החינוך בראי הפרשה

כשאתה לא יודע מה להצביע // טור לפסח

ההתמודדות מאחרי הפרגוד בגיל הבגרות, הרגע של 'כי ישאלך בנך'! טורו השבועי של הרב אברהם בורודיאנסקי החינוך בראי הפרשה והפעם לקראת ליל הסדר הבא עלינו לטובה (יהדות)

(צילום: אבי רוקח, פלאש 90)

הקלפי נצבה מולו הוא מולה, חודשים רבים הוא ידע שיגיע לרגע ההכרעה הרגע שהוא יצטרך להחליט מה לשלשל איזה פתק להכניס לתוכה, לא, זה לו פעם ראשונה שהוא ניצב בסיטואציה הזו,. בעברו כילד הגיע עם הוריו לקלפי הם היו בוחרים והוא היה מביט מהצד אבל עכשיו הוא ברגע האמת וצריך להכריע, אבל עכשיו זה קשה לו הוא מביט שוב ושוב ופשוט לא יודע...

בודק טוהר הבחירות שניצב בקלפי חש שמשהו אינו כשורה כשמיודענו התעכב יתר על המידה מאחרי הפרגוד ומתוקף תפקידו הוא קם לבדוק את הנעשה, ולהפתעתו הוא מגלה בחור חמד עומד שם ובוהה באוויר כביכול אין מולו לוח מלא אותיות המייצגות עולמות שונים, כביכול אין צוות שממתין שיסיים את הצבעתו ויפנה את מקומו להבא בתור, היה זה מראה מפחיד, מבלבל, ובעיקר דורש הסבר, עומד לו בחור ברגע האמת ופשוט מביט באוויר אי שם רחוק, מנותק מהמציאות ומהסובבים.

מחקרים מוכיחים שהשפעה התנהגותית של ההורים על הילדים בתהליך ההתנהגותי הוא זהה (אולי כמעט) לכוחות הטבעיים שיש לילד, זאת אומרת לדוגמא אם ילד ייוולד עם תכונת רוגע ושלווה, וההורים שלו עצבניים (או אחד מהם) ההתנהגות ההורית תשפיע על הילד לכל הפחות כמו התכונה הטבעית שפועלת עליו.

לכן כאשר נפגוש ילד חכם סביר להניח שתכונה זו מורכבת ממדה טבעית משולבת עם תכונה נרכשת של הילד מסביבתו, כנ"ל ילד רשע, וכנ"ל ילד תמים, כל אלו הם פעולות אקטיביות שפועלות בצורה כזו או אחרת דרך ההורים פלוס נטיעה טבעית, אבל ילד שאינו יודע לשאול לכאורה זו תוצאה של פסיביות, הוא לא יודע, הוא חסר ידע של ידיעה לשאול, פסיביות של הילד ופסיביות של ההורים.

הילד שאינו יודע לשאול מצטייר לכאורה מתמונת המצב כילד בסיכון שגדל אצל הורים חלשי אופי שקיבלו הכל בהבנה ומעולם לא העזו לצייץ, וכך גדל ילד שאינו יודע לשאול כי הכל היה מקובל ובסדר, תרשו לי להציע בפניכם דמות של ילד והורים שונה מתמונה זו.

עמדתם פעם בתור לחלוקת החטיף בשבת לכל הילדים שלמדו באבות ובנים? ישנם כמה סוגי הורים יש את ההורה שישלח את הילד להביא את החטיף ולהתמודד עם התור, והלחץ, יש את ההורה שיביט מרחוק לדעת מה ייעשה לבן שולח מבטים משדרי מסר למחלק,, ויש את ההורה שמגיע יחד עם הילד שלו לתור ובמקרה הצורך הוא גם ידחוף ילד אחר שיש חשש שעקף מימין בלי לאותת, אבל יש את ההורה שיגיע מלמעלה ישר לקופסה של החטיפים יוצא מתוך ידיו של המארגן את החטיף יעניק אותו לבנו השקדן, וישאל אם אפשר לקחת עוד אחד לבת הקטנה בבית שלא תבכה.

