כשה'שנדליר' התרסק על הראש של עמירן

בזמן כתיבת שורות אלו, נמצאים אנו ביום האושפיזין של דוד המלך, ולכבודו הבאתי כמה דברים חשובים ומעניינים.

בימים אלו, כמו בעוד ימים מיוחדים של שמחה, אומרים אנו בתפילת ה״הלל״ כמה פסוקים חזקים מאד.
פסוקים אלו הם מתוך פרק קי״ח בתהילים.

״אודך כי עניתני ותהי לי לישועה, אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה, מאת ה׳ היתה זאת היא נפלאת בעינינו, זה היום עשה ה׳ נגילה ונשמחה בו, אנא ה׳ הושיעה נא, אנא ה׳ הצליחה נא״.

האם דוד המלך לבדו אמר פסוקים אלו? ועל איזה עניין הם נאמרו.

רציתי לשתף אתכם בכמה מדרשים מאד מיוחדים על פסוקים אלו.

מובא בנביא, שהקב״ה שמאס במלכות שאול, ביקש משמואל הנביא ללכת לבית לחם, מקום מושבו של ישי, ולהמליך את אחד מבניו למלך חדש על ישראל במקום שאול.

שמואל הנביא אינו יודע על איזה מבניו של ישי מתכוון ה׳, ומבקש מישי לזמן לפניו את כל בניו.

לישי היו שמונה בנים (ושתי בנות), אך בוחר להביא לפני שמואל רק שבעה מבניו, ומדלג על בנו השביעי דוד, שנמצא בימים אלו במדבר ורועה את צאנו.

כשראה שמואל את אליאב, בנו בכורו של ישי, סבור היה שעליו התכוון ה׳ שיהיה מלך, כיוון שהיה יפה תואר ומראה, ואיש מרשים במיוחד בצורתו החיצונית.

אך ה׳ אומר לשמואל שלא אותו התכוון להמליך.

ממשיך שמואל עם שאר בניו של ישי, בודק הוא אותם אחד אחד, וגם עליהם אינו מרגיש סימן מלמעלה שאכן עליהם התכוון הקב״ה להמליך למלך על ישראל.

כשרואה שמואל שאף אחד מבניו של ישי לא ראוי להיות מלך, מתמלא פליאה גדולה ושואל את ישי האם אלו הם כל בניו או שמא יש עוד אחד שלא הביאוהו לפניו?

הרי הקב״ה במפורש הראה לו שאחד מבניו של ישי ראוי להיות המלך הבא.

ישי חושב בלבו על דוד שנמצא רחוק ואומר לבניו בחשש ״בא זה לגלות חרפתנו״, ואז אומר לשמואל שאכן יש את בנו השביעי, דוד, שנמצא כרגע במדבר ורועה את צאנו.

שמואל מצווה עליו לשלוח לקרוא לדוד, ומוסיף שאם דוד יסרב לבוא, על ישי בעצמו ללכת ולהביאו.

צריך להבין שישי היה אחד מגדולי הדור.

המדרש אומר שכשהיה הולך, הלכו עמו כשישים ריבו ללוות אותו.

על ישי כתוב שהיה מארבעת הצדיקים שמתו רק בעוונו של הנחש, כיוון שלא היה לו שום חטא, וללא חטאו של נחש לא היה אמור למות כלל.

ואכן שלחו להביא את דוד אך הוא לא בא, וישי עצמו הלך והביאו.

כשראה שמואל את דוד, הבין מדוע לא הביאוהו לפניו.

דוד הזכיר לו את עשיו כיוון שהיה אדמוני ומראהו הזכיר איש מלחמה ששופך דמים, וברור שלא אותו התכוון הקב״ה להמליך על עם ישראל.

אך אז התגלתה לשמואל השכינה ואמרה לו ״אדמוני עם יפה עיניים״.

אכן דוד יעשה המון מלחמות ואף ינצח בהן, אך תכונה מיוחדת נוספת יש לדוד, שהוא יפה עיניים, עיניים אלו הכוונה לעיניי העדה.

דוד ילחם רק באישורם של הסנהדרין שהם עיני הדעה, ולא יעז לעשות צעד ללא אישורם, וזאת היא גדולתו.

דוד יושיע את ישראל בזכות שלא יזוז לעולם מרצונו של הקב״ה, אדמוני, אך יפה עיניים.

ראה ה׳ ששמואל מתעכב מלמשוח את דוד למלך ומצווה עליו ״קום, משחהו״.

במדרש כתוב שכעס ה׳ על שמואל שהתעכב למשוח את דוד.

״אתה יושב, ומי שבחרתי בו עומד? קום ומשחהו מייד״!

ואכן עמד שמואל ומייד משח את דוד ליד אביו ישי ושאר אחיו למלך על עם ישראל.

2:

השאלה הנשאלת היא, מדוע ראו ישי ואחיו להעלים ולהסתיר את דוד? מדוע והאם התביישו בו?
וכך מובא בכמה מהמדרשים.

משפחתו של ישי הייתה מוטלת בספק הלכתי גדול.

סבתא של ישי הייתה רות המואבייה, שרצתה להינשא לבועז שהיה בן דוד של נעמי שהייתה חמותה של רות.

ואכן לפי הצעת נעמי, הלכה רות בלילה לשדהו של בועז וביקשה ממנו להינשא לה.

בועז הסכים אך בגלל שהיא אלמנתו של מחלון, ביקש לבדוק תחילה את דודו שנקרא ״טוב״ שהוא קודם לייבם את רות לפני בועז.

ואכן בועז שואל את ״טוב״ בפני עשרה מהסנהדרין האם רוצה הוא לייבם את רות, אך טוב, שנקרא במגילת רות ״פלוני אלמוני״ מסרב.

טענתו הייתה שאסור לאיש ישראל לקחת לאשה מבנות מואב, וסבור היה שלכן מחלון וכליון מתו, כיוון שלקחו לנשים מבנות מואב.

ואכן בועז לוקח לאשה את רות.

באותו הלילה קורים שני דברים, רות מתעברת, ובועז מת.

מציאות זו גורמת למחלוקת קשה בעם ישראל האם בועז עשה כראוי כשהתחתן עם רות.

חלק מעם ישראל סברו שמה שכתוב ״לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה׳״, איסור זה הוא גם לקחת אשה מבנות מואב, והנה ההוכחה שגם מחלון וכליון מתו כתוצאה מזה שהתחתנו עם רות ועורפה, והנה אפילו בועז מת באותו לילה שהתחתן עם רות, ומה צריך ראיה גדולה מזו.

דעה זאת הייתה גם דעתו של דואג האדומי שהיה מראשי הסנהדרין ואביר הרועים אשר לשאול המלך.

אך חלק מעם ישראל סברו כמו החלטת הסנהדרין, שמה שכתוב ״עמוני ומואבי לא יבואו בקהל ה׳״ ההלכה היא עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית.

ואכן בועז עשה כראוי כשהתחתן עם רות.

ואכן כך אומר ר׳ שמעון בר יוחאי.

מפני מה מתו מחלון וכליון? מפני שעזבו את ארץ ישראל.

הם, שהיו משפחה מהחשובות שבארץ ישראל, ובכל זאת בחרו לעזוב את קדושת ארץ ישראל, נענשו על פי דרגתם.

אם כן מדוע מת בועז?

חז״ל אומרים שזוהי הייתה שעתו למות.

אך בזכות שהבחין במיוחדות של רות והסכים לבקשתה להתחתן, זכה להקים את שושלת בית דוד, וזכה שממנו יצא מלך המשיח.

3:

אם כן בואו נחזור רגע לישי.

באותה תקופה היה ישי מגדולי הדור, אך חלוקים היו הדעות לגבי כשרות משפחתו מבחינת היהדות.

חלק הלכו עם ישי וכהכרעת הסנהדרין וסברו שמשפחתו כשרים למהדרין.

אך חלק חשוב מהעם סבר כדואג האדומי וכמו שסבר פלוני אלמוני הנקרא ״טוב״, שישי ומשפחתו לא ראויים לבוא בקהל, והאיסור הוא גם להתחתן עם מואבית ולא רק עם מואבי.

ישי, שנקלע למצב זה בעל כרחו, ביקש לחקור ולדרוש את העניין לעומקו.

בתור התחלה החליט לפרוש מאשתו ניצבת בת עדאל, לאחר שנולדו להם ששה ילדים.

וכך במשך שלוש שנים בדק וחקר את נושא כשרות יהדותם והאם יש משהו שאפשר לעשות כדי לשנות מצב זה.

לאחר שלוש שנים מצא ישי רעיון איך להכשיר את זרעו שיבוא אחריו מעכשיו, וכך אכן מוזכר במסכת קידושין, שיש דרך לטהר סוגי ממזרים כדי שיוכלו לבוא בקהל.

ואיך? יכול אדם להתחתן עם שפחה, הבן שיוולד מזיווג זה יהיה נקרא עבד, אמנם הוא לא מיוחס לאביו בבחינה הלכתית, אך מיוחס הוא לאביו מבחינה גנטית.

לדוגמא, בן כזה לא יהיה כהן במקרה שאביו כהן, אלא נקרא הוא בן השפחה.

ואת אותו עבד יכול האבא לשחרר, וברגע שהוא שוחרר, נהפך הוא לבן חורין ומכאן ואילך פותח יחוס חדש.

מצד אחד זה הבן של אביו, אבל לא מבחינה הלכתית אלא רק גנטית.

וכך החליט ישי לעשות:

לישי הייתה שפחה, קרא לה ישי וביקש ממנה להתחתן איתו כדי להביא ילד חדש לעולם, ילד שיפתח דף חדש נקי ויהיה כשר לכל הדעות.

ואכן קבעו הם להתחתן באותו הלילה.

השפחה, שחששה מאד לכבודה של ניצבת בת עדאל, אשתו של ישי, שיתפה אותה בתוכנית, חשבו שתיהן מה לעשות, והחליטו להתחלף בינהן.

ואכן כשהגיע הלילה ובטרם יבוא ישי, יצאה השפחה מהחדר ובמקומה נכנסה אשתו של ישי, ניצבת בת עדאל.

ישי לא ידע מכל הנעשה, וסבור היה שהתחתן עם השפחה.

לאחר כמה חודשים כשראו משפחת ישי להפתעתם שאם המשפחה בהריון, כעסו והאשימו את אמם שהיתה עם מישהו אחר ולכן הולד העומד להוולד, ממזר הוא.

במקביל, שמרה האם על שתיקה כדי לשמור על כבודו של ישי ועל כבודה של השפחה.

וגם כנראה פחדה שלא יאמינו לה.

הרי העדה היחידה למעשה הייתה השפחה עצמה, ומי אמר שבכלל מישהו יאמין לה.

באו ילדיו של ישי להתייעץ עמו מה לעשות עם הילד כשייוולד, אמר להם ישי שאין להם מה לעשות ודין זה מסור לשמים, ויעשה הקב״ה עם הילד מה שהוא יראה לנכון.

ואכן כשנולד דוד, התחזקה דעת המשפחה שהוא ממזר כיוון שנולד אדמוני, שלא כשאר האחים.

ואכן כך אמר דוד בהמשך חייו ״מוזר הייתי לאחיי״, מוזר מלשון ממזר, ״ונכרי לבני אמי״.

המדרש כותב שנתנו לדוד לאכול בשולחן נפרד בצד.

בהמשך שלחו את דוד לרעות צאן במדבר, חשבו הם שאולי באחד הפעמים יבואו דובים או אריות ויאכלו לא רק את הצאן אלא אולי גם את דוד שחשבוהו לממזר.

וככה גדל דוד במדבר ואכן הגיעו אריות ודובים, אך דוד היה חזק מאד, והייתה לו שמירה חזקה מלמעלה.

וכך במשך עשרים ותשע שנים היה דוד במדבר מנודה ומורחק ממשפחתו, אך נשאר תמיד בשמחה, שר שירים ולמד תורה.

אמו, ניצבת בת עדאל לא פתחה את פיה ושמרה על שתיקה למרות צערה הגדול בראותה את בנה החוקי שלה ושל ישי, מנודה לבדו במדבר.

4:

אם כן, במצב זה מצא את עצמו ישי כשבוקש על ידי שמואל ללכת ולהביא את דוד בנו השביעי.

ובמצב זה המליך שמואל את דוד למלך לפליאתם הרבה של ישי ושאר האחים, ולשמחתה הרבה של אמו, ניצבת בת עדאל.

מסתבר שלא רק שדוד איננו ממזר, אלא הוא בחיר השם.

עשרים ותשע שנים שחשדו בו ובאמו לשווא.

דמעות של שמחה והודיה ירדו לניצבת בראותה את דוד יושב בין גדול הדור, הוא ישי, לבין הנביא החשוב שמואל.

ברגע שראה דוד שברגע אחד הפך מרועה צאן מנודה למלך ישראל, פצח ואמר: ״אודך כי עניתני ותהיי לי לישועה״.

ישי ההמום מהמצב פצח ואמר: ״אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה״.

אל תקרי ״הבונים״ אלא ״הבנים״.

האבן שחשבו אותה הבנים לבזויה ומאוסה, היא זאת שלבסוף הייתה לראש פינה.

פצחו האחים ואמרו: ״מאת ה׳ הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו״.

רק בורא עולם יכול להביא למצב מופלא כזה.

פצח שמואל ואמר: ״זה היום עשה ה׳ נגילה ונשמחה בו״.

בואו ונשמח שהביא לנו הקב״ה מלך על עם ישראל.

כשהבינו האחים שאותו אחד שהם ביזו אותו, נהפך למלך, התחילו לפחד וצעקו בקול ״אנא ה׳ הושיעה נא״.

אך דוד המלך, שהיה עניו, וידע שהכל מלמעלה, ולא היה בלבו שום כעס על האחים פצח ואמר: ״אנא ה׳ הצליחה נא״

5:

בספרי המקובלים כתוב על סגולה חשובה וחזקה מאד, והיא, להגיד את שמה של אמו של דוד, ניצבת בת עדאל בזה הנוסח:

״ניצבת בת עדאל
עשה למען שמך
עשה למען ימינך
עשה למען מקדשך
עשה למען משיח צדקך
עשה למענך ולא למעננו״

אומרים המקובלים שמי שאומר שבע עשרה פעמים משפט זה, סגולה גדולה שימלאו משמים את תפילתו.

ומדוע? כי יש כח גדול במיוחד ל״עולבים ואינם נעלבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים״.

וניצבת, שעשורים שלמים הקפידה לשתוק ולא לבזות את ישי, למרות צערה הגדול, ראויה היא שבזכותה יעשו להם לישראל ניסים גדולים.

6:

מצווה חשובה לפרסם ניסים שקורים לכולנו על בסיס יומי.

אמש זכיתי להופיע עם חברי היקר ישי לפידות על משאית של שמחה בעיר אלעד.

קודם כל חייב אני לציין לשבח את עיר זו, שהיא מיוחדת במינה, עם אנשים מיוחדים וצדיקים.

השמחה אמש הייתה נדירה, שמחה של קדושה, מאות ילדים שרואים עליהם יראת שמים, צאן קדושים של ממש.
התמלאתי קנאת סופרים ממש במשך שלוש שעות של שמחה אדירה.

ואז באמצע השירה, בעודני שר עם ישי לפידות את השיר ״שמרה נפשי כי חסיד אני״, נפלה לה בצניחה חופשית מנורת ה״שנדליר״ שהייתה תלויה כנוי מעלינו.

בנס היא נפלה בדיוק כשהזזתי את ראשי לצד ימין והתנפצה לרגליי ההמומות משהו.