אאא

וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו: וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב: (בראשית כה' כד-כו).

מקור הדין

הגמ' בכתובות (קג.) דרשה מהפסוק כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ, שלכאורה האות 'ויו' בתיבת 'ואת' יתירה, ובא ללמדנו שחייב אדם גם בכבוד אחיו הגדול.

וכן פסק השו"ע: חייב אדם בכבוד אחיו הגדול, בין שהוא אח מאביו, בין אח מאמו (יו"ד סימן רמ סעיף כב).

ומצוה זו היא מן התורה (כן כתבו המפרשים בדעת הרמב"ם), וכ"כ החפץ חיים והחיי אדם שמצוה זו היא מדאורייתא. והמאירי כתב שהיא מצוה דרבנן.

טעם  וגדר המצוה

נסתפקו המנחת חינוך והשדי חמד אם מצוה זו היא ענף ממצות כיבוד אב ואם – משום שזהו כבוד ההורים שיכבדו את בנם הגדול, או שהיא מצוה בפני עצמה על האדם לכבד את אחיו הגדול.
ויש בזה כמה נפק"מ, כגון, האם רשאי האח הגדול למחול לאחיו הצעיר על כבודו – שאם מצוה זו היא מדיני מצות כיבוד ההורים, לא יכול האח למחול לאחיו על כבודו, אך אם זה מטעם האח עצמו – רשאי האח הגדול לומר לאחיו שאינו חפץ שיכבדנו.
וכן אב שלא רוצה שבנו הצעיר יכבד את אחיו הגדול, תלוי בטעמים אלו אם זה משום כבודו של האב או משום כבוד האח. ועוד.

חומרת המצוה

בספר יערות דבש הזהיר על מצוה זו מאוד, וז"ל: וזהו בעונותינו הרבים חטא גדול לזמנים שאין נוהגים כלל כבוד באחיהם הגדולים, קטן קופץ בראש ואין כאן כבוד כלל, ומכח זה בטל גם כן בעונותינו הרבים כיבוד אב ואם ואין נזהרים ג"כ כנ"ל וכו' לכן בני, עזרו נא משכנותיכם ותנו כבוד לאביכם ואמכם ואחיכם למען תכבדו ה' ויהיה שכרכם רב בזה. ע"כ.

דיני המצוה

אפילו אדם שהוא ת"ח וגדול בתורה יותר מאחיו הגדול - חייב אחיו הצעיר בכבודו (רמ"א).
וכן אם אחיו הגדול עם הארץ – חייב בכבודו, אך אם הוא רשע ובעל עבירות – אין חייב בכבודו.

בכור או כל אח גדול

יש אומרים שחיוב כיבוד אח גדול הוא רק לאח הגדול שבאחים, אך אין מצוה לכבד כל אח שגדול ממנו, אולם רוב ככל הפוסקים פסקו שדין זה נוהג בכל האחים, וגם האח השלישי חייב בכבוד אחיו השני, וכן הלאה (חיד"א, חת"ס, בא"ח, הליכ"ע).

דרכי הכיבוד

הכיבוד לאחיו הגדול אין הוא ככל דיני כיבוד אב ואם (ברכ"י), אלא צריך לכבדו בדברים, כמבואר ברמב"ן על התורה שכתב על הפסוק: "כֹּ֣ה תֹאמְר֔וּן לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו כֹּ֤ה אָמַר֙ עַבְדְּךָ֣ יַעֲקֹ֔ב", ומה טעם קראו לעשיו 'אדוני'? כי המנהג בצעיר לתת מעלה וכבוד אל הבכור כאילו הוא אביו, ולכן נקט לעשיו בלשון אדוני.

וכן צריך לעמוד בפני אחיו הגדול, כמבואר בפירוש הטור עה"פ "וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיֹּ֛ום אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖ לִֽי" וז"ל: 'בכורתך' פירוש גדולתך, שצריך הקטן לנהוג גדולה ושררה לאחיו הגדול לקום מפניו ולכבדו, וזה שאמר שימכור לו. הרי מבואר שצריך לקום בפני אחיו הגדול.
ובילקו"י כתב שאכן מעקה"ד צריך הוא לעמוד בפני אחיו הגדול, אך הרבה לא מקפידים בזה, וסומכים על מחילת האח בכיבוד שתמוה בעיני הבריות. וכתב בספר יושר-הורי, שאין לסמוך על מחילה זו וצריך לעמוד בפני אחיו. וכן בספר מעשה איש  (ח"ד סוף פ"י) כתב שהחזו"א היה קם בפני אחיו הגדול.

וכשעולה לתורה האח הגדול, יעמדו לכבודו אחיו עד שיסיים קריאת התורה, וכשירד מן התיבה יגשו אליו וינשקו את ידו, וזה בכלל המצוה לכבד אחיו הגדול, וכן המנהג (וכן יש לנהוג עם אחי האב, ואחי האם, ובעל אמו) (הליכ"ע)

ודין 'מורא' שנאמר באביו ואמו אינו נאמר כלל באחיו הגדול, ולכן יכול אדם לשבת במקומו של אחיו או לסתור דבריו, וכן לקוראו בשמו (תשו' הרא"ש ומנחת חינוך). אולם אם הוא ת"ח ראוי שיוסיף לו תואר 'רבי' (הליכ"ע).

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כיבוד האח לאחר מיתת ההורים

יש אומרים שחייב לכבדו גם לאחר מיתת ההורים, שהרי כיבוד אח הוא כחיוב כיבוד אביו שחייב גם לאחר מותו (רמב"ם, ערוך השולחן, ברכ"י), וי"א שהמצוה היא רק בחיי ההורים, דטעם המצוה הוא משום שגנאי להורים שיתבזו תולדותם ומצטערים הרבה על בזיונם, וטעם זה שייך רק בחייהם (רמב"ן). ובהליכות עולם פסק שאין דין כיבוד לאחר מותם (כהרמב"ן).

כיבוד אחותו גדולה

יש אומרים שחייב גם בכבוד אחותו הגדולה, שעדיין שייך בה הטעם שכתב הרמב"ן "שגנאי להורים שיתבזו תולדותם" (ברכ"י, בא"ח, הליכ"ע), וי"א שרק לא יכנס בדבריה מפני דרך ארץ שלא לדבר בפני מי שגדול ממנו, אולם לא שייך בה מצות כיבוד (שבות יעקב).

אחים תאומים

חייב הקטן מהם בכבוד אחיו הגדול ממנו (ילקו"י ע"פ הרמב"ן ממש"כ גבי יעקב ועשיו שקראו 'אדוני', ונלמד שגם בתאומים שייך דין כיבוד).

להקדים אחיו הגדול בנישואין

כתב הש"ך (יו"ד רמד ס"ק יג) נראה שאם אחים או אחיות יעשו נישואים, לא יקדמו לעשות נישואים לקטן בשנים מפני שהוא גודל בחכמה אלא יקדימו לגדול בשנים.
והמהרש"ם כתב שדין זה רק מדיני דרך ארץ ולא מדיני כיבוד אחיו הגדול, ולכן אפשר להקיל בשעת הדחק. ומ"מ זה רק בשני אחים או בשתי אחיות, אולם באח שצעיר מאחותו וודאי שיכול כיון שהוא מצווה על פו"ר והיא לא.
ובאגרות משה כתב שדין זה נאמר רק בשני אחים שכבר משודכים, שאין לעשות חתונת הקטן לפני הגדול, אולם להשתדך – וודאי שרשאי הקטן לפני אחיו, ואין צריך לבטל מצותו בשל זה.

שבת שלום!

  • להערות והארות ניתן לפנות בדוא"ל כאן