בעולם החינוך אנו פוגשים את הילדים הקטנים שצמחו לבחורים של ההורים האלו, אין ברצוני לדון על כל ההורים, במבט מהצד נראה לכאורה שהאבא שעקף את כולם ונחת מלמעלה ישר לקופסת החטיפים הוא אבא שדואג מאוד לילדים שלו והילדים שלו לכאורה עטופי אהבה, אבל רק לכאורה כי הם ילדים שעטופים בפסיביות ענקית, הם ילדים שלא יודעים לדאוג לעצמם, הם נטולי זהות עצמית, כל אישיותם נטולת צבע אישי אלא הכל אישיות ההורים שגלומה בבועת הילד, הילד עצמו נטול כל זהות ואישיות.

מתוך כל הבנים, הבן הזה הוא האומלל ביותר, הוא לא יודע שצריך לשאול, הוא חסר דעה עצמית בכל נושא, בכל התמודדות או קושי הוא יברח וייתן להורים שלו להיכנס במקומו לתמונה, והוא ימשיך להיות צל התלוי בהוריו, נטול רגש, נטול תחושה, ובעיקר נטול תחושת חיים פסיביות כרונית בכל דבר.

"ההורים הדואגים" הללו כביכול לבניהם, מגדלים ילדים שעונים על הגדרת בעל ההגדה "שאינו יודע לשאול" הוא גם לא מנבה לשאול גם אם יש לו מה לשאול כי הוא לא כתובת קיימת בעולם, הוא שלוחה של ההורים שלו, ואוי לו לאיש צוות שיעז להעיר לילד שכזה, העסק הוא ישיר עם ההורים הילד בכלל לא בתמונה.

אומר לנו בעל ההגדה- ושאינו יודע לשאול את פתח לו, תזכיר לו שהוא עומד מאחרי הפרגוד והגיע הזמן להצביע, שהוא צריך להצביע, הוא לבדו ולא ההורים שלו, תעיר אותו מהחלומות המתוקים ותסביר לו קצת על החיים, תנחית אותו לעולם המעשה, תפתח לו צוהר לעולם החיים האקטיביים, הנס היה שבודק זה היה איש רגיש ולא אלים או איש חוק קפדני, ובעדינות הוא דפק על גבו של הבחור, וכמו מחלום העיר אותו והזכיר לו בנועם שהוא בקלפי וצריך לבחור.

הילד שאינו יודע לשאול לא גדל בבית של הורים שקיבלו הכל בהבנה אלא ההיפך לקחו הכל לפי ההבנה שלהם, כשמשהו לא הסתדר להם בכל מצב בחיים הם דרשו/ נפגעו/ הבהירו/ איימו/ עשו הכל כדי שהם ירגישו נוכחים וצודקים, אך על הדרך הם גדלו ילד דרוס וחסר אישיות עד כדי כך שאפילו לשאול הוא לא יודע, "היה זה מראה מפחיד, מבלבל, ובעיקר דורש הסבר, עומד לו בחור ברגע האמת ופשוט מביט באוויר אי שם רחוק, מנותק מהמציאות ומהסובבים"

בליל הסדר זה הזמן ללמד את הילדים לשאול, הווה אומר לתת להם מקום בעולם, לתת להם כתובת משלהם, לא לגזול מהם את היכולת להביט אל ועל העולם, אחרי שהילד יפתח את הפה תוכל ללמוד עליו לאיזה מהבנים הוא שייך, אבל אם הוא לא יפתח את הפה תדע לך שהבעיה היא אצלך הוא סך הכל עשה את מה שרצית פינה את אישיותו מהעולם לצורך מימוש הרצון שלך שהוא לא יהיה קיים בעולם אלא רק אתה/אתם.

טור זה מוקדש באהבה לכל ההורים שמאפשרים לבנים שלהם לשאול ולדבר תמיד, להקשיב לאיזה קטגוריית הבנים הוא שייך ולתת לו את הכלים לצמוח ולפרוח ולהיות נוכח בעולם! כי ישאלך בנך!

חג כשר ושמח!

הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר