האם מותר כיסוי כובע בשבת בשל הגשמים?

האם מותר לטלטל כיסוי כובע ושטריימל להגנה מגשם בשבת? האם הוא מוגדר בכלל כבגד? ומה הדין של מעיל גשם בשבת? הרב יהודה שטרן בטורו השבועי על הלכה מעשית (מה הדין?)

הרב יהודה שטרן | כיכר השבת |
אילוסטרציה (צילום: אביר סולטן, פלאש 90)

א. מקור הדין

המשנה במסכת נדרים (נה ע"ב) אומרת שהנודר שלא ליהנות מכסות, הרי שהוא אסור בלבישת בגדים אך הוא מותר בלבישת בגדי שק ויריעות עור. ומבאר הר"ן כי בגדי שק ויריעות עור אינם נכללים בהגדרה המקובלת של כסות וממילא שהם אינם נכללים בדבר הנדר שלא ליהנות מכסות.

בהמשך הסוגיא מובאת ברייתא המתירה לכל אדם לצאת בשבת אל רשות הרבים במקום שאין בו עירוב, עם בגד רועים העשוי משק כדי להתגונן מפני הגשמים אך הברייתא אוסרת לצאת אל רשות הרבים שאיננה מעורבת עם תיבה או מחצלת מעל ראשו כדי להתגונן באמצעותם מפני הגשמים.

וביאר הרא"ש[1] את דברי הברייתא כי מאחר שדרך בני אדם לצאת לרשות הרבים בסגוס (בגד הדומה לשק) וכן בבגדי הרועים (בגדי שק) כדי להתגונן מפני הגשמים, ממילא שבגדים אלו נחשבים כבגדים והם אינם מוגדרים כמשוי האסור בטלטול ד' אמות ברשות הרבים או בהוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים ולכן יהיה גם מותר לצאת בהם לרשות הרבים אף בזמן שלא יורדים גשמים שכן שם בגד עליהם למרות שהם אינם לבוש רגיל ושגרתי.

נימוקי יוסף[2] ביאר כי הברייתא מתירה לצאת בשבת אל רשות הרבים בבגדי הרועים מפני שיש אנשים הלובשים בגדים אלו כמעין תכשיט ובגד שאיננו שגרתי ובדומה לסרבל עבודה או חליפת עבודה בימנו שיש הלובשים אותם בשל השוני והייחודיות שיש בהם, וממילא חל על בגדים אלו שם בגד.

ב. פסק השולחן ערוך

להלכה פסק השולחן ערוך בסימן שא סעיף כא "אין יוצאים בתיבה וקופה ומחצלת אבל יוצאים בשק ויריעה וחמילה (פי' בגדים גסים)" ובסעיף יד פסק השו"ע "דבר שהוא דרך מלבוש אפילו אם אינו לובשו אלא משום אצולי טינוף מותר לצאת בו בשבת" ובהג"ה כתב "ולכן מותר ללבוש בגד מפני הגשמים או כובע על ראשו אבל אסור לאשה ליתן בגד על צעיפה מפני הגשמים דאין זה דרך מלבוש"

ובביאור הגר"א[3] כתב כי מקור פסק השולחן ערוך הם דברי הגמרא והרא"ש בנדרים שהובאו לעיל וכי סעיף יד וסעיף כא משלימים זה את זה באופן שמעלה מסקנה כי גם אם מטרת לבישת הבגד נועדה כדי להתגונן מפני הגשמים או הלכלוך, הרי שמותר לצאת עם הבגד לרשות הרבים שאין בה עירוב שכן כל דרך מלבוש הנישא על האדם בדרך לבושו המקובלת, איננו מוגדר כמשוי אלא כבגד המותר לצאת בו אף לרשות הרבים שאיננה מעורבת.

ג. מעיל גשם

כתב האגרות משה[4] כי מותר לצאת מביתו כשהוא לבוש בבגד בדרך הנהוגה ללבוש אותו וזאת אף אם אין לו צורך בלבישת הבגד. היתר זה הוא גם במקרה בו הלובש יוצא מביתו אל מקום שאין בו עירוב וזאת משום שכל המוגדר כמלבוש הוא בהכרח אינו כמשוי ומותר לצאת בו גם אל מקום שאינו מעורב, כדברי הרא"ש שנפסקו להלכה בשו"ע או"ח סי' שא סעיף יד ו-כא כמובא לעיל.

לאור האמור כתב האגרות משה כי מותר לצאת עם מעיל גשם אל מקום שאין בו עירוב וזאת גם בשעה שאין הגשמים יורדים ואף אם אין צורך בלבישת המעיל שכן כאמור כל דרך מלבוש הוא אינו משוי ומותר לצאת בו.

ד. כיסוי ניילון לכובע או שטריימל

יש הסוברים[5] שאסור לצאת למקום שאין בו עירוב עם כיסוי ניילון על כובע או השטריימל וזאת משום שהיתר השולחן ערוך לצאת למקום שאינו מעורב עם שק או בגד הרועים מתייחס למין לבוש אשר דומה לבגד הרועים שמשמש לפחות למקצת בני אדם כבגד או למיני לבוש אשר מוגדרים כמלבוש לאדם, אבל כיסוי ניילון לכובע וכדו' אינו מוגדר כבגד והוא אינו דרך מלבוש וממילא שהוא משוי האסור בהעברת ד' אמות ברשות הרבים וכן אסור להוציאו מרשות לרשות. ל

שיטת האוסרים אין חילוק בין שקית ניילון המשמשת בדרך כלל לאריזה וכדו' ובין שקית או כיסוי ניילון שהוכנו במיוחד להגנת הכובע.

אך יש הסוברים[6] שמותר לצאת למקום שאינו מעורב עם כיסוי ניילון המיוחד לכובע או לשטריימל, שכן מאחר והכיסוי נעשה למידות הכובע והוא מתלבש על הכובע באופן מהודק, הרי שהכיסוי נחשב כמו מלבוש וממילא שמותר לצאת בו למקום שאינו מעורב.

[1] רא"ש נדרים נה : ד"ה יוצאים בשקים "בשבת, ואין בהם משום משוי כי דרך לצאת בהם מפני הגשמים, והוא הדין בלא גשמים נמי שרו"

[2] נימוקי יוסף מסכת נדרים דף יח עמוד ב "בסגוס עבה. הוא בגד של צמר שלובשין אותו הישמעאלים וקורין אותו אלברנוס ויוצאין בבגדים אלו בשבת ולא אמרינן משא הוא ואף על גב דאמרינן במתני' דלא מיקרו כסות. כסות ודאי לא מיקרו מיהו דרך הוא לצאת בהם בשעת הגשמים"

[3] ביאור הגר"א אורח חיים סימן שא סעיף כא "נדרים נ"ה ב' וכ' הרא"ש גם בפירושו דל"ד נקט מפני הגשמים ולרבותא נקט כמ"ש בסעיף יד"

[4] שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קט "ועתה נבא לעיקר הדין הנה במתעטף דרך מלבוש אף שכוונתו רק לאצולי מטינוף מותר וזהו ענין הברייתא דנדרים. ואם הוא להציל מצער הגוף מותר אפילו לבשו שלא בדרך מלבוש כמפורש בטור וש"ע /או"ח/ סי' ש"א סעי' י"ג י"ד וכדכתבתי בתשובה הנדפסה. אבל יש חלוק גדול דכשהוא דרך מלבוש הוי ההיתר בכל זמן אף שאין לו שום צורך כגון שלא בזמן גשמים כמפורש ברא"ש נדרים בפירושו והוא מוכרח דהא לאצולי מטינוף נמי הוא כלא צורך לענין ההיתר ומ"מ מותר מצד שהוא דרך מלבוש. והרוקח שהביא הב"י שמשמע דאוסר בשק כשליכא גשמים אולי הוא רק שמא יתבייש ויסיר השק ויביאנו בידו. וגם הש"ג לא יאסור בדרך מלבוש אף שכוונתו לאצולי מטינוף שלא יחלוק על הטור והש"ע וגם הא אף הרוקח שמחמיר מתיר בזמן גשמים אף שכוונתו רק לאצולי מטינוף ואיך אפשר שיפלוג אכולהו ולא היה מזכירם כלל."

[5] תשובות והנהגות כרך א סימן רמב "ראיתי שנחלקו בזה גדולי זמנינו אבל אינם תחת ידי כאן, ולמעשה נראה לאסור בהוצאה שעיקר הכוונה להציל הכובע ולא להאדם שלא ייטנף, ואף כשכוונתו לשניהם תלינן בעיקר הכוונה ואסור, ולאצולי טינוף לא שרי בשבת כשמתכוון לבגד שלא ייטנף אא"כ הוא מלבוש גמור והיינו ששם מלבוש עליו מצד עצמו (עיין תוס' שבת סד: ד"ה ובמוך ובא"ח ש"א ס"ק י"ג ומ"ב שם סקמ"ח)."

ומה עוד שראוי לאסור כיון שאם מפסיק הגשם מתבייש כאן לצאת במכסה ניילון ואז בודאי אין שם מלבוש עליו, ולא נוכל למסור לכל אחד שיהיה תלוי בהרגשתו אימת מותר ואימת אסור, שאם הולך לזמן מועט שעדיין יש גשם דלא מתבייש מותר, ולאחר כך אסור, שאז אין דרכו בכך ובחול היה פושטו, וראוי לחוש שמא יוציאו אף שאין בו צורך כמלבוש כלל, ובמדינתינו שיש הרבה רחובות עם ט"ז אמה בודאי אין להקל בזה, ומוטב לו לישאר בבית אף שמבטל תפלה בציבור או צורך מצוה אם אין לו דרך אחר לכסות.

