברקאי חיספין