אאא

מה הקשר בין הציווי 'לך לך' ל'שמע ישראל'?

ה'צומת' המרכזית החשובה בחיי היהודי, היא: קבלת עול מלכות שמים ב'קריאת שמע'.

ה'דגל מחנה אפרים' אומר בשם אביו, ששמע מפי קודשו של הבעש"ט הקדוש, שבמילים "לך לך" מרומז – 'יחוד' קריאת שמע.

אומר הזוהר הקדוש, שחמישה חלוקי אבני נחל, בהם ניצח דוד המלך את גליית – הם כנגד חמש תיבות של: "שמע ישראל, ה' אלקינו, ה'", והתיבה השישית: "אחד" קושרת וכוללת את כולם - והיא השכינה (ח"ג רעב).

כשהאדם מייחד במעשיו את שם ה', הוא מוכיח את אמונתו ב'יחוד ה'', ועל ידי זה, הוא מתקן ומעלה - את השכינה.

'שומר ראש צמוד' - לכל החיים

קריאת שמע היא חיזוק וחידוש האמונה - בכל יום מחדש, והיא שנותנת לאדם כח, שלא להתבלבל מקשיי וניסיונותהחיים.

קריאת שמע היא – יסוד - ועיקר האמונה!

והאמונה היא - יסוד - של כל התורה כולה.

כשתינוק נולד אומרים 'קרישמע' בנוכחותו, ובכל יום, יהודי אומר 'שמע ישראל' שלוש פעמים, ו'קריאת שמע' היא - הדבר האחרון שהאדם אומר בנשמת אפו - האחרונה!

יחוד ה' - תכלית בריאת האדם

'שמע' – הטה אזנך ושמע היטב בני, את מה שאתה מוציא מפיך, כדי שליבך יתעורר ויתחזק מהדברים.

אחד הוא - אחדות של הכל - ו'אין עוד מלבדו'!

יש רק אחד -  ואין אחר!

מציאות ה'אחד' מבטלת לחלוטין כל מציאות, או אפשרות אחרת שקרית שיכולה להראות לעין.

ואם נדייק את הדברים, כל מציאות ומצב בחיים, מסתתר בו ה'אמת לאמיתה' שמלכות ה', היא - המלכות היחידה!

אומר רבי נתן, קריאת שמע נותן בשכלו ובליבו של האדם הארה חדשה 'לכל חד כפום מה דמשער בלביה', שיתנוצץ בליבו אמיתת האמונה הקדושה בכל עת מחדש, וזה מחיה את האדם בכל יום מחדש.

 'שמע ישראל' – תתעורר מהעילפון

קריאת שמע עוזרת לאדם לחדש שלש פעמים ביום, את ההכרה ביחוד ה', וע"י כך, הוא מקבל מוחין חדשים (מוחין חדתין), ומושפע לו משמים -  שפע חדש.

"החכמה תחיה את בעליה" – יחוד ה', מחיה את האדם ע"י מוחין חדשים, כך, כאשר האדם שוכח את מציאות ואחדות ה' - החכמה האלוקית, הוא מוצא את עצמו, במצב הפוך מ"תחיה את בעליה", הוא חי – ב'מוות' רוחני.

האדם עובר בכל יום, אירועים ומצבים שגורמים לו לבלבול וערפול, אבל ברגע שהוא מבין שהכל מ'אחד' – הוא מתעורר מהעילפון ומפסיק להתבלבל.

קריאת שמע - היא 'אי' של שפיות

קריאת שמע היא 'שומר ראש' צמוד לאדם, שלא יאבד את ישוב דעתו ושפיותו, ויזכור תמיד – ש'אין עוד מלבדו'.

לפעמים, במהלך היום חסר לאדם ישוב הדעת כדי להתפלל בכוונה, מכיוון, שבכל רגע צצות בסדר יומו בעיות חדשות שדורשות פתרון, והריכוז בתפילה לא מתאפשר.

ונדמה לאדם, שאחרי שהוא יפתור את בעיותיו – יהיה לו פנאי לומר קריאת שמע, ולהתפלל בכוונה.

הוא מתעלם מהעובדה, שלעולם - זה לא יקרה!

הקשיים והנסיונות בחיי האדם הם: מכת צפרדעים!

מדוע? בדיוק בשביל המטרה - להכיר ב'אחד'!

הקב"ה רוצה שדרך הקשיים האדם יגיע להכרה, שרק הוא 'עשה עושה ויעשה לכל המעשים', ויתפלל אליו, ישמיע וישתף אותו בקשייו.

זוהי מטרת ה'חושך' בחיים היא, לחפש את בעל הבירה, ולקרוא: 'ה' אחד'.

הפתרון הוא: לומר ולהפנים את 'יחוד ה' לפני שמתחילים לפתור את אתגרי היום החדש, ואז ניתן לא להתבלבל או יפחד משום דבר.

הקשר בין 'פחד' לקריאת שמע.

העולם אומרים, שכאשר האדם מפחד הוא מגיב לאוייב ספונטאנית: ב'הילחם או ברח'.

והקב"ה מאשר את  ה'נוסחה' של 'הילחם או ברח' ואומר:

הילחם: בחושך ובפחד שאתה מרגיש, ע"י שהידיעה שאני שלחתי לך את ה'חושך' ונמצא איתך שם!

אני מסתתר בחושך של חייך, כדי שתפנים ותחזק את הידיעה:

ש'הכל אלוקות - ואלוקות זה הכל'!

'ברח' – תברח אליי "ממך אליך אברח" – ברחת, ולא הכנסת אותי למציאות חייך, עכשיו תברח אלי חזרה!  ואני אאיר לך את הקושי והחושך שבחייך 'ואור ה' עליך יזרח' - תברח לכתובת הנכונה, תגלה אותי מאחורי כל המחיצות וההסתרות, וסוף סוף תבין ש'אין אתר פנוי מיניה'.

כשבורחים ל'אחד' - החושך הופך לאור גדול.

לחושך אין מציאות, הוא רק - העדר אור!

הדלקת האור מעלימה את החושך.

"ואנוכי הסתר אסתיר" אחדות ה' אינה נעלמת - רק מסתתרת, וכשמכירים בה היא מתגלה - ומאירה מייד.

ההכרה ביחוד ה', מחדירה 'אור האלוקי' למציאות חיינו - המושגחת תמיד.

בקריאת שמע האדם אוסף ומאחד את כל מציאות חייו, ומכליל אותה ב'אחד', וכך, הוא לא מרגיש הסתר בשום 'ארוע' בחייו - 'את קולך שמעתי מתוך הערפל, כי - 'שם האלוקים'.

איך זוכרים בזמן נסיון – ש'הכל אחד'?

האדם מתמודד במשך היום עם הרבה אתגרים ובעיות - שאין להם פתרון, ואם הוא כבר הצליח לפתור בעיה אחת – מתעוררות עוד שתיים, ובסוף היום הוא מרגיש 'מפורק', ומחפש איך 'לאסוף' את עצמו, ולא נותר לו כח לעשות ולפעול שום דבר, בגשמיות או ברוחניות.

'קריאת שמע' היא אינה פעולה, אלא - גילוי אור ה'!

האדם לא צריך לפעול - שום פעולה כדי לגלות את האור האלוקי, הוא צריך רק לגלות את האור הקיים, שנסתר מעיניו - ברגעי הניסיון של חייו.

חיבור העולם הגשמי - ל'אין סוף'

'יחוד ה'' הוא גילוי ההסתר של העולם הגשמי, וחיבורו לנשמה האלוקית. הנשמה האלוקית היא 'חלק האלוק ממעל', והיא אינה מפחדת מאף אחד, כי, מי שמפחד מ'אחד' – 'יחוד ה'', לא מפחד – מאף אחד אחר!

כשהאדם קורא קריאת שמע, הוא מתנתק את עצמו לרגע מהחיבור הגשמי, כ'ישות' ומציאות עצמית, ומכניס וממזער את מציאות חייו - בתוך 'יחוד ה'', ואז המציאות הגשמית אינה קיימת, כי 'אין עוד מלבדו', והכלל הוא:

'אין שום מציאות בעולם – חוץ מה' יתברך'.

החושך מאיר במציאות - ה'אחד'

בחיים יש הרבה מציאותיות של 'הסתרה בתוך הסתרה', רק לקלף שכבות של הסתרה, ולגלות את אור מציאות ה':

"ביום ההוא יהיה - ה' אחד ושמו אחד".

הדבר היחיד שצריך לעשות הוא -  להסכים לוותר על החושך.

לסלק את מה שמפריע לאדם לדעת ולהרגיש את מציאות ה'.

והשאר - פשוט קורה מאליו.

כי מציאות ה' היא - בהירה ופשוטה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מדוע עוצמים עיניים ב'קריאת שמע'?

כשהעיניים פתוחות, האדם רואה את עולם השקר – ומסתנוור.

העיניים חושבות שיש בעולם הזה -  'ממש'.

כשהאדם עוצם עיניים, מבחינתו, העולם 'לא קיים'במציאות, והוא מגלה שכל העולם הזה הוא רק – תעתוע ודמיון!

אביו של הבעל שם טוב הקדוש אמר לו ברגעי חייו האחרונים:

"ישראליק, אל תפחד משום דבר בעולם חוץ מה' יתברך, ש"מלא כל הארץ כבודו", ותמיד תצייר בדעתך כי הוא יתברך איתך ואצלך, ועל כן, כשאתה צריך איזה דבר – אל תבקש משום נברא בעולם! רק ממנו יתברך". (פעולת הצדיק, ס"ק, כ"ו).

הבעל שם טוב הקדוש קיבל מאביו מתנת פרידה, ציווי בצוואה :

'לך לך' - ולכל מקום שתלך,

תשמע טוב, בני - ישראל היקר – "ה' אלקינו – ה' אחד"!