שו"ת אור לציון חלק ב פרק כג - דיני הוצאה בשבת אות ג "שאלה. האם מותר לשים כיסוי ניילון על הכובע, כדי להגן עליו מפני הגשם, כשהולך ברשות הרבים.

תשובה. כיסוי ניילון, וכן סתם ניילון ששמים על הכובע, אין לצאת בהם בשבת לרשות הרבים. אולם במקום שיש עירוב מותר לצאת בהם."

[6] שו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן קמז "הנה שם בסעיף ל"ו, מותר לצאת בב' מלבושים וכו' בין שהן שני חגורות וכו' וברמ"א ויש אוסרים ב' חגורות זה על זה וכו' וכן ראוי לנהוג ומותר ללבוש ב' כובעים זע"ז, והוא מהאו"ז הל' שבת סי' פ"ד אות ו'. ובד"מ שם אות י"ד וז"ל, ובאו"ז כתב דמותר לצאת בב' כובעים שכן דרכו בחול לשום כובע גדול ע"ג כובע קטן. ונראה הכוונה דמפני זה מותר אפי' בב' כובעים שוין, כיון דבכובעים איכא דרך ללבוש ב' כובעים, וכמו בב' חלוקים אף שאין דרך ללבוש חלוק ע"ג חלוק כמ"ש בד"מ שם, ומ"מ התיר וזל"ק שם, אם שני מקטורין שרי והם שני סרבלים אף על גב שאין דרך העולם ללבוש ב', ה"ה ב' חלוקים, ורמ"א לא הביא האוסרים רק על חגורות דאין דרך העולם ללבוש זע"ז כלל, משא"כ בחלוקים כיון דדרך בנ"א ללבוש כמה מלבושים כל המלבושים בכלל, וה"נ י"ל בב' כובעים זע"ז שרי כיון דבכובעים בכובע קטן וגדול דרכו בכך. ועיין בב"ח שם בד"ה שתי חגורות, בחילוק מלבושים מבחגורות לפי שדרכן של בנ"א ללבשן מפני הקור עיין שם, ולהכי בכל השנה שרי, וה"נ איכא בכובעים דרך לבישה בב' כובעים, ולזה סתם רמ"א שם בסל"ו וכתב ומותר ללבוש ב' כובעים זע"ז בדוגמא דאיסור ב' חגורות... והאי כובע של ניילון ודאי מלבוש כובע הוא, ורק הוי כגדר בגד מכוער שבלתי הגשמים לא היה יוצא בו, ובימות הגשמים י"ל דאדרבה הוא היה רוצה לילך רק בכובע הניילון לבד, ולייפות את זה משים הכובע תחת הניילון והבן.

שו"ת יביע אומר חלק ה - אורח חיים סימן כד "והנה מ"ש מרן הב"י (ס"ס שא), לתת טעם כעיקר על מה שפשט המנהג בארצות הללו לתת כובע גדול של לבד על גבי המצנפת מפני הגשמים, ולצאת בהם לרה"ר, שמכיון שהוא דרך מלבוש מותר, מצאתי לו חבר הוא הגאון מהרשד"ם (באו"ח סי' ד) שכ', אודות הכובע של לבד שלובשים על המצנפת מפני הגשמים, וברוב הארצות לא פקפקו בו אפילו בשבת, ויש שנזהרים בשבת ומקילים ביום טוב"

שו"ת חלקת יעקב אורח חיים סימן צט "ולפע"ד פשוט וברור דמותר לצאת בהם בשבת, דהעיקר תלוי אם הוא מלבוש, ובשם בארה"ב דרך העולם לשאת מכסה נילון הנ"ל על הכובע אף בחול ומקרי מלבוש, והרי בטבעת שאין בו חותם דחייב חטאת במתני', ובזה"ז שנהגו האנשים לצאת בהם הוי להם כתכשיט כמבואר בסי' ש"ג סע' י"ח, וז"ל הכל בו סימן ל"א, לענין האנשים שיוצאין בטבעת שאין בה חותם, אך אלה הענינים משתנים לפי הזמנים ולפי המקומות וסומכין על מה שנהגו עכשיו לעשות תכשיט בחול ולהביאם לנוי או לרפואה וכו' והכ"נ כיון דבארה"ב נוהגין עכשיו לשאתם אף בחול, אם כן זה ממש הדין דסע' י"ד דדבר שהוא דרך מלבוש דמותר ללבוש מפני הגשמים או כובע על ראשו."

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר