אאא

במבט כולל במלאות שנה לנגיף הקורונה (בצורתו הנוכחית) בעולם, ניתן לזהות שתי תכונות עיקריות שהעולם מתמודד איתם, האחת זה חוסר יציבות לא רק כלכלית אלא יציבות בכל מגבלות שונות השומרות על חיינו אבל מגבילות ומשבשות את השגרה.

השני גורם הבדידות, ולא רק לכאלו שחקירה אפידמיולוגית או דיווח אחר הכניס אותו לבידוד, הבדידות הפכה להיות חלקת הכלל, גם אנשים חברתיים בעלי משפחות גדולות בתקופה זו הפכו להיות מבודדים בד' אמותיהם, הבידוד הוא משפחתי, חברתי, אישי, וזה מעבר לכמויות האדירות של אנשים שהיו מבודדים פי כמה מחולים מאומתים.

ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא ועוד יותר מזה בפרשת השבוע, ואם אמרנו ששתי המוטיבים העיקריים הם הפגיעה ביציבות והבדידות יש לתורה מה להגיד לנו בנושא הזה!

פרעה מתעקש לזרוק את הבנים הנולדים ליאור! וגם כשזה לא הולך לו בגלל המיילדות העבריות הוא לא משנה תהליך, הרי היה קל יותר לצוות לחנוק את הנולדים או להרוג אותם בכל דרך אחרת, אבל פרעה מתעקש שזה ייעשה דרך היאור,

הנביא יחזקאל מלמד אותנו שליאור יש משמעות עבור פרעה, היאור מסמל לפרעה עוצמה, יציבות, פרעה  מתפאר בכך שהוא יצר את היאור ואין לו צורך בבורא עולם, ועל אף שהנבואה לא נאמרת בעידן פרעה, היא פונה במסר לפרעה ודומיו-  (יחזקאל כ"ט) "דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, הַתַּנִּים הַגָּדוֹל, הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו:  אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי, וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי." וכהסברו של רש"י - התנים הגדול - לפי שכל גדולתה של מצרים וכל שובע שבה על ידי יאורי נילוס הוא לפיכך הנביא ממשל את מלכה לתנין ואת עמה לדגת יאור: לי יאורי - איני צריך לעליונים כי יש לי יאורי מספיק כל צרכי: ואני עשיתני - בגבורתי ובחכמתי הגדלתי גדולתי וממשלתי:

פרעה חי בתפיסה שהוא ורק הוא, הוא ברא את היאור ואת התנינים הגדולים שבתוכו, פרעה שכח שהיאור היה לפניו ויהיה אחריו אז איך הוא מגיע לכזו מחשבת טמטום? אלא  תפיסתו הגאוותנית  שהוא כל יכול  הולידה במוחו של פרעה עיוותי חשיבה ברמה כזו שהוא שכנע את עצמו שהוא אכן יצר את היאור, ומתוך תפיסה זו הוא פעל ועשה,

 אבל הבעיה הייתה לא בפרעה מה אפשר כבר לצפות מאוכל טרפות ונבלות בהמה מיצרית? הבעיה הייתה ביהודים בעם ישראל שאכן האמינו שבכוחו של פרעה יש אפשרות להושיע, על זה בורא עולם לא מסכים לסלוח לפרעה ולכן כמבואר באריכות ויופי בפסוקים שם בורא עולם מכה את מצרים בכל דבר אפשרי, היאור אולי יישאר אבל האנשים ימותו, אבל מעבר לכל זה לבורא עולם יש מטרה אחרת, לא הרג מצרים זוהי המטרה פה, המטרה פה היא כפי שהנביא חוזר על זה פעמיים :ו'  וְיָדְעוּ כָּל-יֹשְׁבֵי מִצְרַיִם, כִּי אֲנִי יְהוָה, יַעַן הֱיוֹתָם מִשְׁעֶנֶת קָנֶה, לְבֵית יִשְׂרָאֵל..  טז' וְלֹא יִהְיֶה-עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָו‍ֹן, בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם; וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יְהוִה. המטרה היא לא מצרים! המטרה היא שעם ישראל ידעו שהישועה היא מבורא עולם ולא משום גורם אחר.

אין מטרת שורות אלו לכתוב מוסר לשום אדם בעולם המטרה היא להתבונן יחד על החיים ובעיקר לראות מה הם המסרים שאנו מעבירים לדור הצעיר שעל בסיס זה הם יגדלו, זכורני שבמלחמת המפרץ כל פעם שהיה אזעקה ורצנו לחדרים המוגנים עם סלוטייפים, מה שעשינו בתוך החדרים היה קריאת תהילים עם המסכות על הפנים, ושמעתי מהורי שבמלחמות אחרות בארץ כך הם ראו ועשו אצל הוריהם, זה מסר של תלות בבורא עולם, זה לשבת בתוך חדר אטום, עם מסיכות, ולהחזיק את ספר התהילים וממנו להתפלל ובו לתלות את התקווה.

אבל אם בזמננו בהתמודדות עם הנגיף שמסוכן פי כמה מסאדם חוסיין, המסר הוא כוחי ועצם ידי, גם אלו שהולכים להתחסן בחשיבה שזה הישועה הגדולה, וגם אלו שלא הולכים להתחסן בגלל הגאווה הפנימית שלהם שהם מבינים יותר מכל העולם, אלו ואלו נשענים על משענת קנה בדיוק כמון מצרים, והתוצאה היא שאולי החיסון הגיע לארץ אבל הנגיף מכה יותר מאי פעם! כי יצרנו עיוותי חשיבה של "לי יארי ואני עשיתני" שהישועה תגיע מפייזר מדונה ביבי או בני, אין ספק שהשתדלות היא חובה בעת הזו, לשמור על הכללים ולעשות חיסון, אבל לא בגלל שזה הישועה הגדולה אלא כי זו חובת ההשתדלות שלנו בעת הזו, וההבדל בין התפיסות הוא ההבדל בין מאמין לבין שאינו מאמין.

פרעה מבקש לזרוק את התינוקות ליאור, ליאור שלו! פרעה מעביר פה מסר של עוצמה שרירותית שאנו יודעים שהיא חולנית, הוא מאבד על הדרך גם את הסיבה שבגינה הוא מעוניין להרוג את התינוקות בוודאי שהוא יכל גם לחנוק אותם אבל אותו כוח גאווה שעיוות לו את החשיבה באומרו שהוא יצר את היאור אותו כוח גם הורה לו לזרוק את הילדים דווקא לשם גם אם הוא מאבד את ליבת המטרה.

כמה סימלי ומיוחד לחשוב שכל המסר הזה נמצא בפרשת השבוע ובהפטרה של הפרשה, כביכול נכתבו הדברים אלינו, אבל כמה מרגש עוד יותר לראות בפסוק א' באיזה תאריך הנבואה הזו נאמרה: א בַּשָּׁנָה, הָעֲשִׂרִית, בָּעֲשִׂרִי, בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ--הָיָה דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. – י"ב לחודש טבת! היום בו החל הסגר השלישי בעקבות עליית התחלואה.

בפרשת השבוע אנו עוברים את הולדת מושיען של ישראל, משה נולד בנס צף ביאור בנס גודל בבית פרעה בנס, ואז יוצא החוצה ובשם המפורש הורג אדם שמכה את היהודי ולמחרת משה בורח, בפסוק אחד בתורה מקופלות בערך 60 שנה, שרב הנסתר על הגלוי מה קרה באותם 60 שנה בחייו של משה שמות פרק ב פסוק טו  "וַיִּשְׁמַ֤ע פַּרְעֹה֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ לַהֲרֹ֣ג אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַיִּבְרַ֤ח מֹשֶׁה֙ מִפְּנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־מִדְיָ֖ן וַיֵּ֥שֶׁב עַֽל־הַבְּאֵֽר:" ישנם מדרשים רבים וכו' אבל בתורה נעלם מעיני המתבונן מה קורה עם משה מרגע בריחתו ממצרים ועד להשתדכותו עם צפורה בת יתרו על הבאר.

לכאורה למה שישנה לנו מה משה עשה אז, הבעיה הגדולה תוסבר לפי הרמב"ם בהלכות תשובה שאומר "אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו" אם אנו שואפים לגדול ולגדל ולהיות כמשה רבינו לא יתכן שיעלם מאתנו כמחצית משנות חייו בהם לא נדע איפה ומה עשה ואיך גדל...

לפי הידוע לנו משה רבינו ללא משפחה, ללא קרובים, רודף צדק ואמת מכיר את השם המפורש וכל מה שמסתתר בעומק של השם המפורש והקדוש  (אחרת הוא לא יכל להשתמש ולהרוג בשם המפורש), מה משה עושה בשנים הללו? משה מתכונן לקראת תפקידו הגדול להיות מושיען של ישראל, משה מתבודד עם קונו, משה בגלות והתבודדות עד שזוכה לגילוי בסנה!

