דף קלג
א. איצטריך קרא להתיר מילה בבהרת, בין אליבא דרבי יהודה שאוסר דבר שאינו מתכוון, ואף לר''ש מכיון דהוא פסיק רישא. ודרשת הפסוקים 1. בשר, להתיר מילה בצרעת. 2. השמר בנגע הצרעת, לקוצץ ע''י גרמא.
ב. אמאי נצרך פסוק למילה במקום בהרת לפי אביי אליבא דר''ש 1. גדול שאומר שמכוון לקוץ בהרתו. 2. בקטן אם אבי הבן רוצה בכך, ובכל גווני עדיף למול ע''י אחר מכיון דכך אפשר לקים שניהם.
ג. מנין שמילה שלא בזמנה אינה דוחה יו''ט 1. לא תותירו עד בקר דשריפת נותר לאחר יו''ט. 2. עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת. 3. הוא לבדו אתי למעוטי. 4. ביו''ט איכא ל''ת וכן עשה דשבתון.
ד. עושין כל צרכי מילה בשבת 1. מוצצין, וקמ''ל דדם מיחבר ולא פקיד, וכן הוי סכנתא. 2. בשבת מוהלין פורעין מוצצין נותנין אספלנית וכמון ולועס בשבת, ויין ושמן נותן כ''א בפ''ע, ולא עושה חלוק אלא כורך סמרטוט. 3. ביו''ט שוחקין כמון וטורפין יין ושמן, ולר''מ שרי אף בשבת.
ה. עשיית מכשירין בשבת ר''א שרי ור''ע אוסר, היכן פליגי והצריכותא 1. במילה, וצריכא משום י''ג בריתות. 2. בפסח, משום דאיכא כרת.
ו. מי שמל חוזר אף על ציצין שאינם מעכבין את המילה, אבל אם פירש חוזר רק על ציצין המעכבים. כמאן אתי 1. להו''א כרבי ישמעאל בריב''ב דמפשיט פסח בשבת עד החזה, ודחי דהכא שייכא זה אלי ואנוהו. 2. ר' יוסי דלא מחללין שבת אם נראה הירח בעליל, ודחי דהכא כבר ניתנה שבת לידחות. 3. רבנן גבי שתי הלחם דסברי שאינו תמיד אם לא מניחים מיד.
ז. מהלקטין את המילה בציצין המעכבין, ואם לא הילקט ענוש כרת, ומפרשינן 1. אומן, וקשיא אמאי הרי עשה חצי מצוה. 2. חיוב גדול בכרת, ודחי הרי כתיב בהדיא דאינה מילה. 3. אומן שהתחיל בשבת סמוך לבין השמשות, ונשאר שעשה בשבת רק חבורה.
שאלות לחזרה ושינון
דף קלג
א. היתר מילה בבהרת, ודרשת הפסוקים (2)
ב. מדוע לר"ש צריך קרא להתיר מילה בבהרת (2)
ג. מנין שמילה שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט (4)
ד. צרכי מילה שנעשים בשבת (3)
ה. המח' האם מכשירין דוחין שבת, והצריכותא (2)
ו. המ"ד שבשבת חוזר רק על ציצין המעכבים (3)
ז. המקרה שאם לא הילקט ענוש כרת (2)
דף קלד
א. מלאכות ביו''ט 1. עושין למילה אף מה שאסור בשבת, כגון שחיקת כמון. 2. אין מסננים חרדל במסננת שלו כיון שנראה כבורר, אבל מותר ליתן ביצה במסננת של חרדל. 3. אין ממתקין חרדל בגחלת של עץ, אבל בשל מתכת שרי, ובשר על גחלים שרי ביו''ט כיון דלא אפשר. 4. אסור לגבן ביו''ט כיון דאפשר להכין מערב יו''ט ומעליא, משא''כ לישה דלא אפשר.
ב. תקנתא דינוקא שאמרה האומנת של אביי 1. נותנים באספלניתא שבע חלקים חלב אחד שעוה ולרבא זפת לבנה, וכן קאמר דמהני רחיצת פנים במרק תרדין למי שפניו מתבקעות. 2. בחלוק שע''ג המילה, יש ליתן את האימרא כלפי מעלה, ויש ליתן בו כיס לפנים וחלוק בחציו. 3. אם אין חלוק, יש ליקח בגד בלוי ולהפוך במקום שחלק. 4. אם לא ידוע מקום הרעי, יתנו שמן וינחוהו ובחמה וינקבו בשעורה היכן שצלול. 5. תינוק שאינו מוצץ, יתנו גחלים ליד פיו. 6. תינוק שלא נושם כראוי, יניפו לידו בנפה. 7. אם לא יוצא אין הבל מחוטמו, יחליקו עליו שליה של אמו. 8. תינוק קטן מידי יחליקו עליו שליה של אמו מצדה הקצר לארוך, ואם גדול מידי יעשו איפכא. 9. תינוק סמוק זהו מפני דלא נבלע דמו, וירוק מכיון שלא נפל דמו, ויש להמתין ורק אח''כ למולו, וכמעשי נתן הבבלי.
ג. מרחיצין את הקטן, לת''ק לפני המילה ולאחריה ולר''א ביום השלישי 1. לרבי יהודה תני כיצד מרחיצין ושרי רק לזלף ביד. 2. לרבא בראשון ושני מרחיצין כדרכו ובשלישי פליגי אי מזלפין או כדרכו, ומתני דייקא כמו הל''ק מדלא קאמר ר''א אף מרחיצין.
ד. בעו אי הרחצת כל גופו או המילה, ומייתי 1. כל גופו, דאל''כ לא גרע ממכה. 2. לר''י הותרה רק הרחצת המכה, ואיירי בהוחמו בשבת.
ה. חמין ושמן, לרב נותנם ע''ג המכה ולשמואל שרי ליתן רק מעליה ושותת ויורד למכה. ומייתי 1. אסור ליתן ע''ג מוך, ודחי דזהו משום סחיטה. 2. תניא כשמואל דנותן חוץ למכה. 3. כתיתין עתיקי שרי אבל לא חדתי, אבל גמי יבש אסור.
שאלות לחזרה ושינון
דף קלד
א. המלאכות ביו"ט (4)
ב. תקנתא דינוקא שאמרה אומנתו של אביי (9)
ג. המח' במרחיצין את הקטן, ומתי איירי (2)
ד. איזה חלק בגוף מרחיצין (2)
ה. המח' בנתינת חמין ושמן במכה, והשמועות (2)