אאא

בשביעי של פסח, נוהגים לערוך סעודה מיוחדת, שמכונה: "סעודת הבעל שם טוב הקדוש" - ולספר את סיפור נסיעתו של הבעל שם טוב הקדוש לארץ ישראל, נס הצלתו - וחזרתו בחזרה למז'יבוז'.

הבעל שם טוב הקדוש, בתו אדל ותלמידו ר' הירש, שכרו עגלה ויצאו ממז'יבוז' לכיוון איסטנבול, כדי להפליג משם בספינה לארץ ישראל.

הם הגיעו לאיסטנבול בערב 'ליל הסדר' ממש, ונשארו לחגוג שם את 'ליל הסדר'.

ידוע סיפור הישועה שהגיע ליהודי איסטנבול בזכות הבעל שם טוב הקדוש, שביטל עבורם את הגזרה הקשה, שגזר עליהם הסולטן מושל טורקיה, ולא כאן המקום להאריך.

ביום ראשון של חול המועד פסח, הבעל שם טוב הקדוש ומלוויו עלו לספינה, שיצאה להפלגה.

זמן קצר לאחר היציאה לדרך, השתוללה בים רוח סערה, עד שהספינה חישבה להישבר, אדל - בתו הצדקת של הבעל שם טוב הקדוש - נפלה לים, וניצלה בדרך נס.

הרוח נשבה בחוזקה ונשאה את הספינה ללא דרך וללא כיוון בערך שני ימים ברציפות, והבעל שם טוב הקדוש הצטער מאוד, עד שנגלה אליו רבו אחיה השילוני, והראה לו באיזה עולמות הוא נמצא עכשיו [והיו נמצאים אז בבחינת שמות 'אהיה' וצירופי 'אהיה'], והתחזק הבעל שם טוב הקדוש בליבו למתק את הדינים בשרשן.

ביום השלישי הסערה נרגעה, ולאחר בזמן קצר, הם הגיעו לאי שלא היה מוכר לרב החובל.

הבעל שם טוב הקדוש ומלוויו ירדו מהספינה, כמו כל נוסעי הספינה כדי לסייר באי, ותעו בדרכם, כך, שלא הצליחו למצוא את הדרך בחזרה לספינה.

ביום אחרון של פסח, כשהם הולכים באי אנה ואנה, התנפלו עליהם שודדים שלא הבינו את לשונם, אסרו אותם בעבותות והתכוננו להורגם.

השודדים התיישבו לסעוד את ליבם, והניחו את הבעל שם טוב הקדוש, ר' צבי והצדקת אדל כבולים זה ליד זה.

או אז התעורר ר' צבי ופנה לבעל שם טוב הקדוש ואמר: מה אתם מחשים? עשו איזה פעולה כדי להינצל כפי שאתם תמיד רגילים לעשות.

אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: האמן לי, כי עתה איני יודע מאומה כי ניטלו ממני כל המדרגות. אולי אתה זוכר איזה דבר אשר למדתיך? הזכר לי.

אמר לו ר' צבי: גם אני איני זוכר מאומה, זולת אותיות הא"ב בדרך הפשוטה.

אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: מה אתה מחשה? קרא לפני את אותיות הא"ב.

התחיל ר' צבי לקרוא לפני הבעל שם טוב הקדוש את האותיות כפשוטם: א' ב' ג' ד'... והבעל שם טוב הקדוש עונה אחריו, בקול ובהתלהבות עצומה - כדרכו בקודש, עד שחזרו אליו מדרגותיו.

לפתע הם שמעו קול פעמון, וראו את הקפטן הספינה הזקן ואנשי חיל שעימו.

כאשר השודדים ראו אותם, נחרדו וברחו לדרכם, והקפטן שחרר אותם מכבליהם והובילם בחזרה לספינה.

עוד באותו היום יצאה הספינה מהאי, והגיעה בחזרה לאיסטנבול.

היה זה ביום האחרון של חג הפסח, והבעל שם טוב הקדוש ומלוויו ירדו מהספינה על אדמת איסטנבול, לחיים טובים ולשלום, ונתנו לבעל שם טוב הקדוש יין חזק מאוד ושתה ממנו הרבה, והמליץ ע"ז באומרו: "אש אוכלה אש".

עתה ידע הבעל שם טוב הקדוש בצורה ברורה, כי מן השמים מעכבים את בואו לארץ ישראל, ולאחר חג הפסח חזר למז'יבוז' בחזרה (ישנם כמה גרסאות לנס ההצלה).

את נס ההצלה מספרים וחוגגים בכל שנה ביום שביעי של פסח.

התפילה בזמן קטנות מוחין

הסיפור הזה מהווה השראה לכל אחד, שידע, שגם במצב של 'מוחין דקטנות' – אסור להתייאש מהתפילה.

לפעמים מגיע זמן תפילה, ואין ריכוז, 'אין 'דעת'.

פיזית - מגיעים לתפילה, אבל לא באמת 'נוכחים' בתפילה.

הדבר גורם עוגמת נפש... אבל, יש עיצה...

סוד הדבקות באותיות התפילה

בסיפורנו, ר' צבי זכר רק את אותיות הא"ב, והתחיל לומר אותם בדרך הפשוטה, והבעל שם טוב הקדוש חזר אחריו בקול ובהתלהבות עצומה כדרכו בקודש, עד שחזרו אליו מדרגותיו.

יש כאן עיצה עצומה: כיצד יש להתפלל כשקשה להתרכז ולהתפלל בכוונה: להסתכל ולהתרכז בסידור, לקרוא את אותיות התפילה אחת לאחת, לקרוא את מילות התפילה מתוך עיון בסידור.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הבעל שם טוב הקדוש מלמד את סוד הדבקות באותיות התפילה:

"צריך לדבק את עצמו בשטר, שהם האותיות הכתובין בספר, שנקרא שטר, בין באותיות התורה בלימודו, בין בתפילה" (עפ"י 'בן פורת יוסף').

כלל שחשוב לזכור: כאשר האדם מתפלל תפילה אחת בכוונה, התפילה הזאת מעלה את כל התפילות שהאדם התפלל בלי כוונה.

תפילה בלי כוונה - לא הולכת לאיבוד!

היא ממתינה לתפילה אחת טובה שהאדם יתפלל, והיא עולה איתה עם שאר התפילות - לפני כיסא הכבוד, וכל התפילות פועלות את  פעולתם.

יהי רצון שנזכה להתפלל בכוונה מתוך אהבה ודבקות באורו יתברך, וכל תפילותינו לרצון לפני שוכן מרומים, אמן.