אומר המסילת ישרים בפרק טו: "ויקר מן הכל הוא ההתבודדות, כי כמו שמסיר מעיניו עניני העולם כן מעביר חמדתם מלבו, וכבר הזכיר דוד המלך עליו השלום בשבח ההתבודדות ואמר (תהלים נה): מי - יתן - לי אבר כיונה וגו' הנה ארחיק נדוד אלין במדבר סלה. והנביאים, אליהו ואלישע, מצאנו היותם מיחדים מקומם אל ההרים מפני התבודדותם. והחכמים החסידים הראשונים ז"ל הלכו בעקבותיהם, כי מצאו להם זה האמצעי היותר מוכן לקנות שלימות הפרישות, למען אשר לא יביאום הבלי חביריהם לההביל גם הם כמותם"

הנה לנו הסוד שמגלה הרמח"ל מהי הדרך לצמוח לגדול בישראל, להתבודד ולהיות עם ה', וכמו שמאריך חובת הלבבות בשער חשבון הנפש בדרגה י"ז, הרעיון הוא לא להיות בהתבודדות לבד, הרעיון הוא להיות בהתבודדות עם ה', לראות את נוכחות בורא עולם בכל להרגיש אהבת ה' בכל זמן גם כשקשה וגם כשטוב, וכמו שהנביא  מלאכי פרק א פסוק ב אומר "אָהַ֤בְתִּי אֶתְכֶם֙ אָמַ֣ר השם" וכהסבר המלבי"ם שם שאהבת ה' היא גם מהיותנו בני האבות אבל גם מעצם היותנו בניו זוהי זכות בפני עצמה, יהודי שזוכר כל הזמן שבורא עולם אוהב אותו הוא חי באטמוספרה אחרת מכל יהודי אחר בכל מצב.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

וכפי שהרמח"ל שולח אותנו לדוד המלך, דוד היה חלק גדול מחייו בבידוד חברתי, משפחתי, נרדף ממש, על ידי האנשים הכי קרובים אליו, והוא ברח למדברות וחי בניסים אבל המעיין בספר התהילים יגלה דבר מופלא, ההשתוקקות הגדולה של דוד תמיד הייתה לתקופת המדבריות, לתקופת היותו עם בורא עולם לבדו הוא, שם הוא הרגיש קרבת אלוקים! וגם כשהוא יושב בארמונו הוא מתפלל ומתגעגע לאותם רגעים, שלו עם בורא עולם בלבד.

עומד לו חתן ביום חופתו ומספר לחברו הטוב שהוא נכנס הערב בשעה 20:00 לבידוד, אומר לו חברו שעה זו היא בדיוק שעת סיום חופתך הערב מדוע תקרא לזה בידוד? עונה לו החתן אתה צודק שיש חופה אבל יש חדר יחוד ותכלס זה בידוד- לכאורה החתן צודק הרי הוא נכנס לחדר קטן לבד רק עם כלתו, זה ממש בידוד וסגר, אלא ברור ומובן שאולי זה בידוד וזה גם מטרת החדר יחוד, אבל זה בידוד עם הכלה שלך, זה יום שמחת ליבך!

כאשר אנו עומדים בכניסה לסגר/ בידוד- ההלטה היא שלנו האם זה יהיה בידוד או חדר יחוד עם בורא עולם, זה וזה בשורה התחתונה יהיו בידוד, השאלה האם תחליט לנצל את זה לקשר עם בורא עולם, לשוחח איתו, להגות בתורתו, להתפלל בניחותא ובלי לחץ, לעיין בספרים שאולי בשגרה אתה לא מגיע אליהם,  אן שמא תכנס בכפיה לחדר יחוד ותפתח שם את הפלאפון ותתחיל לראות סרט מול עינה המשתאות של כלתך.... אוי לכזה זיווג- ההחלטה היא שלנו איך וכמה.

הבה נכנס לחדר יחוד עם בורא עולם נצל את התקופה המיוחדת הזו שרק אנו איתו, נזכור שבורא עולם הוא הביא את הקורונה וגם את החיסונים, הוא ולא אחר!! ואולי אם נתחזק במשכני אחריך נרוצה -יחוד ה' - אין עוד מלבדו שהם הדברים האמורים פה נזכה שהביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בו- בו בתורתו , בו בישועתו- בקרוב!

הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין