דף מ
*מאכלי חיטים. *לתיתה.
א. חימוץ במאכלי חיטים 1. אפוי אינו מחמיץ. 2. דלף שמטפטף לקמח לא מחמיץ. 3. חלוט לא מחמיץ ושרי לחלוט מורסן לתרנגולים, רב יוסף החמיר בחליטת שני חיטים יחד ואביי החמיר בחריכת שני שיבולים וקשיא דא"כ ה"ה בחדא, אלא שרי משום דמי פירות אינם מחמיצין. 4. ותיקא וזהו מאכל קמח ומלח, עם מים אסור ועם שמן שרי. 5. אין ליתן בקדירה קימחא דאבישונא דהיינו קלי, שמא לא התבשל כראוי ויחמיץ בתבשיל. 6. אניה מליאה חיטים טבעה ואמרינן דיש למכרה, להו"א לגוי ודחי ניחוש שימכרנו לישראל כדאשכחן גבי בגד שעטנז, ולמסקנא יש למכור לישראל מעט מעט. 7. מוללין קדירה ע"י שנותן את הקמח ואח"כ את החומץ וי"א אף איפכא, וזהו כרבי יהודה דקסבר דחומץ מבשל אבל רבי יוסי לא איירי בתערובת, ולהלכה עולא אסר משום סחור סחור ור"פ שרי. 8. אין נותנים קמח לחרדל ואם נתן לחכמים יאכל מיד ולר"מ אסור, ובחרוסת י"א דה"נ פליגי וי"א דלכו"ע אסור.
ב. דיני לתיתה 1. בשעורין אסור ובדיעבד שרי מה שלא נתבקעו, ולר' יוסי שרי ע"י חומץ כיון שצומתן. 2. בחיטים, לרבה אפילו קשים אין ללתות ואצל רב הונא לתתו, ורבא בתחילה קאמר שאסור ללתות אפילו שעורים דשיעי ואח"כ חזר בו ושרי דאל"כ ליכא פת נקיה של סולת, וקאמר דאף איכא מצוה ללתות שנאמר ושמרתם את המצות וזהו שימור מעיקרא ובעינן מתחילתו ועד סופו.
שאלות לחזרה ושינון
א. חימוץ מאכלי חיטים (8)
ב. דיני לתיתה (2)